"האשליה": אל תישארו, יש קוסם
גיבורי "האשליה" הם קוסמים, והטריקים שלהם עובדים בעולם של הסרט, אך לא על המסך הגדול. למרות הניסיון של הבמאי לואי לטרייה להציג בפנינו יצירה רפלקסיבית שחושפת משהו מהעשייה הקולנועית, אחיזת העיניים פה אינה משכנעת וצפויה מראש
איפה דיוויד מאמט כשצריכים אותו? לא מי שהוא היום הצל החיוור של עצמו, אלא התסריטאי-במאי המבריק של "שם המשחק" ו"דברים משתנים". כי אם יש מישהו שהצפייה ב"האשליה" ("Now You See Me") מעוררת געגועים אליו, הרי זה אמן הלהטוטים העלילתיים והדיאלוגים השנונים - שני דברים שהסרט שלפנינו נורא רוצה אך מתקשה לספק.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
הדברים נעשים עגומים דווקא כשמדובר בסרט שעניינו קסמים ואחיזת עיניים. קוסמים, אחרי הכל, שימשו לא פעם אלגוריה לחוויה הקולנועית (ע"ע "פני המכשף" של אינגמר ברגמן ו"יוקרה" של כריסטופר נולאן) המתבססת אף היא על תעתוע.
ואמנם, גיבורי "האשליה" מבצעים מעשי כשפים שנדמים יותר כאפקטים קולנועיים (והינם אכן כאלה), אך הסרט נותר בגדר ניסיון לא מעניין להגיד משהו על טיבו המהתל של הנרטיב הקולנועי. מעין אמירה רפלקסיבית הרואה ביוצרי הסרטים כבני דמותם של קוסמים ואמני האשליות.
בין אס לג'וקר
בתחילת הסרט מוצגת בפנינו חבורה אקראית של קוסמים. דניאל (ג'סי אייזנברג) מבצע להטוט קלפים מרהיב ברחוב; מריט (וודי הרלסון) הוא מנטליסט המביך זוג נשוי; הנלי (איילה פישר) היא אמנית היחלצות הכולאת עצמה בתא מים ענק ובו דגי פיראנה; וג'ק (דייב פרנקו) הוא כייס המשטה בקהלו באמצעות טריק זול של כיפוף כפיות. מסר מסתורי המגיע לכל אחד מהם מקבץ את הארבעה לדירה ריקה שבה הם נתקלים בקסם ספקטקולארי שעתיד לשנות את חייהם.
שנה לאחר מכן, הארבעה מנהלים במשותף מופע קסמים ענק נוסח דיוויד קופרפילד בלאס וגאס, בפני קהל משולהב. במהלכו הם מבצעים להטוט שבו צופה תמים משוגר, פשוטו כמשמעו, אל תוככי תא כספות של בנק פריזאי, ומעלים משם שטרות בשווי מיליוני יורו הצונחים על ראשי היושבים באולם. בין הצופים הלא מאמינים נמצאים שניים - ארתור טרסלר (מייקל קיין), המפיק העשיר של החבורה, ותדאוש ברדלי (מורגן פרימן) המצלם בחשאי את המופע לטובת תוכנית טלוויזיה מצליחה, שבה הוא חושף את הבלוף שמאחורי מעשי קסמים.
מעשה השוד המקורי מביא למעצרם של הארבעה. סוכן FBI (מארק רופאלו) ונציגת האינטרפול (מלאני לורן) מנסים לפצח את התעלומה בעזרתו של תדאוש. כאשר במהלך המופע הבא שלהם, הפעם בניו אורלינס, הקוסמים מעורבים בשוד מיליונים נוסף שנעשה בכוח המחשבה בלבד, מפלס התסכול של הסוכן הפדראלי עולה, בעיקר כשהוא מבין שהשיא עוד לפניו.
עלילת "האשליה" היא למעשה המקבילה של מעשי הקסמים המורכבים שמבצעים הארבעה. כאשר תדאוש מפרט בפני הסוכנים הנדהמים כיצד בוצע בפועל הטריק הלא יאמן של שוד הכספת, הוא מבצע מהלך מקביל לחשיפת הפרטים המפתיעים בסופו של הסרט - אלה שאמורים להותיר את הצופים בו פעורי פה. אנו אמורים אז להעריך את האופן שבו בוצעה ופעלה עלינו האשליה. בפועל, זה לא קורה.
זה לא קורה, משום שהסרט שביים לואי לטרייה ("התנגשות הטיטנים") ושעל כותביו נמנה בועז יכין ("פרש"), נדרש לטריק המשומש ביותר בספר בבואו לשלוף את ההפתעה המנצחת שבסופו. ננסח זאת כך - לא צריך להיות צופה מיומן במיוחד כדי לא ליפול מהכסא שעה שהסרט חושף את האשליה שהיא הוא עצמו.
וישנו, כמובן, העניין שקסמים לא ממש עובדים בקולנוע. אמנות אחיזת העיניים חדלה להיות אפקטיבית שעה שהיא פועלת במסגרת מדיום המתבסס ממילא על אשליה. כזכור, היה זה כבר ז'ורז' מלייס, מחלוצי אמנות הקולנוע וקוסם נודע, שזיהה במדיום החדש אותם עקרונות שיישם בהופעותיו. לו "האשליה" היה מתייחס בתבונה למוגבלות הפרדוקסאלית הזו, שהולכת ומתחדדת בעידן של דיגיטליות יצירתית (ע"ע סרטי "הארי פוטר") - ניתן היה למצוא בו ערך מסוים. אך גם זה לא קורה.
וכך אנו נותרים עם ארבעה קוסמים - המספר הלא מקרי מתייחס, מן הסתם, אל דורותי וחבריה שעושים דרכם אל הרב מג מארץ עוץ - שהתגלות לא אקראית משנה את חייהם. אף לא אחת מהדמויות האלה מעניינת במיוחד, וההיבט האפל באישיותה של כל אחת מהן כמעט ואינו מטופל. וכך, "האשליה" נותר בסופו של דבר סרט שוד עם טוויסט שמתגלה בעיקר כסתמי.
