שתף קטע נבחר

 

אין מועמדים "מתונים" לרבנות הראשית

תקוותה של היהדות אינה טמונה בבחירתו של רב "מתון", והניסיון לקדם מועמדות של רב כזה, בא על חשבון הדיון בסוגיות האמיתיות: פסולי החיתון, כשלון הגיור, הפגיעה בנשים בבתיה"ד ועוד. שמעתם את עמדת הרבנים "המתונים" בסוגיות הללו?

הפיכת המרוץ לרבנות הראשית לזירת התגוששות עכורה, מעוררת כמיהה בלב רבים להנהגה רבנית מסוג אחר. הכמיהה הזו מתנקזת לתמיכה פוליטית ותקשורתית באחד מן המועמדים, הנתפס כמי שיכול לרפא את הרבנות הראשית ממחלותיה, בחסותו של קמפיין יחסי ציבור רחב היקף. אלא שהמחשבה שהצבתו של רב פלוני בראש המערכת תוביל לריפוי המיוחל, היא לא רק תמימה - אלא גם מסוכנת.

 

<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו  >

 

עוד על המירוץ לרבנות הראשית: 

 

מסוכנת, מכיוון שבחסות הניסיון לקדם את המועמדות של רב נעים הליכות ומסביר פנים, נזנח לחלוטין הדיון בסוגיות האמיתיות: מצוקתם של חצי מיליון ישראלים שאינם יכולים להינשא, הכישלון המהדהד בתחום הגיור, הליכי בירור היהדות המשפילים, הפגיעה האנושה בזכויות נשים בבתי הדין ועוד. הנושאים הללו אינם זוכים לדיון נוקב, והמועמדים, לרבות אלה המציגים חזות מתונה, אינם נדרשים להציג את מצעם.

 

טעם שני לדבר, חשוב אף יותר, נוגע לכך שמחלותיה של הרבנות הראשית אינן סימפטום לבחירה לא מוצלחת של רבנים ראשיים. בניגוד לרושם המצטייר, הן היו שם במלוא עוצמתן גם כאשר רבנים מתונים יותר משלו בכיפה. אלו הן מחלות כרוניות, הנובעות מן השילוב הבעייתי בין דת, פוליטיקה וכסף, ובהעדר שינוי יסודי, הן עלולות להפוך למחלות סופניות בעבור היהדות הישראלית.

 

דרוש "שוק חופשי" של אמונות ודעות

את מה שידעו נביאי ישראל לאורך הדורות, מתקשים היום הפוליטיקאים הישראלים להפנים. כל עוד תשמור

הרבנות הראשית על מעמדה המונופוליסטי, דרכיה תהיינה עקלקלות. גם אם באורח נס ניתן יהיה ליישרן לשנים אחדות, הן תשובנה לאחר זמן לסורן.

 

בהקשר זה מדהים להיווכח כיצד דווקא אותם פוליטיקאים המרבים לדבר בגנותם של מונופולים, הם ראשוני המגוננים על המונופול האורתודוכסי, ועל היעדר "שוק חופשי" של אמונות, דעות ואורחות חיים.

 

הרבנות הראשית הוקמה לפני כתשעים שנים על ידי המנדט הבריטי, על יסודות השיטה העותומאנית. במידה רבה, זהו השריד האחרון למשטרים הללו, וככזה הוא משקף כיום תפיסה גלותית. הספירה המחפירה של ראשים "אשכנזים" וראשים "ספרדים" באסיפה הבוחרת – היא רק עדות אחת לכך.

 

העם היהודי אינו זקוק לאפיפיורים, ובלבה של ירושלים אין מקום לקריית ותיקן. תקוותה של היהדות הישראלית אינה טמונה בבחירתו של רב "מתון", שיכלה את זמנו במאבקים עם עמיתו החרדי - אלא בהפרדת הממסדים הדתיים ממוסדות השלטון, וארגונם של חיי הדת על בסיס וולנטרי.

 

אם נרצה, אין זו אגדה

הבחירות לרבנות הראשית יצאו לדרכן, מכוערות ואגרסיביות מתמיד. ספק גדול אם תמורת הרפש תינתן תמורה אמיתית. יהא הרב הראשי האשכנזי אשר יהא, ספק גדול אם ירצה ואם יוכל להעניק פתרונות אמיתיים לבעיות שנוצרות מעצם החיבור בין הממסד הדתי לרשויות השלטון.

 

מפלגות רבות שהיו אמורות להניף את דגל השינוי, בחרו לבסוף להעניק תמיכה רשמית למועמדים במרוץ. את הנעשה כנראה אין להשיב, אולם מן הראוי שאותן מפלגות תפעלנה במקביל להבטיח שהבחירות הקרובות תהיינה גם האחרונות, במתכונת ממלכתית ורשמית.

 

החודש ציינו 109 שנים לפטירתו של חוזה המדינה. בעיצומם של ימי המאבק על כס הרבנות, ראוי לחזור לדבריו של הרצל הנוגעים לעניין, מתוך הספר "מדינת היהודים": "תיאוקרטיה - ובכן, האם תהיה לנו לבסוף תיאוקרטיה? לא!... אנו נדע להותיר את אנשי הדת שלנו בבתי הכנסת, כשם שנחזיק את צבא הקבע שלנו במחנות הצבאיים. הצבא והכהונה יכובדו מאוד, אבל אל להם להתערב בענייני המדינה – עם כל הערכתה כלפיהם – פן יביאו עליה קשיים מבית ומחוץ."

 

במציאות הנוכחית, הפרדתם של הממסדים הדתיים מרשויות השלטון נראית כחזון רחוק. אבל אם יש דבר אחד שלמדנו מחוזה המדינה, הוא שאם נרצה – אין זו אגדה.

 

  • עו"ד הרב גלעד קריב, מנכ"ל התנועה הרפורמית בישראל

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום גבי מנשה
מה יש להם להגיד על מצוקת המסורבות?
צילום גבי מנשה
גלעד קריב
צילום: דוברות מפלגת העבודה
מומלצים