"בכל מחיר": ירידה בערך הדולר
איך נראית אמריקה של היום בעיניו של במאי מקומי ממוצא איראני? "בכל מחיר" הוא ביטוי אינטליגנטי של התבוננותו הביקורתית של רמין בהראני על חברה דו-פרצופית, שהתמכרה לרווחים מהירים תוך הקרבה של ערכי המוסר שלה
לא מעט מהיסודות המיתיים של האמריקנה נבחנים ב"בכל מחיר" ("At Any Price") - יסודות המכילים הד ברור לנוסטלגיה לעידן אחר, גם אם הסרט משתמש בהם בעורמה בכדי להמחיש את הפער בין דימויי העבר לאופן ההתנהלות בהווה.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
על רקע שדות התירס של איווה, מוצג אב השואף להנחיל את המורשת לבניו. אך מה היא מורשת זו? לא רק עבודת כפיים ומסירות לאדמה, אלא עיוורון לעוולות שאותם חולל האב בשאיפתו המתמדת להרוויח יותר ולהיות ראשון. קשה לפספס את הממד האלגורי הכלל אמריקאי שאליו חותר הסרט, בניסיונו להגדיר את הפשרות המוסריות אותן מבצעות הדמויות.
האיום האמריקני
שמו של הבמאי, רמין בהראני, נשמע מאוד לא מתאים למקום התרחשותו ותכניו של הסרט. הוא נולד בארה"ב לפני 38 שנים למשפחה ממוצא איראני, וזהו סרטו הרביעי באורך מלא. עבודותיו הקודמות "איש דוחף עגלה" (2005) "המשחטה" (2007) ו"להתראות סולו" (2008), הקנו לו מעמד של יוצר קולנוע עצמאי מוערך המזוהה עם סגנון המזכיר מצד אחד המורשת הניאו-ריאליסטית האיטלקית, ואת ההומניזם של מיטב הקולנוע האיראני (קשה לפספס את הדמיון בין "להתראות סולו" ל"טעם הדובדבן" של עבאס קיארוסטמי).
סרטיו הקודמים עסקו באנשים קשיי יום, בשולי החברה והכלכלה האמריקאית: מהגר פקיסטני שדוחף עגלה לממכר קפה ברחובות ניו יורק, ילד בן 12 ממוצא לטיני שעובד במשחטת רכב ברובע קווינס,
או נהג מונית ממוצא סנגאלי שמסיע אדם לנקודה בה הוא מתכנן להתאבד. ברור כי הקפיצה ללב אמריקה המסורתית, לנינוחות הכלכלית של משפחת חקלאים אמריקאית, לעבודה עם שחקנים ידועים כמו דניס קוויד וזאק אפרון, היא בבחינת שינוי מהותי ומפתיע בסרטיו של בהראני.
לא מעט מבקרים אמריקאים, שהיללו את סרטיו הקודמים, הביעו אכזבה נוכח מה שנראה כפזילה לקולנוע בעל פוטנציאל מסחרי. למרות שונותו של התסריט (שנכתב יחד עם האלי אליזבת ניוטון) וסגנון הבימוי השונה, לא מדובר ב"בגידה" בסרטיו הקודמים. האמירה שאליה הוא חותר ב"בכל מחיר" היא צידה השני של עיסוקו ב"חלום האמריקאי".
הירוק שיוצא מהאדמה
הנרי וויפל (קווייד) הוא חקלאי שברשותו יותר מ-3,000 אקרים של שדות תירס. הוא גם סוכן מכירות של חברה המייצרת זרעים מהונדסים גנטית. כחקלאי הוא לא נרתע מניסיון לרכוש אדמות בהזדמנות אפילו בלווייתו של חקלאי אחר שלו הם היו שייכות (תוך נישול קולגה צעיר ששכר אותן). כאיש מכירות יש לו יריבות מרה עם ג'ים ג'נסון (טום קלנסי), וגם כאן הנרי חותך פינות בניסיון לצמצם את הפער מול יריבו המוכשר ממנו.
עם חיוך מאולץ מרוח על פניו, חיוך המתעוות ככל שגוברים הלחצים על הדמות, קווייד מגלם דמות לא נעימה ולא ישרה. לא לעצמה, ולא לסביבתה. הוא מחשיב עצמו כאיש משפחה,
אך בוגד באשתו אירין (קים דיקנס) בזרועותיה של מרדית (הת'ר גראהם). באחת ההופעות המוצלחות של הקריירה שלו, קווייד יוצר פורטרט של אדם שעוצב בנקודת המפגש בין ערכים מסורתיים וחמדנות.
החלום של הנרי הוא להוריש את נכסיו לבנו הבכור, אך זה נטש את החווה למען טיול ממושך בהרים של דרום אמריקה. מי שנותר הוא הבן הצעיר דין (אפרון), אך הוא אינו חולם על שרות התירס, אלא על קריירה בפסגת מרוצי המכוניות הסדרתיות (Stock Car).
כמו במעשיו של האב ובעסקי מכירת הזרעים, גם כאן יש אפשרויות לקיצורי דרך ולמעשים מפוקפקים, והבן, כמו האב, אינו נקי מחטא. וכמו האב, גם אצל הבן, זה לא רק אלמנט של קריירה, אלא מרכיב עמוק באופי המהדהד ביחסים הבין אישיים - במקרה של הבן מדובר ביחסו לחברתו הצעירה קאדנס (מאייקה מונרו).
זאק אפרון שהחל כאליל הילדות ב"היי סקול מיוזיקל", הוכיח בסרטו הקודם "העיתונאי" (סרט שבו ניקול קידמן השתינה על פניו) שהוא מוכן ללכת את הצעד הנוסף כדי לשנות את תדמיתו ולנסות להפוך לשחקן רציני. בינתיים הוא עושה עבודה סבירה בגילומה של דמות לא סימפטית.
גם לאב וגם לבן התוכניות משתבשות, והם מתחילים לעבוד ביחד. בהראני נותר קשוב לניואנסים של התנהגות ותגובה לסיטואציה ההולכת וסוגרת על הדמויות. גם אם האירוע הדרמטי בשליש האחרון של הסרט הוא קצת מאולץ, המכלול עדיין מספק מבט בעל ערך על אמריקה.
