"וולברין": השתחרר מאגף האקסים
יו ג'קמן חוזר בדמותו של גיבור העל מחבורת האקס-מן ב"וולברין", המהווה שיפור משמעותי ביחס לכישלון הסרט הראשון שהוקדש לו ב-2009. האקשן שודרג, זירת ההתרחשות שעברה ליפן טעונה במשמעות, ולפתע וולברין נראה כדמות רצינית
לאחר הסרט הלא מוצלח "אקס-מן המקור: וולברין" (2009), מגיע כעת הסרט השני במעלליו של הלוחם בעל שלד האדמנטיום והטפרים החדים כתער. הסרט, הנקרא בפשטות, "וולברין" ("The Wolverine") הוא שיפור משמעותי. למרות שמצבו של הגיבור מושפע מהאירועים שהתרחשו ב-"אקס-מן 3: המפלט האחרון" (2006), עלילתו מתרחשת כיחידה נפרדת, מנותקת מספור העל בסדרת סרטי אקס-מן הראשון.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
כמה סיבות מובילות לשיפור: הבמאי הקודם (גאווין הוד בעל הניסיון המוגבל) הוחלף בג'יימס מנגולד הוותיק ("3:10 ליומה") ובעל הסגנון המיושן במובן הטוב של המילה. תסריט של כריסטופר מקוויירי, מארק בומבאק וסקוט פרנק מאפשר לסיטואציה שאליה נקלע לוגן, ולאופן בו הוא מגיב להתפתח בהדרגה. כמו החלק האחרון בסדרת "איירון-מן", גם כאן המרווח המשמעותי שיש בעלילה, החלק בו לא מופגנים כוחות העל, עובד לטובת הסרט.
וכמו במקרה של איירון מן, גם כאן לא ניתן לנתק את הדמות עם השחקן שהפך למזוהה איתה. זו כבר הפעם השישית שבה יו ג'קמן מופיע כדמות, ובגיל 44 הוא נראה כשיר ושרירי מתמיד. הוא שדחף לקו העלילתי המבוסס (באופן מאוד חופשי) על סדרת קומיקס מ-1982, שנוצרה על ידי פרנק מילר (האחראי להפיכתו של באטמן ל"אביר האפל) וכריס קליימונט. סיפור זה, אחד מהחביבים ביותר על מעריצי הדמות, מוביל את הוולברין ליפן, ומושתת על המתח בין אופיו הפראי, והעידון של התרבות היפנית. זו גם ההזדמנות להראות את צידו הפגיע והרומנטי של לוגאן.
בקליימקס של "אקס-מן 3: המפלט האחרון" וולברין נאלץ להרוג את אהובתו ג'ין גריי (פמקה ג'נסן) שהפכה ל"פניקס" האיומה. מעשה זה גרם לו להתנתק משאר חבורת אקס-מן, ולהפוך לסוג של נווד מתבודד. בלילות הוא רדוף סיוטים שבהם גריי מופיעה, ובימים הוא משוטט ביערות אלסקה. הוא חייל שנדר נדר לא לשוב להילחם, אך זעמו על צייד שירה חץ מורעל בדוב גריזלי (סמל ברור ללוגאן עצמו) מהווה צעד ראשון בתהליך חזרתו של הוולברין. אירוע זה מפגיש בין לוגאן לנינג'ה היפנית החמודה יוקיו (רילה פוקושימה), שליחתו של אדונה, הרוצה לזמן את לוגאן אליו ליפן.
לא סתם קריקטורה
סצנת הפתיחה של "וולברין" מתרחשת בשנת 1945 במחנה שבויים יפני בנגסאקי, ביום בו מושלכת על העיר הפצצה הגרעינית. יכולת השיקום העל אנושית של לוגאן מאפשרת לו להציל את חייו של קצין יפני בשם יאשידה (קן ימאמורה). עשרות שנים לאחר המפגש במחנה השבויים לוגאן בן האלמוות לא השתנה, אך יאשידה הזקן (האל ימאנוצ'י) עומד למות.
כראש משפחה יפנית רבת עוצמה החולשת על אימפריה טכנולוגית, הוא מתכוון לנצל את כספו והטכנולוגיה שלו כדי לתת מתנה: מה שכל סמוראי ובמיוחד לסמוראי ללא אדון (רונין) רוצה - מוות למען מטרה ראויה. באותה הזדמנות הטכנולוגיה שברשותו תעביר את חיי האלמוות של לוגאן אליו. בין אם כוונותיו של יאשידה טהורות ותואמות את ערכי הבושידו, ובין אם זו מזימה, לוגאן מסרב והוא מת כעבור זמן קצר.
חצי שעה לתוך הסרט, בהלווייתו של יאשידה, מתרחשת סצנת הפעולה הגדולה הראשונה והמאוד מוצלחת. כנופיית יאקוזה מנסה לחטוף את מאריקו (טאו אוקאמוטו), הנכדה היפה ומי שמיועדת לרשת את הונו. לוגאן נקלע סיפור של תככים בתוך המשפחה שבה הירושה מדלגת על שינגן (הירויוקי סנאדה) אביה של מאריקו, היא עצמה מאורסת לשר המשפטים הנכלולי של יפן (בריאן טי). ברקע מסתובב נינג'ה מיומן בשם הראדה (וויל יון לי), שהוא גם אהבת נעורים של מאריקו.
ואחרונה חביבה (ולא ממש מתאימה לסרט) היא מי שמוצגת בהתחלה כאונקולוגית של יאשידה - ומי שבהמשך תתגלה כמוטנטית הארסית ווייפר (סווטלנה קודצ'נקובה). ווייפר מפעילה את הטכנולוגיה שמנטרלת את יכולתו של לוגאן להחלים באופן מיידי מפציעות קטלניות. בכך היא מגבילה את צעדיו ומעמידה אותו בפני סכנה ממשית של מוות.
השינוי בגופו של לוגאן מאפשר לתהליכים שהוא עובר לקבל משמעות עמוקה יותר. לא צריך להגזים, אין כאן הרהורים פילוסופיים עמוקים, אבל בהחלט יש דמות אמיתית, ולא רק קריקטורת קומיקס. סצנות האקשן מוצלחות, גם אם בחלקו האחרון של הסרט נעות לעבר קליימקס צפוי מדי. הסרט מכיל שימוש מרובה בחרבות, חצים ובטפרי אדמנטיום, אבל יש בו מעט מאוד דם וקיטועים שיגבילו את גיל הקהל שיראה את הסרט. הדרמה אולי בוגרת יותר מסרט הקומיקס הממוצע, אך יוצריו זוכרים היטב על איזה צד של הסושי מרוח הווסאבי.
