"העולם אחרי": סיינטולוגיה למתחילים
וויל סמית' מתעקש להוליך את בנו ג'יידן בנתיבי תורתו ההזויה של ל. רון הבארד - שיבושם לו, אבל למה הצופים צריכים לסבול מסדרת החינוך הזו? ואם זה לא מספיק, הבמאי הוא נייט מ. שמאלאן, שכשלונותיו מלפני מעידים על עליבות "העולם אחרי"
את הסיפור העגום של הקריירה של מאנוז' נלייאטו (מ. נייט) שמאלאן ניתן לסכם באמצעות מפתח הצבעים של אתר meta-critic. אתר זה, המאגד ביקורות קולנוע ומשקלל אותם לכדי ציונים הנעים בין 1 ל-100, משייך צבעים לסרטים כדי לסמן את איכות הממוצעת של הביקורות אותן הם קיבלו. ציוני 60+ בצבע ירוק - "טוב", בין 59-40 צבע צהוב - "בינוני", ציוני 39 ומטה צבע אדום - "רע".
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
סרטיו של שמאלאן לא רעים באופן סתמי ובנאלי. הם איומים. מה שעושה את ההבדל הוא שאל הגרוע חוברת היומרה והיוהרה. אלו סרטים של אדם שמאמין באמת ובתמים שהוא עושה קולנוע אמנותי, פילוסופי ורוחני, קולנוע משנה עולם ומעצב תודעה. כדי להעביר מסרים עמוקים אלו הוא משתמש בז'אנרים פופולאריים של אימה, גיבורי על ומדע בדיוני. אך הפער בין היומרה לדלות הביצוע מקומם.
הכישלון הכלכלי המסתמן של "העולם אחרי" חמור שבעתיים מכיוון שהסרט (המבוסס על רעיון של וויל סמית') הוא כישלון מהדהד של "הנסיך המדליק מבל אייר" שהפך למלך של הוליווד, וכישלון לניסיונו להכתיר את יורש העצר שלו - הנסיך ג'יידן סמית'. הכישלון האמנותי, כמו גם המסחרי, אינו מפתיע מכיוון שהסרט הוא התנגשות קוסמית של אגו ויומרה. הפסאודו רוחניות של שמאלאן, פוגשת את האגו של סמית' הסיינטולוג ובנו (שהתגלה לאחרונה כ"חוקר של מתמטיקה רב ממדית") בסרט שכולו שיר הלל לטכניקות של מייסד כת הסיינטולוגיה ל. רון הבארד.
וויל סמית' מטיף ומחטיף
העלילה היא מעשייה חינוכית בז'אנר המדע הבדיוני, וככזו היא ציפוי דקיק מעל כוונות האינדוקטרינציה הספיריטואלית-פסיכולוגית. האירועים מתרחשים אלף שנים לאחר שבני האדם עזבו את כדור הארץ שהוחרב אקולוגית והתיישבו בכוכב נובה פריים. גזע חייזרי אחר ("הסקריל" - למי שמתעניין) שילח בבני האדם את מפלצות האורסה שהונדסו גנטית להסתער כשהן מריחות את הפחד האנושי.
אם אורסה תצרח, מי לא יפחד? יש אחד וקוראים לו סייפר רייג' (סמית' האב) הלוחם הראשון שלמד לנטרל את הפחד (ה"מיינד האנליטי" המושלם). רייג' הוא דמות המופת המלמדת את חיילי המין האנושי כיצד להביס את המפלצות שללא ריח הפחד לא יכולות לאתר את טרפן.
קיטאי רייג (ג'יידן סמית') הוא נער באקדמיה הצבאית המנסה, ללא הצלחה, להשתוות לאביו. הוא אכול פחדים כמו גם זיכרון כואב ("אנגרמה") על כך שכילד גרם למותה של אחותו סנשי. כאשר חללית שבה נמצאים האב, הבן ומפלצת אורסה מתרסקת על כדור הארץ, הבן יוצא למשימה מסוכנת בשטח הפראי. האב, שרגליו רוסקו, נותר מאחור ומשם הוא מנחה את הבן בדרכו לביצוע המשימה ולהתגברות על הפחד המשתק (כלומר במעבר מ"מיינד ריאקטיבי" ל"מיינד אנליטי").
האם יתכן שיש ולו קורא אחד שלא מנחש מה יקרה בסצנה המכרעת בסוף הסרט? קשה להאמין. אך השעה שתעבור מההתרסקות ועד שרגע זה יגיע תדמה כפרק זמן ארוך בהרבה. אחרי השליש הראשון, סמית' האב מוגבל לעמדת הניטור של פעולותיו ותגובותיו של הבן, וכל ההתרחשויות מתמקדות בדמות המעצבנת שמגלם הבן הלא יותר מדי מוכשר של סמית'.
האלמנט היחידי שמעורר מידה של עניין בסרט ימצא עבור אלו המכירים את הטכנולוגיות והעקרונות של הסיינטולוגיה, ומזהים את הדרך חסרת הבושה בה הדברים מתורגמים לעלילה ולוויזואליה:
הטכנולוגיה המאפשרת לאב לפקח על הבן כגרסא משוכללת של מכשיר ה"אי-מיטר" שבשימוש הכת; הרעיון של מפלצות חייזריות שנקשרות לפחד האנושי, ושמהן צריך להשתחרר, המהדהד את התיאולוגיה "הסודית" והמטורללת של הבארד; תהליך החניכה שבסופו הבן יהפוך למה שהסיינטולוגיים מכנים "תטאן" - מי שיכול לשלוט על העולם הפיזי באמצעות הכרעת הפחד ("הסכנה היא אמיתית, הפחד הוא בחירה").
כל מה שחסר הם התשלומים המפולפלים אותם גובה הכת עבור תהליך ההכשרה הממושך בדרך לדרגת "תטאן פועל". בהשוואה לעלויות מרוששות אלו הכרטיס לסרט הוא מחיר מבצע. בנימה חיובית יותר, יש לציין ש"העולם אחרי" הוא קצת פחות איום (עם דגש על ה"קצת") מ"הקרב על כדור הארץ" (2000), הניסיון הקודם של סיינטולוג בשם ג'ון טרבולטה לעבד את רעיונותיו של הבארד למסך הקולנוע.
