לא להפרדה: כדי שלא יצמח "הרב אלון" הבא
בשבוע שבו הורשע הרב אלון, הודיע משרד החינוך כי יתקצב הפרדה בין המינים בחינוך הממ"ד. הגיע הזמן לחזק את החינוך המעורב באמת, שבו דתיים וחילונים לומדים יחדיו. בערוגות כאלו יהיה קשה אולי לגדל את ראש ישיבת הכותל הבא, אבל אין ספק שלו יצמח שם אחד כזה - אף אחד לא יאפשר לו להצמיח עשבים שוטים בחסות החשיכה
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
אבל הסערה סביב פסק הדין במשפט הרב מוטי אלון, דחקה מסדר היום הציבורי של המגזר הדתי את הדיון על תקצוב ההפרדה בין בנים לבנות בבתי הספר הדתיים, בכיתות ד'-ו'. השלכות חמורות יש להחלטה הזאת, פרי לחצים של קבוצות רדיקליות בתוך הציונות הדתית.
ככה מתחילים העיוותים
בדיוק כמו בתמונת מראה, משתקפת ההחלטה על ההפרדה בין המינים: ממה נפשך? ילדים שלא משחקים בכדור בהפסקה יחד; לא עושים יחד שיעורי בית, ולא לומדים יחדיו לבחינות - יפסיקו לראות אלה באלו שותפים ושותפות. הטבעיות שביחסים שבין ילדים וילדות בני 9, תהפוך באופן מלאכותי - שהרי מדובר על טרום הבגרות והבשלות המינית - לצבר של אילוצים וסייגים שיש לשמור עליהם כי כך ציוותה המערכת. וכשאוסרים את הטבעיות, ומטעינים אותה במשקלים כבדים של "קדושה" ו"טומאה" - כאן מתחילים העיוותים שבסופם רב גדול לא מסוגל להכיר ברצונותיו, ונגרר להטרדה ולפגיעה באחרים.
מעבר לפן הפסיכולוגי, יש כאן פן סוציולוגי לא פחות חשוב: המהלך מתחיל דווקא בכוונות טובות של שר, שלא רצה לחזק את בתי הספר הפרטיים התורניים על חשבון הממלכתיים-ציבוריים, אבל בפועל, יביא לכך שציבור מסורתי, שיש לו אבא בלי כיפה, או אמא במכנסיים - ידיר את רגליו מבתי הספר הממלכתיים אל חיק החילוניות, יאבד את הזיקה למורשת כפי שלמד אותה בבית, וישאיר את הדתיים-הלאומיים שוב לבדם. בחושך. כך יעמיק נתק בין הציונות הדתית לרוב החילוני, שלא מסוגל להכיל את הנורמות הדתיות החמורות ביחסים שבין המינים.
הגיע הזמן ללמוד ביחד
דבר טוב אחד אולי יוכל לצמוח מהמהלך הזה: חיזוקם וביסוסם של בתי הספר המשלבים. חשוב לחזק את החינוך הציבורי, המאפשר שוויון יחסי בין מעמדות חברתיים. חינוך ציבורי חזק מבטל את ההשפעה של אליטות מסוימות, ומטשטש את יתרונותיהן על חשבון אחרות.
ההפרדה בין המינים עלולה להבריח תלמידים אל מוסדות פרטיים, והיא מייצרת לחץ ליצירת מסגרות ממלכתיות חדשות. אחת מהן היא בתי הספר המשלבים. במוסדות האלה,
עשרים במספר ברחבי הארץ, דתיים וחילונים לומדים יחד מבחירה, ומותרים לבחור את האופן שבו יפתחו את היום: תפילה או רב-שיח. הם רואים סביבם כיפות וגופיות בתדירות שווה, הם לומדים גמרא ממורה חילוני וחשבון ממורה דתי, ובעיקר מתרגלים שפיות וחיזוק ערכים פלורליסטיים.
מלבד ההיכרות הבלתי אמצעית, ההעשרה שנובעת ממיזוג בין התרבויות, החברה הישראלית תרוויח בוגרים נטולי תסביכים מגזריים. במערכת חינוך משולבת אין "עגלות מלאות" ו"עגלות ריקות". יש מאבק מתמיד בריקנות, וצורך למלא אותה במיטב התכנים הישראליים, בלי הבדלי דת גזע, ובלי הכחשת המין.
בערוגות כאלו - רחבות וחשופות לאור - יהיה קשה אולי לגדל את ראש ישיבת הכותל הבא, אבל אין ספק, שלו יצמח שם אחד כזה, אף אחד לא יאפשר לו להצמיח עשבים שוטים בחסות החשכה.