"מלחמת העולם Z": הבשר המעובד של בראד פיט
בניגוד לספר המעמיק ורחב היריעה של מקס ברוקס עליו הוא מבוסס, "מלחמת העולם Z" הוא סרט זומבים רדוד שלוקח את עצמו ברצינות. בדרך להציל את העולם, בראד פיט מבקר גם בישראל, כדי להבהיר למי שלא השתכנע: טוב שיש חומת הפרדה
אפשר לסכם את עלילת "מלחמת העולם Z" במשפט אחד: בראד פיט מציל את העולם מפני מתקפת זומבים גלובלית. אה, כן. ישראל בסרט היא המדינה היחידה בעולם שראשי המודיעין שלה היו מפוכחים מספיק לזהות את הסכנה, וכך הקפנו עצמנו מבעוד מועד בחומה בצורה. מי אמר שתסביך הרדיפה היהודי אינו משתלם בסופו של דבר.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
גאווה ישראלית בצד, "מלחמת העולם Z" הינו עוד מוצר הוליוודי אינפנטילי, שלקח כמדומה את כל הפניות הלא נכונות משלביה המוקדמים של ההפקה ועד התוצאה הסופית.
אלא שההפקה הסתבכה, התקציב תפח לכ-170 מיליון דולר (וישנם הטוענים שהאמיר אף ל-200 מיליון ומעבר לזה), המערכה השלישית של הסרט שוכתבה במהירות, מועד היציאה נדחה בחצי שנה, וסצינה ספקטקולארית של קרב בין בני אדם וזומבים שמתרחשת בכיכר האדומה במוסקבה נותרה על רצפת חדר העריכה.
מנה צמחונית
הספר, שברובד הפוליטי שלו דן בשיקולים הצרים שמפעילות מדינות בהתמודדות מול מגיפות גלובליות, התרוקן במהלך כתיבת התסריט מתכניו האינטלקטואליים המורכבים במטרה להפכו למשהו נוסח "רמבו נגד הזומבים", כפי שכינה זאת התסריטאי המקורי, מייקל סטרצ'ינסקי ("בבילון 5").
פיט, שהוא גם אחד ממפיקי הסרט, מגלם פה חוקר מטעם האו"ם בשם ג'רי ליין, הנאלץ להשאיר מאחור את אשתו ובנותיו ולצאת למסע דילוגים על פני הגלובוס בחיפוש אחר מזור למגיפת הזומבים הכלל-עולמית. אין כאן סיפור של ממש, אלא יותר אוסף של סצינות שחוברו להן יחדיו - המרשימות ביותר הן אלה המתרחשות בירושלים (הצילומים נערכו במלטה), הנמצאת תחת מצור של נחילי זומבים, וכן סצינת אימה על סיפונו של מטוס המתחילה משקט מוחלט ומתפתחת להיסטריה קטסטרופלית של ממש.
זה מתחיל כאשר פיט ומשפחתו נקלעים לפקק תנועה בלב פילדלפיה שנגרם כתוצאה ממהומה מסתורית שמהר מאוד מתבררת כהשתוללות מטילת פאניקה של זומבים. משם בני המשפחה ממשיכים לבניין מגורים נטוש בניו ג'רזי שבו הם מסתתרים עד לבואו של מסוק חילוץ, המעביר את הניצולים לכלי שיט צבאי בלב ים. מכאן יוצא פיט לדרום קוריאה (השכנים מצפון, כמסתבר, עקרו את שיניהם של מיליוני אזרחים כדי למנוע הדבקה באמצעות נשיכה), ואז לישראל, בה הוא פוגש איש מוסד בשם יורגן ורמברון (המפיק-במאי לודי בוקן), וחיילת צעירה שבאופן הולם נקראת סגן (דניאלה קרטס).
חלקו האחרון של הסרט - זה שצולם מחדש - מתרחש במעבדה בווילס, ובמהלכו נדרש גרי לחדור לאגף המאוכלס במדענים-זומבים במטרה למצוא משהו שיתגבר על המגיפה. זהו החלק היחיד בסרט שמזכיר במשהו את יצירותיו המכוננות של מלך סרטי הזומבים, ג'ורג' רומרו ("ליל המתים החיים"). ישנה בו, אם אפשר לקרוא לזה כך, מלחמת מוחות אמיתית בין ג'רי לבין זומבי. האינטימיות המאיימת, יעילות הבימוי, והמתח הגואה בו הופכים את החלק החותם הזה למוצלח.
אבל בין כמה סצינות אפקטיביות יש גם סרט - וזה, מה לעשות, מטופש ופרימיטיבי רוב הזמן. הבמאי, מארק פורסטר אמנם לא מתברר כבחירה האומללה שנדמה שהוא (הקרדיט המפוקפק שלו בסרטי פעולה כולל את בימוי סרט ג'יימס בונד הגרוע אי פעם, "קוואנטום של נחמה"), אבל היעדרו המוחלט של תחכום עלילתי הופך את "מלחמת העולם Z" לסתם מגה-סרט זומבים. עוד אחד מאלה שבמרכזם גיבור שיוצא להציל את העולם מפני מאסות של מפלצות אדם ממוחשבות, והם מתנהלים כמו משחק מחשב נוסח "חסל כפי יכולתך".
אוכלים לנו את הראש
ספרו של ברוקס כתוב כסדרה של ראיונות שנערכו עם אנשים בעולם פוסט אפוקליפטי. הוא מהדהד את נוכחותן הטראומטית של מגיפות גלובליות (סארס, שפעת החזירים), ומשקף מתחים פוליטיים ובינלאומיים אקטואליים, שהסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא רק אחד מהם. העיבוד הקולנועי נוטל מהספר את הסיטואציה הבסיסית, מוותר על המורכבות הרעיונית שנבנתה על גביה, ומשתמש בה כדי ליצור בידור לגלמים שלוקח את עצמו ברצינות יתרה.
די להיזכר בסרטים דוגמת "28 יום אחרי" של דני בויל כדי להבין איך עושים סרט זומבים מהנה ואינטליגנטי באמת. להבדיל, "מלחמת העולם Z" הוא דוגמא לעשייה הוליוודית רעשנית אך ריקה. לא מעט יוצרים (בהם ז'אק טורנר, רומרו, וכמובן סדרת הטלוויזיה של פרנק דרבונט "המתים המהלכים") ביקשו להטעין את המתים-החיים במשמעויות מגוונות, סמליות ואלגוריות.
והנה באים פורסטר וצוות מתחלף של ארבעה תסריטאים, והופכים אותם ללא יותר מהמון ממוחשב של אוכלי אדם המשליט כאוס ברחבי העולם. וכך, כל ניסיון להתייחס אל מה שקורה כאן ברצינות - ע"ע משל אקולוגי, אלגוריה שעניינה פנאטיות דתית, ביקורת פוליטית - נידון לכישלון.
וישנו גם עניין התלת-ממד, שנוסף בדיעבד על מנת למקסם רווחים בארצות חובבות טכנולוגיה זו כרוסיה, ברזיל וסין (שבספר אמנם מצוינת כמקור למפגע הזומבים, ואילו בסרט נשמט שמה כדי שלא לפגוע במה שהפך להיות השוק השני בגודלו בעולם לתוצרת ההוליוודית). אך דבר בסרט לא מצדיק את השימוש במשקפיים. זוהי רק דוגמא לאופן שבו הוליווד מתייחסת אל קהל הצופים שלה כאל זומבים בעצמם - המון רעשני וחסר מוח, שיהיה מוכן לאכול הכל.
