"הסיפור של מאד": גברי, דרומי ורגיש
למרות הגודש העלילתי המכביד של "הסיפור של מאד", הבמאי ג'ף ניקולס בן ה-34 ממשיך להצדיק את המעמד שלו כהבטחה הגדולה של הקולנוע האמריקני עם סרט מרשים נוסף - שלישי במספר. אגדה על נערים מתבגרים - מבוגרים וגם צעירים
נדירים המקרים בהם במאי צעיר צץ משום מקום עם סרט ביכורים מהמם שמסמן אותו כהבטחה כבר בשלב זה של הקריירה. נדירים עוד יותר המקרים בהם במאי שסרט הביכורים שלו סימן אותו כהבטחה, לא איכזב בסרטו השני. כזה הוא המקרה של ג'ף ניקולס, שב-2007 הפתיע עם "Shotgun Stories" וגילה עצמו לעולם בגיל 29. ארבע שנים לאחר מכן שבה את מבקרי פסטיבל קאן ואת הקהל בבתי הקולנוע עם "סערת רוחות". עכשיו הוא מגיע אלינו עם "סיפורו של מאד".
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
כבר בגילו הצעיר (34 בסך הכל), ניקולס הוא קולנוען מוביל בקולנוע האמריקני העצמאי - אחד שאפשר לזהות אותו כיום כיוצר חשוב, שבעתיד יקבל הכרה כמאסטר אמיתי.
כבר עתה אפשר לזהות את הסגנון הייחודי שלו, הנושאים בהם הוא עוסק והזירות הרלבנטיות להם, וכן שחקן קבוע - מייקל שאנון, שמערכת היחסים ביניהם מזכירה את זו שחלקו מרטין סקורסזה ורוברט דה-נירו בתחילת דרכם.
מאד מן
ב"הסיפור של מאד", שאנון המעולה, כוכב שני סרטיו הקודמים של ניקולס (וגם גנרל זוד בסרט סופרמן החדש), משתתף בתפקיד משני ומפנה את מרכז הזירה למת'יו מקונוהיי, שמגלם את דמותו של מאד - נווד מסתורי שהשתקע באי בודד שבאחד מערוצי נהר המיסיסיפי. כששני נערים מקומיים - אליס (טיי שרידן) ונק-בון (ג'ייקוב לופלנד, שהדמיון שלו לריבר פיניקס מ"אני והחברה" מדהים) - מגלים אותו, הם נרתעים תחילה, ואחר כך נופלים בקסמו ומרותקים לסיפוריו.
העלילה מרגישה כמו אגדה דרומית מודרנית מהזן הקולנועי של "חיות הדרום הפראי" של בן צייטלין (שמבקש להתחרות בניקולס על תואר ההבטחה הגדולה של הקולנוע האמריקני), "קר עד העצם" של דברה גרניק, או דווקא זה הספרותי של מארק טוויין וסיפורי טום סויר והאקלברי פין. אליס ונק-בון הם בני דמותם של שני ההרפתקנים צעירים, בעוד שמאד הוא ג'ים - אלא שבמקרה זה אין מדובר בעבד שחור, אלא בפושע נמלט בחסות המיסיסיפי.
מהזווית של מאד, הסרט הוא דרמה פנטסטית שמתפתחת כמותחן ומסתיימת כסרט אקשן, אולם אין כל כך טעם לשים דגש לייחוסים הז'אנריים הללו, מכיוון שגיבורו האמיתי של העלילה הוא אליס. סיפור ההתבגרות שלו הוא "הסיפור של מאד". הנווד המסתורי וסיפוריו האמיתיים, הבדויים ואלו שבין לבין, מהווה עבורו דמות לחיקוי, גיבור רומנטי - שונה כל כך מאביו הקשוח וקשה היום (ריי מקינון), שאיבד אמון באשתו (שרה פולסון) ובאהבה באופן כללי.
אליס, שבעצמו מגלה את ניצניה הראשונים של אהבת הנעורים וגם את הדרך בה היא מעוררת בתוכו התפרצויות אלימות, מגשש את דרכו אל הבגרות על פי המתווה העקלקל שמשרטט מאד - לו יש אהבה גדולה משלו (ריס ווית'רספון), ובשבילה הוא מוכן לעשות הכל. קצת כמו ילד פרוע בעולם של מבוגרים נוקשים וציניים (ביניהם פטרונו בגילומו של סם שפארד). נטיותיו הילדותיות של מאד, המבוגר רק למראה, סוחפות אותו וגם את חבריו הצעירים לתסבוכת אלימה ומסוכנת באמת.
מה שמונע מ"הסיפור של מאד" להפוך לפנינה נדירה כמו "Shotgun Stories" ו"סערת רוחות" הוא הגודש הנרטיבי והמורכבות שלו. בחלק הראשון של הסרט מתקשה ניקולס לשזור את כל הסיפורים והדמויות באותו מארג עלילתי. הבמאי המוכשר צולח את התסבוכת שאליה הוא נכנס בזכות החזון הוויזואלי המסקרן שלו, שנוכח מההתחלה ועד הסוף. ברגע שסיפור המסגרת מתעצב ומתהדק (אחרי קצת יותר מדי זמן), ניתן האות להתעצמות הדרמה הרגישה והמטלטלת הזו.
בין נהר לנער
בסיכומו של דבר, "הסיפור של מאד" הוא דרמה פיוטית הנוגעת בשבריריות גברית בעולם בו גבריות נקשרת בעיקר עם נוקשות, קשיחות ואלימות. הניגודיות כפי שמשתקפת בדמויותיהם של מאד ואליס מועצמת על רקע החיספוס הדרומי של מדינת ארקנסו ושל שוכני גדות נהר המיסיסיפי, שבניגוד אליהם, הולך עם הזרם. בסרטיו הקודמים, ניקולס נגע בתפר שבין גבריות לרגישות גברית מתוך נקודת מבטו של גיבור בוגר במצוקה - כפי שגילם אותו שאנון. במקרה הנוכחי הוא עושה זאת מתוך נקודת מבטם של נערים מתבגרים - מבוגרים או צעירים, מלאי תשוקה ואהבה בלתי נדלית ותמימה לא פחות.
בימים אלה מציג בבתי הקולנוע בישראל "גטסבי הגדול" - עיבוד קולנועי גרנדיוזי לספר הקלאסי של פ. סקוט פיצג'רלד. החזון הוויזואלי הצבעוני והרועש של באז לורמן שונה בתכלית מזה של ניקולס.
העלילה של "גטסבי הגדול" מתחוללת בניו יורק ההוללת ופרבריה הבורגניים של לונג איילנד על חופי האטלנטי, בעוד שב"הסיפור של מאד" כפרי הדייגים של ארקנסו הם זירת ההתרחשות. ועם זאת, יש בין הסרטים הרבה מן המשותף.
גם גטסבי וגם מאד הם גיבורים שמשתמשים באמצעים של גברים מבוגרים (דהיינו חלקלקות, שקרים ואף עבריינות) כדי להסוות את שבריריותם מחד, ולחתור להגשמת תשוקותיהם הרומנטיות התמימות מאידך. אולם ניקולס נותר נאמן לניואנסים של סרטו הרגיש וסגנונו המתון. מי שמצפה ממנו לרעש וצלצולים יקבל את מבוקשו, אולי, בפרויקט הבא שלו: דרמת מדע בדיוני בשם "Midnight Special" - משהו שיהיה כל כך שונה מיצירותיו הקודמות, אבל עם שאנון בתפקיד ראשי. ככה זה עם גאוני קולנוע: אחרי שהם מגבשים חזון ייחודי משלהם, הם מתעקשים לאתגר אותם בז'אנר אחר.
