במקום כדורים פסיכיאטריים, תתחילו להתפלל
הדרכים לחמוק מחרדת אי-הוודאות האנושית עוברות בכדורי סימבלטה, במדיטציה ובחיי הדחקה והכחשה. לעומתן, התפילה זולה ופשוטה יותר לצורך דיכויים של מחשבות אובססיביות, דכאונות קיומיים או סתם אישפוזים כפויים. אז הכירו את התאומים הארמיים "צלותהון ובעותהון", ואת "אדון חולי ארץ"
סליחה. האם במקרה ידוע לך פירוש המילה "קונמי"? ועל "אָהֳלִיבָה וְאָהֳלָה" שמעת? אם האל "יורד בענן", האם יש לו גישה לדרופבוקס? מי הם אותם מנועים הריוניים ה"מְסַלְּ"דִים בְּחִילָה" - והאם פגשת אי-פעם בתאומים הארמיים "צלותהון ובעותהון"?
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
ללא מומחים לשפות שמיות עתיקות היינו מבינים את הביטוי "לרוכב ערבות, כי לעולם חסדו", כסצינה ממערבון ספגטי כשר למהדרין. גם הסברה היחידה העולה בדעתי לגבי "קָרֵב יוֹם אֲשֶׁר הוּא לֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה" נוגעת לרילוקיישן אל קהילות ארקטיות. בעניין "אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ" ובכן, אין לי מושג במי מדובר. ידוע לי רק כי יחצ"נו הנמרץ השיג עבורו אייטם בולט מאוד בתפילת "הלל".
ביטויים עילאיים המתנשאים לעומת שרפים
לרובנו המכריע אין שמץ של מושג אודות פשר המילים שאנו ממלמלים אל מול ארון הקודש. אם אנסה לזקק
את הרעיון המרכזי שבתפילה, נדמה לי שאלוהים גדול וגיבור ואנחנו נורא קטנים או משהו כזה. על כך יש לחזור שוב ושוב עד להשגת בלילה אחידה של קהל מתפללים העונה אמן. "בענייני ביטחון, אני סומכת על דיין ועל דדו", אמרה גולדה מאיר. אז בענייני התפילות, גם אני סומך על... לא יודע. אבל אצל גולדה זה עבד. מן הסתם, גם לבלרי התפילות וודאי עשו תפקידם נאמנה, ואם איננו מבינים מילה או שתיים או 99% מהתפילה – לא נורא, עוד אף אחד לא מת מזה.
לא לחינם התנגדו גם ראשי הכנסייה הקתולית לתרגום כתבי הקודש לשפות אחרות. כך צלצלה התפילה הלטינית ברוב הוד באוזניי הצמיתים הנבערים שאכלסו את האחוזות הפיאודליות של אירופה. "הלקח והליבוב לחי עולמים" מסתמן כשמיימי לא פחות מאשר "Gloria in Excelsis Deo" . ילדיי למשל, משוכנעים כי קריאת "Expecto Patronum" תכלה כל צר ומשטין ודמנטור מעליהם כבמטה קסם, למרות שאין להם מושג מה פירוש המילים. עבורם נשמע הדבר כחלק מאותם ביטויים עילאיים המתנשאים לעומת שרפים.
בקהילות רבות מנסים לאחות את הנתק שבין קהל המתפללים לבין הטקסטים הארכאיים בשיטת זאב נחמה, דהיינו: אם המילים לא משהו, בואו ננסה לרכז מאמץ דווקא בגזרת הלחן. כך קרה שגבאים קריאייטיבים פיתחו לאורך הזמן מנייני קצב שונים ומשונים: קהילות קרליבך היפיים-ברסלביים מקפצים, ומנייני זמר המחוללים את "ונתנה תוקף" לצלילי זומבה רוחניים.
לטיפול בדיכאון: 3 פעמים צלותהון ובעותהון
מהדברים הללו עלול להשתמע, לכאורה, שיש בי איזו ביקורת על נוסח התפילה המקובל - ואין הדבר כך כלל. זאת משום שאין בעיניי כל ערך להבנת מילות התפילה, שהרי ממילא אין מדובר בטקסט מדעי אלא במנטרה תראפית. הרי האל אינו זקוק לה, ואף הדעת (למי שהצטייד בכזו) אינה זקוקה לה, אלא הנפש. עבור הנפש, אין זה משנה אם המנטרות שלוחש הגוף שבו היא שוכנת עשויות לטינית, סנסקריט או שפת מחשב מונחת-אובייקטים.האדם המוּדע חי באי-וודאות מאז הולדתו. חייו מעוגנים בקלות הבלתי נסבלת של הקיום, להחלטותיו ולמעשיו אין שום משמעות, כפי שכבר טענו רבים דוגמת קהלת או עמיתו הצ'כי, מילן קונדרה. אנו מודעים לקיומם של הזיקנה, של המוות ושל הדו"ח השנתי למס ההכנסה – עניינים המאיימים על הישרדותנו ועל אושרנו.
הדרכים לחמוק מחרדת אי-הוודאות האנושית לרוב עוברות בכדורי סימבלטה, בטיפולים דינאמיים (או קוגניטיביים), במדיטציה ובעיקר בחיי הדחקה והכחשה. לעומתן - אני מוצא את התפילה זולה ופשוטה יותר מכלל השיטות הנזכרות, לצורך דיכויים של מחשבות אובססיביות, דכאונות קיומיים או סתם אישפוזים כפויים. לא לימודי פילוסופיה חסרי תכלית, לא תיאוריות פסיכולוגיות עקרות ואפילו לא שיטות רוחניות נשברות אשר לא יכילו המים. אושרך, בן אנוש, צפון בתפילה.
אם כך, כדי להינצל מאימת הדין של חוסר התכלית ושל הריקנות האינסופית, עליך פשוט לחזור על התפילות. לעתים ג', לפעמים אפילו ז' פעמים. אם תחזור על כך מספיק פעמים – בסוף זה יהיה נכון. אין צורך להתעסק בבלשנות פולחנית. למי בכלל אכפת מה זה "קונמי"? העיקר היא הידיעה שאתה מתחבר לדבר שגיב (מה זה?) ונעלה, אשר מלוא כל הארץ כבודו. כן, אפילו אם אתה מוצא את התוכן נדוש נדוש נדוש.