דמעות של גאווה: מכתב לבני, החייל החרדי
בן יקר, עיניך אמרו הכל: הנני כאן כמפקד, כלוחם, כבן ישיבה שתורתו לא אומנתו. לא מצאת את יעודך בישיבה. אני מבין אותך וגם הרב שטיינמן הבין, ואף בירך: "שהקב"ה ישמור אותך בכל אשר תלך". אל תירא. אין זה מתפקידך להילחם באויבים מבית
בן אהוב שלי, גם אני הייתי אתמול בגבעת התחמושת, ולבי נמלא בגאווה ואהבה לראותך ראשון בשרשרת הפיקוד. לבוש במדי א' כיאה לטקס השבעת חניכיך, לראשך כומתה מנומרת, ציציותיך הצחורות מתבדרות להן ברוח הירושלמית, סנטרך עטור זקן פלומי של גבר מתבגר, כתפיך הרחבות מחולקות על ידי רצועת הנשק החגור עליך - ולרגליך נעליים צבאיות כתומות.
<< עוד חדשות, כתבות ותוכן - בעמוד הפייסבוק של ynet >>
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
עיניך אמרו הכל: הנה אני כאן, אבא, בשורה הראשונה. כמפקד, כלוחם, כבן ישיבה לשעבר, שתורתו לא אומנתו - אבל ייעודו והצלחתו כן בראשו. נכון, לא מצאת את ייעודך ב-ד' אמות של הלכה, אני מבין אותך. גם גדול הדור הרב שטיינמן שליט"א, שהלכנו אליו יחדיו, הבין אותך, וזה מה שחשוב בן יקר: שהוא והוריך היקרים מבינים אותך. אין זה מתפקידך להילחם בעסקנים זוטרים. תפקידך להילחם באויבים מבחוץ, ולא באויבים מבית.
טקס צבאי ראשון גם להורים
הטקס התחיל, שורות-שורות של חיילים נכנסו לרחבה, כשברקע נשמע הניגון למילים מהגדת פסח: "והיא שעמדה לאבותינו ולנו-שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו, והקב"ה מצילנו מידם..."
חיילי הנח"ל החרדי "נצח יהודה" מחטיבת כפיר נכנסו, ואתה בראשם, קדימה, אחריך, ימין-שמאל,
בכל רגע נשמעה קריאה אימהית: הנה הוא, הנה הבן שלי. אבל כולכם דומים, חיילים, לובשי מדים, גבוהים וחסונים, מכל הסוגים, מכל הצבעים. כאן, בשונה מעולם הישיבות שהוא הרקע של כולכם, אין זה משנה איפה נולד הסבא שלך; משנה מה אתה. לא משנה אם הוריך הם ישראלים, אמריקאים, צרפתים, בלגים, איטלקים, אשכנזים או ספרדים. כאן כולם עמך ישראל. וקבץ חיילנו מארבע כנפות תבל.
הסתדרתם בשורות, בשלשות, בסדר צה"לי מופתי. מה שהפריד בינך לבינם, זה השולחן הטהור שעליו היו מונחים ספרי התנ"ך והנשקים, שכל חייל אמור לקבל ממך כמקדם האישי בטקס ההשבעה, אחרי שהוא מצהיר אמונים לצה"ל, למדינת ישראל, למורשת ישראל, ולמען הצלת עם ישראל.
אל תירא מפני הפנאטים
המסדר יעבור לדום. נמתחת זקוף, הסנטר מורם, ואנחנו מולך. רצית מאוד לחייך אלינו, אבל אסור.
אין זה תואם את כללי הטקס, ועיניי נמלאו דמעות של אושר. לא הצלחתי לעצור את עצמי, לא מדמעות ולא מהתרגשות. כן, מותר לי, אני גאה בך, יחד עם כל ההורים שמאחורי ואתי, כאן בשביל ילדיהם. אנחנו קמנו בשבילכם בלילות, אנחנו מדדנו לכם חום, אנחנו הרדמנו אתכם בלילה, וליטפנו את ראשיכם באהבה. אנחנו חיכינו איתך להסעה בבוקר לבית הספר, ולמדנו אתכם למבחנים בתנ"ך ובמתמטיקה.
אני רכבתי אתך על האופניים, אתי הלכת להתפלל בשבת, אתי הלכת לבקר את סבא בבית החולים כשהיה על ערש דווי, ואתי גם הלכת לביתו של הרב שטיינמן כשלא חפצת להמשיך בישיבה, כי מה שהתאים לאחרים, לא התאים לך. לי ולך הוא אמר, גדול הדור, שתלך לנח"ל החרדי, ובירך: "שהקב"ה ישמור אותך בכל אשר תלך" .
הבן יקיר לי, נתנאל: אני אוהב אותך. אני גאה בך, ומעריך את פועלך מאוד. אף אחד לא ייקח לך את מה שיש לך, את מה שהשקעת במשך כל שרותך הצבאי, את מה שתרמת למדינת ישראל ולחברה הישראלית, את אישיותך עצבת לעצמך ולעתידך.
אנחנו כהורים תומכים בך ובכל אשר תלך. פנאטים ושועלים קטנים שמחבלים בכרמים תמיד היו, ותמיד יהיו. כזה הוא עם ישראל לדורותיו. עם ישראל תמיד לחם. אברהם אבינו לחם בארבעת המלכים, משה רבינו במלכי עוג, דויד בגוליית, המכבים ביוונים. תמיד יעמדו בפני עם ישראל מערכות צבאיות, מלחמות דת, וקריאת הקרב של יהודה המכבי זכורה לכולנו - "מי לה' אלי", והוא שלימד אותנו כי צבא ותורת ישראל תמיד ילכו ביחד. כתוב בתהלים: "עת לעשות לה' הפרו תורתך". יש זמנים שצריך לעשות, ולעזוב את אוהלה של תורה.
לפנייה לכתב/ת 
