הסניף של ניו-יורק במזרח התיכון
אחרי שסיים לטפל בישראלים של ניו-יורק, מגיע אורי לוונטר-רוברטס כמנכ"ל הפדרציה היהודית של ניו-יורק בישראל, ומדבר על המילה שאסור להזכיר ליורדים ("עלייה"), על התרומה הישראלית ליהדות ארה"ב - ועל החוויה היהודית: "מתי הפך בית הכנסת להיות דבר מנוכר לרוב הישראלים?"
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
עד לפני שנים מספר, הקהילה היהודית מספר אחת בארצות הברית לא ידעה כיצד לעכל (או לקבל), את קבוצות הישראלים שהיגרו במשך השנים לניו-יורק. תוצאותיו מחקר שהזמינה פדרציית ניו-יורק, שינו את התמונה.
ישראלים עם שאלות של חינוך וזהות
על המזוודות בניו-יורק, דקה לפני הטיסה חזרה ארצה לאחר שבע שנים בניכר, אורי לוונטר-רוברטס, המנכ"ל החדש של
הפדרציה היהודית של ניו-יורק (UJA) בישראל, מתיישב לשיחה על ישראלים אמריקאים, יהודים אמריקאים, ומה שביניהם.
"בניו-יורק קיימת תופעה שחוזרת על עצמה גם ברחבי ארצות הברית", לוונטר-רוברטס אומר. "ישראלים מגיעים כל אחד לבד: זה משלים תואר, השני עם עבודה חדשה, והם מנסים להתערות בקהילה האמריקאית. כשנולדים הילדים, מתחילות לצוץ שאלות של חינוך וזהות.
"בלי קשר לחזרה לישראל, ההורה הישראלי רוצה שהילד שלו יאכל במבה, יכיר את 'פרפר נחמד', וישיר בעברית 'האוטו שלנו גדול וירוק", לוונטר מוסיף, "ואז התחילו קבוצות של הורים ישראלים להתארגן לפעילות, התארגנות חצי-מחתרתית שבה הם פונים ל-JCC (המרכז הקהילתי היהודי) הקרוב, ורוצים לשכור חדר או אולם".
למרבה ההפתעה, התברר כי גם לישראלים יש מה לתת לדור המקומי הצעיר, שלא מוצא את עצמו בהכרח בבית הכנסת. הישראליות מציעה דרך משלה להתחבר: "זה כבר לא בעמדה הראשונית של 'לעזור להם להשתלב', אלא לראות מה יש להם להציע, ופה גם הקהילות עצמן חברו ליוזמה".
בית כנסת רפורמי החל להציע פעם בחודש קבלת שבת "בסגנון ישראלי" עם חומוס, פלאפל ומוזיקה ישראלית. "כשאתה מגיע לשם, אי אפשר לזהות מי ישראלי ומי מקומי. יש הרבה מאוד יהודים מקומיים שהאווירה הזו קורצת להם. חלקם בוגרי 'תגלית' שרוצים שהילד שלהם ילמד עברית, ויכיר את ההווי הישראלי, וכמובן הישראלים. זה בהחלט תופס תאוצה, ויש יוזמות מקבילות נוספות בלוס-אנג'לס ופאלו-אלטו".
מומחה לסטרט-אפים יהודיים
לוונטר מצביע על ההבדל הבולט בין היהודים שהיגרו מישראל ליהודים בארצות הברית, הנעוץ בזהות היהודית. "ליהודי ארה"ב אין את הדיכוטומיה הזו של דתי או חילוני, ויש מקום להיות גם יהודי, וזה היה בעיני חידוש גדול", הוא אומר. "בארץ יש את המותרות להגיד אני ישראלי, ולא להתעסק בזהות היהודית. בכלל, הנושא הזה הפך לכל כך טעון פוליטית ותרבותית, שאנשים פשוט לא רוצים שום קשר לזה".
בנו בן השנתיים של לוונטר-רוברטס כבר החל עושה את צעדיו הראשונים במעון הישראלי, ולומד להבין גם עברית, אבל מסלול חייו היה יכול להיות שונה לחלוטין. לוונטר-רוברטס היה מוכר עד לפני שנים אחדות כסגן עורך בחדשות 10, ואיש תקשורת מוערך. לפני כשבע שנים בחר לנסוע ללימודי תואר שני בבית הספר לממשל ע"ש קנדי ב"הרוורד", החלטה שבדיעבד שינתה את מסלול חייו.
"השאיפה הייתה, בסופו של דבר, לעבור לוושינגטון די-סי, ולעסוק ביחסי חוץ", הוא אומר, "אבל אז, קצת לפני סיום הלימודים, שמעתי שנחמן שי שהיה אז מנכ"ל ה-JFNA ישראל באותם זמנים, לוקח עיתונאים לנאשוויל לאירוע הגג של הקהילות היהודיות בצפון-אמריקה, ואיכשהו היה לי ברור שאני חייב להיות שם.
"פניתי לאחד העורכים, והצעתי לו לנסוע מטעמו לסקר את האירוע. התחושה הייתה מטורפת. יש עוצמה אדירה בדבר הזה: כמויות האנשים שמגיעים; מפגן הכוח והאחדות הגדול הזה של יהודים מכל ארצות הברית היה דבר מדהים".
החוויות מהכנס תורגמו, בסופו של דבר, לכתבה על "הסטארט-אפים היהודיים של אמריקה". כלומר, הדרכים היצירתיות שבהן מחברים ארגונים יהודיים את צעירי הקהילה לזהותם. וכמו כל סטארט-אפ טוב, הכל מתחיל בחשיבה מחוץ לקופסה.
"דבר תורה" - הפעם הראשונה
בעקבות הכנס החליט לוונטר-רוברטס לגור דווקא בתפוח הגדול עם אשתו, יהודייה אמריקנית שהכיר במהלך
לימודיו בבוסטון, כדי לחוות את העולם היהודי החדש שגילה. הוא פצח בקריירה מצליחה כיועץ תקשורת ואסטרטגיה לחברות אמריקניות מובילות, עד לפרוץ המשבר הפיננסי הגדול, עם קריסתו של בנק "ליהמן ברדרס", אז מצא עצמו בתפקיד בפדרציה של ניו-יורק, הארגון היהודי המקומי הגדול ביותר בארצות הברית, המאגד תחתיו את מיליוני יהודים החיים כיום במרחב.
"בפדרציה יש מנהג מקסים של להתחיל פגישות עבודה 'בדבר תורה'. כישראלי", הוא מודה, "ניסיתי להתחמק מזה כמה שרק יכולתי. כל פעם זרקתי את זה באלגנטיות על מישהו אחר, עד שבסופו של דבר, אחד מהם אמר לי ישירות: 'אולי בפעם הבאה תעשה את זה אתה?"
לוונטר שהיה רחוק עד מאוד מטקסטים יהודיים פר-אקסלנס, מצא עצמו מעלעל בארון הספרים היהודי, ומגלה עולם חדש ומרתק. "זה לא שהפכתי לאדם דתי", הוא מבהיר. "אני לא הולך לבית כנסת באופן קבוע, ולא שומר כשרות או שבת, אבל בפורים האחרון, לדוגמה, הלכתי לקריאת מגילה, דבר שבחיים לא עשיתי בארץ.
"לא ברור לי מתי הפך בית הכנסת להיות דבר זר ומנוכר לרוב הישראלים, אבל בארצות הברית יש המון קולות יהודיים, מה שמאפשר לכל אחד לחוות את היהדות שמדברת אליו. וזה מה שאשמח להביא איתי לישראל. זה לא יהיה פשוט לחזור להרבה מאוד מעגלים שבאתי מהם, ולהיות שגריר של התחדשות יהודית ופלורליזם, אבל זה בדיוק מה שאני מתכנן לעשות, אם כי אין ספק שזה אתגר אדיר. לשמחתי, יש היום בארץ דמויות כמו רות קלדרון ומיכה גודמן שמהווים גשרים אנושיים הפותחים את היהדות לחברה הישראלית, באופן שלא היה קיים בעבר בארץ".
המון דרכים להיות ישראלי בניו-יורק
הפתיחות היהודית-האמריקאית, על המגוון האדיר של הדרכים-להיות-יהודי שהיא מציעה, איננה מחפשת להוות גם פתרון ציוני עבור המהגרים הישראלים. "מפחיד לדבר עם הישראלים בניו-יורק על מעבר לארץ, או להזכיר לידם את המילה 'עלייה", לוונטר-רוברטס מודה. "לא מדברים על זה בכלל. המטרה שלנו כפדרציה הייתה לעזור למי ששם. למי שרוצה לחזור, יש ארגונים אחרים. אנחנו ממש לא בשיח הזה של 'עולים ויורדים', או 'נפולת של נמושות'. העולם נעשה הרבה יותר שטוח. הרבה ישראלים חיים היום מחוץ לישראל, ועדיין מחוברים אליה בצורה משמעותית ביותר.
"אני אישית חוזר, ואשתי האמריקנית 'עושה עלייה'. זה דבר שבשלוש שנים שבהן חייתי במנהטן, לא ראיתי כמעט. וחבל שלא רואים גם את הדברים החיובים שכבר יש בארץ, כמו חינוך ציבורי שטוב בהרבה מהחינוך הציבורי שם, או מערכת בריאות נגישה. מצד שני, אני בהחלט מבין למה הקשיים כאן גדולים, בייחוד על רקע המחאה החברתית. אני אישית עושה בחירה ברגליים, אבל יותר מאי-פעם, אני לא שופט ומכבד את הבחירות של כל אחד.
"העם היהודי צריך שבכל רגע נתון יחיו שבעה מיליון יהודים בישראל, אבל הם לא חייבים להיות אותם יהודים בכל פעם.
פעם זה היה ברור שנגן ג'ז שרוצה להתפתח חייב לעבור תקופה בניו-יורק; היום זה נכון להיי-טק, מדע ואקדמיה. הדבר היחיד שאני מקווה לו, זה להפוך את ישראל למקום שישראלים רוצים לגור בו".
ומאמירות – למעשים: שלושים מיליון הדולרים שמשקיעה פדרציית ניו-יורק בישראל, הולכים כעת לעבור מיקוד ומרכוז תחת שרביטו של לוונטר-רוברטס. "גם עכשיו נעשים כל העת דברים נפלאים; המשרד הישראלי לא מפסיק לעבוד: טיפול בקהילה האתיופית, מכינות קדם צבאיות, עבודה עם נוער בסיכון, ועוד המון דברים טובים שנעשו ונעשים.
"המטרה שלי היא למקד את הפעילות עוד יותר. לחבור לגורמים ישראליים, ולשתף אותם במיזמים שאנחנו עובדים עליהם. לייצר עוד ועוד חיבורים בין היהודים שיושבים 'שם' לאלה שגרים 'פה'. המדינה שלנו היא גם יהודית וגם דמוקרטית, ואני מאמין שריבוי קולות יהודיים וחיבור חזק יותר עם התפוצות, יחזק אומנם את 'היהודית', אבל לא פחות מכך - ואולי אפילו יותר - את הדמוקרטית".
לפנייה לכתב/ת 
