"מהיר ועצבני 6": סוחטים את דוושת הגל גדות
פרנצ'ייז האקשן הממונע שהתחיל כסדרה למעמד הפועלים מעלה הילוך אל מעבר אל גבול המופרכות? ב"מהיר ועצבני 6" זה בא לידי ביטוי בזינוקים בלתי אפשריים של הגיבורים וקפיצות עלילתיות לא סבירות. אבל העיקר שיש לנו את גל גדות על המסך
יש סיבות שונות לראות את "מהיר ועצבני 6" ("Fast & Furious 6") ואף אחת מהן אינה רצון להרהר ברוגע בתוגת הקיום. מכוניות מהירות, אקשן אינטנסיבי ואולי גם בחורה חטובה פה ושום. אז בסרט שאורכו 130 דקות כל הדברים הללו, חוץ מהבחורות החטובות, נמצאים בשפע. אקשן, ועוד אקשן ולקינוח עוד מנת אקשן.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
וזה הרי כל מה שהסדרה אמורה לספק, אז על מה יש להתלונן? ובכן, יש על מה. הפרק הקודם בסדרה היה לא רע. הוא סימן מגמה של שיפור משמעותי ביחס לפרקים הקודמים, ועורר תקווה שיש כאן תהליך הפקת מסקנות בריא ורצון להקפיד על מוצר איכותי בסוגו. אך הפרק הנוכחי כתוב ברישול ניכר (גם עבור סוג סרטים זה). יתכן וזו תוצאת הרצון הנחפז מדי לייצר עוד ועוד המשכים בפרקי זמן קצרים ככול האפשר.
למרות שהבימאי ג'סטין לין חוזר לסדרה בסרטו הרביעי ברציפות (ויוותר על מקומו בסרט הבא לטובת ג'יימס וואן), מגמת השיפור המתמיד של עבודתו נעצרת ואף נסוגה לאחור.
יש להודות כי קהל מעריצי הסדרה לא יתקטנן על פיסת דיאלוג כזו או אחרת. תנו לו את דום טורטו (וין דיזל) בגופיה בתוך מכונית מהירה - והשבעתם את רצונו. אבל האם הצורך להעלות מפרק לפרק את אוקטן האקשן לא חצה את גבול המופרכות? המהלך החוזר ב"מהיר ועצבני 6" הוא קפיצה מרכב נוסע לתוך רכב אחר שנמצא בתנועה. מי שמכיר את הסדרה יכול לשער שמדובר במהירויות שחוצות בקלות את המאה מייל לשעה. אבל זה לא מספיק.
בחלקו האחרון של הסרט יש קפיצה מתוך מטוס בשלבי המראה לתוך מכונית שנוסעת לצד המטוס. אפילו זה אינו השימוש המופרך ביותר במוטיב הקפיצה, זה שגרם לקהל המעריצים שישב באולם לפרוץ בגיחוכים רמים. במהלך מרדף על אוטוסטרדה רבת מפלסים (שמשולב בה, איך לא, גם טנק), גבר ואישה מקפצים משני כלי רכב בו זמנית לעבר תהום. הם נעים אחד לקראת השני בקפיצה התאבדותית לחלוטין, רק כדי ליפול זה לזרועות זו ואז לתוך מכונית נוספת במהלך נסיעה.
מה אתם קופצים?
ברור שאין טעם להתחסד: האקשן ב"מהיר ועצבני 6" אמור להיות פנטזיה עבור נערים מחוצ'קנים שמקסימום יכולים לדפוק רייסים עם המזדה של אבא. ויהיה גם נכון לומר שהשימוש של הסדרה באנימציה ממוחשבת כבר חצה מזמן את גבולות האפשרי מבחינה פיזיקלית.
אבל מוטיב הקפיצה החוזר, ממכונית למכונית, שוב ושוב, הוא פעלול שהיה נפסל מטעמי אי סבירות גם עבור סרטי "ספיידרמן". השהיית האי אמון היא תכונה נדרשת באקשן ההוליוודי העכשווי, אבל כאן מדובר על השארת המוח בתא המטען של המכונית.
ויש גם עלילה, והיא לא ממש מעניינת. למרות מה שרבים מחובבי האקשן חושבים, עלילה קוהרנטית היא לא בזבוז זמן עד שהאקשן יתחיל, אלא הרקע שנותן לאקשן ערך. וכאן הרקע משמים למדי. למרות שבעקבות אירועי הסרט הקודם החבורה של דום השיגה את הכסף שיסדר אותם עד סוף החיים, ובריאן אוקונור (פול ווקר) ומיה (ג'ורדנה ברוסטר) אפילו הופכים להורים, צמיגים ימשיכו להיחרך על האספלט.
החבורה מגויסת על ידי הסוכן לוקאס הובס (דוויין "דה רוק" ג'ונסון) כדי לסכל את מזימותיו של טרוריסט בריטי בשם שו (לוק אוואנס) שמנסה להשיג איזה צ'יפ מחשב שעושה הכל. אפילו ה"מגאפין" כאן נכתב בעצלות. הדבר שמשכנע את חברי הכנופיה לשוב ולהתאחד למשימה המסוכנת היא הבטחת חנינה שתאפשר לחברים לחזור לארצות הברית.
ועוד דבר קטן: בחבורה של שו נמצאת גם לוטי (מישל רודריגז), מי שהייתה בת זוגו של דום ונחשבה למתה אי שם באחד הפרקים הקודמים בסדרה. כעת היא חזרה, לאחר שסבלה מאמנזיה שהשכיחה ממנה את דום ומעללי העבר. דום מרגיש מחויבות עליונה למצוא, לגאול ולהחזיר אותה לזרועותיו המסוקסות. לצד לוטי יש כמובן גם את ג'יזל, הלא היא סוכנת המוסד לשעבר בגילומה של גל גדות. מטבע הדברים, בישראל היא הפכה להיות נערת הפוסטר של הסרט.
"מהיר ועצבני" היא סדרה למעמד הפועלים, שניתן גם לשער כי כוח המשיכה שלה חזק במיוחד עבור קהלים ברמת השכלה ומוצא אתני מסוים בארצות הברית (הסדרה זוכה להצלחה קופתית עצומה בקרב הקהילה ההיספאנית בארצות הברית ובסביבתה). זה מה שזה, ויוצרי הסדרה לא מרגישים צורך להתנצל על כך. ובכל זאת רוממות ערכי המשפחה המניעה את הפטריארך דום, הייתה נשכרת מריסון.
הפרנצ'ייז שהחל כסדרת גיבורים מהמעמד הנמוך, ומעבר לגבול של החוקי, הפכה לסדרה שגיבוריה אנשים עשירים, שפועלים באתרים אקזוטיים ובשליחות ממשלת ארצות הברית. נראה שגם שינויים אלו הם בבחינת זוטות שבהן לא יבחינו מעריציה הנאמנים.
