מגזר השתקנים: הרחוב בוער, הרבנים מתעלמים
איפה הרבנים? לאן נעלם המבוגר האחראי? ההסלמה כבר יצאה מזמן את גבולות מאה שערים, אבל "גדולי הדור" מתכנסים בשתיקתם. כל מילת גינוי תתפרש כחולשה, ואת זה הם לא יכולים להרשות לעצמם בשעה שמילה "מתון" היא כינוי גנאי ברחוב החרדי
כל מי שחזה אמש (יום ג') בתמונות הבחור "במאה שערים", או "מאה רשעים", כפי שאני נוהגת לקרוא לשכונה - ראה צעירים באחר צהריים של פורענות, מאבדים את זה; צדיק שמחביא בביתו חייל צה"ל מפוחד, והמון שטוף שנאה וזעם מתגודד בחוץ, מבקש לבצע בהלך התמים את זממו. עד כאן תקציר האירוע. השם "סדום" מצלצל מוכר?
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >
איפה הרבנים? אתם שואלים, ולא רק אתם. היכן ההנהגה? איפה המבוגר האחראי בפארסה הנוכחית? תופעות ההסלמה האלו כבר מזמן אינן נחלתם הבלעדית של "הקיצונים מהשכונה המפורסמת". קפיצה לביקור משפחתי בבית ילדותי בבני ברק, חושפת רחובות שלמים עם כרזות שטנה וכתובות גרפיטי.
גם על גדר בית ברחוב חזון איש 5 הונפו שלטים כאלה. יד נעלמה הורידה אותם, ואז הם חזרו שוב. סימון טריטוריה, או קריאת תיגר? תלוי את מי תשאלו. אך זוהי בעיקר תביעה למנהיג הציבור החרדי, הרב אהרון יהודה לייב שטיינמן, המתגורר במקום - לומר סוף-סוף את דברו.
הרבנים יושבים על הגדר
ההנהגה החרדית היא לא יעקב ליצמן, משה גפני, או אריה דרעי. היא הרבנים שלהם. והרבנים שלהם שותקים.
במשך חודשים שהקמפיין נגד החיילים החרדים מתנהל, ללא כל גיבוי רבני מוצהר, כמובן. משלחות נשלחו מטעם הצבא, תחינות של חיילים חרדים סובלים הועלו באוזניי אנשי הבית ברחוב חזון איש 5, אך ההחלטה האסטרטגית הייתה ונותרה: שתיקה.
המאבק הפנים-ליטאי על ההנהגה עודנו מתנהל, והפלג הקיצוני מירושלים בראשות הרב שמואל אויערבך נושף בעורף. כל מילת גינוי, ולו הרפה ביותר, תתפרש כחולשה. ואת זה הם לא יכולים להרשות לעצמם. אוי להם לו ייתפסו בפשרנותם או במתינותם. לא בעידן לפיד-בנט. "מתון" הוא כעת מילה גסה ברחוב החרדי.
ומן העבר שני, כל ניסיונותיהם של אנשי הקמפיין נגד החיילים והחרדים המשתלבים באקדמיה ובתעסוקה, ובקיצור חרד"קים (שילוב של חרדים וקלי דעת, או חיידקים. תלוי את מי שואלים), לגייס קואליציה רבנית למסע השטנה שלהם - עולים בתוהו. הבית ברחוב חזון איש 5 ממשיך להתבצר בשתיקתו. אפילו רבם הירושלמי של הקיצונים מסרב לחתום, ואספסוף הקמפיין מסלים בתגובה.
אולי בסופו של דבר, יצליחו הקיצונים לחלץ מרבניהם משהו? אמירה, משפט, אנחה. מבחינתם, הכל עניין פעוט של סובלנות וסיבולת. הם ממש לא מתכוונים למצמץ ראשונים, ועל כן האופציה שנותרה בידי ההנהגה, היא שתיקה.
כשהרבנים שותקים, האברכים משותקים
ובתווך, במגזר השתקנים, נמצאים החרדים כולם. זה שקם בבוקר להתפלל, הולך לכולל או לעבודה, מגדל את הילדים, וסופר את הגרושים. עסוק בחיפוש אחר הדיל השווה על מגבונים. זה שחייו הם מלחמת הישרדות יומיומית, קשה ומעייפת, בייחוד נוכח הגזירות הכלכליות האחרונות.
לו, לחרדי מהשורה, אין זמן למאבקים ומלחמות, ואין לו זמן לכעוס או לשנוא. הוא ייצא לרחובות רק אם הרבנים יגידו לו, וגם אז יבוא, יראה נוכחות ויחזור להתבוסס במצוקת הקיום שאוכלת אותו חיים.
וכשהרבנים שותקים, שומעי לקחם משותקים. משותקים ומבולבלים. ובכל פעם עולה מחדש השאלה-תהייה: מה אומר הרב? חרד"קים זה טוב או רע? ואם לפיד אוהב אותם, זה אומר שאנחנו חייבים לשנוא? בינתיים לא נמצא מי שיענה על זה, והמגבונים בסופר יותר דחופים.
נתנו לעשבים השוטים ללבלב עשרות בשנים
לאנשי הקמפיין, כאמור, יש סבלנות. כבר הרבה זמן הם מנהלים את המשחקים המלוכלכים והמצוירים
שלהם (ובהצלחה רבה, יש להודות), מעל לראשו של הרוב הדומם. מפתים את ילדיהם של המשותקים בפרסים ובמתנות; מציעים אופניים על איורי חרד"קים, למעוטי יכולת ונוחי השפעה. מציירים להם את "האיש הרע" במדים - ואז מסמנים סביבו מטרה.
הילדים - ילדים טובים, אם כי משועממים - עושים עבורם את כל העבודה השחורה. הם יוצאים לרחובות לעשות לאנשים את המוות, ונחשבים "צדיקים". וילדים הרי הם נשק נפלא. תשאלו את החמאס.
המשטרה מצידה מדמימה מנועים. גוררת רגליים בטיפול בתלונות ובתביעות על התגרויות והתפרעויות, ממתינה עד בוש למוצא פיה של הפרקליטות, שיושבת בחיבוק ידיים בירוקרטי.
במשך עשרות בשנים התרגלו כל רשויות החוק בישראל לתת למופרעים מהמגזר לפרוע. הפחידו אותנו שאם רק נעז לנסות לעשות שם סדר, ולטפל במוקדי התבערה וההפרעה - הם יסלימו. חופש הביטוי והדמוקרטיה הפכו שם למכשיר ניגוח בחירותם של אנשים אחרים, והמדינה אפשרה את זה. פחדנו מעימות, אז לא עשינו כלום, ועכשיו תראו מה קרה.
אין סימן שמשהו עומד להשתנות
לפני כמה שבועות כתבתי טור שלם שכל כולו התראה. הכתובת הייתה על הקיר הווירטואלי של האתר הזה,
מאוד בולטת ונוכחת. אך נבחרי הציבור ורשויות החוק בחרו, כהרגלם בקודש, להתעלם. הגינויים שהושמעו כאן מקיר לקיר, מאוחרים ומעושים, והם לא הולכים לשנות את המציאות שאליה נקלעו אלפי חרדים על לא עוול בכפם.
אלה ימשיכו לפחד להלך ברחוב ביתם עם מדים. הם ימשיכו להסתכל אחורה בכל פעם שהם מוצאים את הסמארטפון (סממן חרד"קי מתועב ומושחת), כדי לענות לשיחה או לדוא"ל. וזה בדיוק מה שרוצים הקיצונים. השאלה הייתה ועודנה: ומה רוצים הרבנים? אבל הרבנים שותקים כעת, ושתיקתם רועמת.
- מחנכי הדור החדשים: כשילדים חרדים תקפו את בעלי/
שיפי חריטן
לפנייה לכתב/ת 
