לפני הניתוח ה-61: פז מצאה דרך לקבל את מצבה

ניתוח-חמודי אהובי, עוד שלושה ימים אני באה אלייך שוב. עוד שלושה ימים נתאחד לנו שנינו בחדר הקר, אני ואתה, ונעשה אהבת כלי דם.

שנינו נתמסר אל ד"ר זה ופרופסור כך וכך, אני אמסור את עצמי לסניטרים המחייכים, והם יכינו אותי לכבודך. הם יפשיטו אותי מבגדי החולין וילבישו אותי חגיגית לכבודך בכותונת ביה"ח. ד"ר זה יכין לי עירוי, לכבודך אהובי. נגמרו לי הוורידים, אז הוא ידקור בצווארי, לפני כן ידאג שלא יכאב ויזריק לי הרדמה מקומית שכואבת מאד בעצמה, אבל לא אכפת לי. אז אהיה מוכנה. אחר כך יובילו אותי שכובה על מיטה במיסדרונות ארוכים אינסופיים, עם תאורת נאון בקווים מקבילים, במעלית יוקרתית כסופה ואהובה.

• עדכונים נוספים בעמוד הפייסבוק של ynet
  

פז אחרי הניתוח(צילום: מקס גן זך)

חומר ההרדמה המוזרק אל הצוואר קרוב למוח, ותוך שניות הכל נרגע בי, המתח יורד. למרות שזו לא הפעם הראשונה שלי איתך, בעצם למרות שזו הפעם המי-יודע-כמה - כי אחרי יותר מ-60 מפגשים בחדר הזה איתך כבר הפסקתי לספור - עדיין הפרפרים בבטן עפים להם אנה ואנה, נתקלים לעיתים אחד בשני, מפיגים לרגע קו שלווה רצוף שמיד חוזר למסלולו. כי אסור. אסור לי לפחד. אסור לי לפחד. אסור לי. לפחד. לפחד. אסור.

עוד כתבות בערוץ הבריאות :

• 'כל אחד מכם יכול להיות במקומי': יעל גליל נפרדת
• מחכים שימותו? למה רופאים נמנעים מטיפול בקשישים
• "אמא, גם אני אעשה דיאליזה כמוך כשאגדל?"  
  

עוד שלושה ימים נהיה ביחד. אני אגיע אלייך לתוך החדר הגדול הצבוע בחום, כי החליטו שדי לצבעים לבנים או ירוקים בחדרים שכאלו. אני מכירה את החדר הזה היטב, כבר היינו בו פעם, אני ואתה. אני מכירה

את שלבי ההכנה אליך, הם הפכו הרגל. עוד דקה יורו לי לעבור תוך כדי שכיבה עם מחט בצוואר, ממיטת ההסעה אל מיטת הפרוצדורה, מיטת הניתוח, המיטה שלך אהוב שלי. זו המיטה שבה נתחבר אחד לשני והחיבור הזה יביא לי איתו עוד מנת חיים. אני אשכב שם כתרנגולת המיועדת לשחיטה ואדמיין את עצמי מלכה יפה, מקרינה אור ומתהלכת לה יחפה על חוף הים, עם שיער מתבדר ברוח, ולא כשהוא אסוף בניילון נפוח סטרילי של בי"ח.

עוד שלושה ימים כשאבוא אלייך, עם משפחתי האהובה, אעשן בחמש וחצי בבוקר סיגריה רפואית משובחת. זה יהיה עם מקס האיש שאיתי בחיי, למטה בלובי החיצוני של ביה"ח. נדבר, נצחק, נקשקש ונתייחס אליך כאל עוד מיגש של אהבה בכדי לתחזק את כלי הדם שלי שיעבדו עוד. בכדי להעניק לי עוד חיים.

מיסטר חיים הוא לא מובן מאליו. ואתה יודע זאת. מצחיקה שכמוני, שהרי אתה הוא בדיוק אחת הסיבות שאני ומיסטר חיים ממשיכים לצאת יחד יד ביד אל העולם. אז נכון שגם מר מוות תמיד מצטרף לו באותם ימים, באותם בקרים מוקדמים. נכון שאני נותנת לו מקום של כבוד, כי אם הוא לא היה שם, לא הייתי מרגישה כ"כ נוכח וחזק את מיסטר חיים. זה תמיד הדיאלוג הפנימי הזה ביני לבין שניהם.

הצלחתי, שוב, לזחול בין המיטות. הנה אני על מיטת הפרוצדורה איתך אהובי, ניתוח יקר שלי.

אני מקרינה אהבה לד"ר זה ולפרופסור כך וכך, שולחת קרני אור אל הסנטירים ואחיות חדר הניתוח, נושמת עמוק את ריח הסטריליזציה. בורחת לדמיין את החומרים שם כריח ה"פטל ענבים ויטמינצ'יק" שאני ממש אוהבת, ומתמסרת. מוסרת עצמי שוב, לאחר אינספור פעמים שמסרתי עצמי לך.

אם כדי לחיות עלי לעבור ניתוח כל 4 חודשים, אז אבוא אלייך אהובי, באהבה גדולה. אתייחד איתך בחדר הקר על מיטת הנירוסטה ואקבל אותך באהבה. זכיתי באפשרות לקבל אותך, ניתוח אהוב שלי.

שלוש פעמים בשנה אנחנו מתייחדים, כל 4 חודשים, כמו שעון, לא תפספס אותי לעולם. תמיד תחכה לי שם, בכדי להרחיב את וורידיי ועורקיי, בכדי לתת לי עוד חיים עם ליזה (הדיאליזה) שלי. יש שיגידו שאני חייבת אותך, שאין לי חיים בלעדיך. ובינינו, אתה ואני יודעים שיש בכך אמת. לכן, אני רואה אותך כזכות, לא כחובה. אני מאושרת שיש לי אותך.

יכולתי לבחור אחרת. יכולתי להוציא אותך מחיי, לחיות בלעדיך עוד... מי יודע כמה זמן.

אבל אז יתכן שלא הייתי פה עכשיו, כותבת לך מכתב אהבה. הייתי משייטת לי אי שם בשמיים, צופה מלמעלה על כל אלה שלא רצו לקבל אותך כמו שאתה, שלא אהבו אותך.

גם היום הזה יגיע. לכולנו. יום אחד נשייט כולנו למעלה ונביט על חיים של אחרים. אבל לא היום, היום הוא לא היום הזה. היום אני איתך, היום אני, שוב, בוחרת בך. אני בוחרת לחיות את ההווה שלי כנצח, כי כל יום הוא הנצח שלי. כל יום הוא הניצחון שלי.

רק אהבה,

שלך, פז - המחוברת ולא רק למכונה.

פז עברה את הניתוח בחודש מרץ, 2013

פז מושקוביץ גן-זך , שחקנית, מאמנת לתקשורת ומנהיגות ויוצרת ההרצאה-מופע מחוברת - CONNECTED - Inspiring Lecture. הופעה ראשונה ב-27.5 בבית ציוני אמריקה ת"א