מרן של הנשים
הוא הנהיג שיעור לבנות משפחתו כדי לשמור על קשר עם בנותיו, עודד את המהפכה האקדמית במגזר, ובניגוד ל"גדולי הדור" האחרים - קיבל כל אישה במצוקה: "בתי מעולם לא ראתה אותו, היא ראתה רק את הלב שלו. מי עכשיו ישמע אותה קוראת בכתב ברייל? מי יעודד אותה?" שואל נכדו
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
הרב עובדיה לא הוביל את מהפכת הפמיניזם במובנה החילוני-מערבי, אך היה לו יחס מיוחד, שלא לומר יוצא דופן בעולם החרדי, כלפי נשים: החל במדיניות הפסיקה, דרך מעמדן החזק של נשות החצר - ועד "למדיניות הדלת הפתוחה". בניגוד ל"גדולי הדור" האחרונים המסתגרים בחדריהם, ואינם מקבלים נשים (וחלקם אף נמנע מקריאת מכתבי נשים) - הרב עובדיה היה הפוסק בעל שיעור קומה האחרון בהחלט, שחי מקרוב את המציאות הישראלית על כל מגדריה.
השיעור המיוחד לבנות המשפחה
"אני יכול להגיד לך בכאב, שהתפילות בצער ותחנונים של סבא על נשים זרות, היו הרבה יותר מאלו על המשפחה",
מספר עובדיה טולדנו, נכדו של הרב. "גם במשפחתנו יש נשים עקרות או כאלו שסובלות מבעיות מסוימות, והן לא זכו למשהו שנשים זרות זכו לו - ישועה. דווקא כשזה לא היה אישי, הוא הרגיש צורך לסייע הרבה יותר".
"כשסבתא נפטרה", מספר טולדנו על פטירתה של הרבנית מרגלית, אשת הרב. "אמא שלי, שרה, הייתה כאובה. היא אמרה לסובבים אותה: 'הפסדתי לא רק אמא, אלא גם את אבא'. הקשר היחידי אליו היה באמצעות הרבנית המנוחה. סבא לא היה תמיד בקשר אינטנסיבי עם הבנות. רוב הזמן היה שקוע בלימוד תורה, ובעזרה לכל מני מקרים קשים שדרשו את התערבותו ההלכתית. הוא כן ידע וכן התעניין, אבל בעיקר דרך סבתא".
"כשסבא שמע את זה, התגובה שלו הייתה למסד שיעור: הוא פתח שיעור אישי בתנ"ך לבנותיו, שהתקיים שנים רבות. בהתחלה כל שבוע, ואחר כך פעם בחודש, עד לשנים האחרונות".
האב ובנותיו, מספר טולדנו, היו לומדים יחדיו חומש ונביאים, "והכל בצורה האישית שלו, שמתובלת בהרבה סיפורים. בסוף כל שיעור הוא דיבר עם כל אחת בצורה אישית, ושמע ממנה מה קורה איתה ועל הקשיים והשמחות שהיו. זה זמן שהיה כולו קודש נטו לבנותיו".
כיסא ליולדת לצד הרב
הרב אמיר קריספל, כיום מנהל בית ספר לבנות בבית שמש ומי שהיה מזכירו האישי של הרב במשך עשרות שנים, מציין כי בשלוש השנים האחרונות הרב כמעט ולא קיבל קהל. היחידות שנכנסו אליו לשיחה אישית, היו יולדות: "לא סבא ולא אבא. הרב שהקדיש את כל עיתותיו ללימוד, פינה זמן רק עבור אדם אחד: האם. היא הייתה עבורו האדם הכי חשוב. אני חושב שההחלטה הזו מקפלת בתוכה את כל התשובות לגבי מקומן של הנשים אצל הרב".
עבור אשרת מועלם, מנהלת מכירות ברדיו "קול ברמה", היה ברור כי רק הרב עובדיה יוסף יהיה הסנדק של בנה: "הברית מתחילה, והתינוק בוכה. כמעט בכל ברית אחרת שבה נכחתי, בכי התינוק לא הפריע לאף אחד להמשיך בברכות, אבל כאן לא. הרב כל הזמן היה עסוק בלהרגיע את התינוק. כולם מחכים, אף אחד לא ממשיך, עד שמרן מרגיע אותו. רק אז, כשהוא רגוע ושקט בידיים של הרב, מכריזים, 'וייקרא שמו בישראל: איתי'.
"הברית מסתיימת, כולם רוצים להיכנס לחדר של הרב לברכה ולשיחה קצרה. אבל מי שזוכה להיכנס זו דווקא אני. אני יושבת מולו, בוכה מהתרגשות, והוא מרגיע אותי: 'אל תבכי, בשעה שהתחלתי לברך אחרי המילה הוא שתק', אמר. 'שמע את כל הברכות. זה צדיק, ילד טוב. הכול בסדר'. רק היה חסר לו דבר אחד', הוסיף הרב בפנים רציניות. 'איתי לא ענה אמן'. מצאתי את עצמי מחייכת ומנגבת את הדמעות".
"הרגשתי שהרב משתתף ממש בצער העקרות שלי"
בשטח תמך הרב יוסף במהפכת האקדמיה במגזר החרדי, עם הקמת המכללה החרדית לבנות, שייסדה בתו הבכורה, עדינה בר-שלום. הוא אף כינס את מועצת חכמי התורה שנתנו את הסכמתם למהלך.
כלתו של הרב, הרבנית יהודית יוסף, הנשואה לבנו הצעיר משה, הייתה הכתובת הישירה אל אוזנו ולבו. היא זו שבשנים האחרונות טיפלה בו במסירות רבה, החל מארוחותיו - וכלה בדאגה לבריאותו ולשאר צרכיו, והיא זו שבסופו של דבר, הפכה לחלק בלתי נפרד ממעגל מקבלי ההחלטות המצומצם בבית שברחוב הקבלן 45, מעונו הרשמי.
לפני חמש שנים הגיעה יעל יחזקאל אל הרב עובדיה, על תקן של "נהגת כלה". הכלה, אחייניתה, רצתה לקבל את ברכת הרב, טרם תעמוד תחת החופה. יעל יחזקאל עצמה, סבלה מעקרות. 30 שנה חיכתה לילד, וביקשה לקבל אף היא ברכה. "אני בדרך כלל מאוד מאופקת, לא מחצינה את הצער, שומרת הכול בפנים. אבל שם בחדר, מולו, זה התפרץ", היא מספרת.
"בלי שהרגשתי איך, מצאתי עצמי מתייפחת: 'הרב, אני כבר 30 שנה בטיפולים, רצה מרופא לרופא - ושום דבר לא הולך'. יכולתי לראות באותו הרגע את הכאב הנורא שכיסה את הפנים שלו. הוא הרים ידיים למעלה, ובהתחלה חשבתי שזו דרכו לומר לי שאין מה לעשות, אבל אז הוא התפלל ובירך אותי שאני אזכה בפרי בטן.
"חודשיים אחר כך, כבר הייתי בהריון. הודיה המתוקה נולדה בחנוכה, ובט"ו בשבט - ביום שבו קיבלנו את ברכת הרב - ערכנו מסיבת הודיה להודיה, באותו האולם שבו התקיימה החתונה של האחיינית בערב הגורלי ההוא, כשבנו, הרב יעקב יוסף ז"ל, חוגג ושמח איתנו".
"הכאב היום הוא נורא", היא אומרת. "ממש יכולתי להרגיש בצורה הכי מוחשית את ההשתתפות המלאה והמוחלטת שלו בצער שלי. היום אני מרגישה שאיבדתי מורה רוחני. ושאין תחליף למה שאבד".
התיר עגונות מאסון התאומים
ובעוד כותרות העיתונים הזכירו שוב ושוב את פועלו של הרב במלחמת יום כיפור להתרתן של אלפי עגונות המלחמה ההיא,
הרב קריספל, מי שכיהן כמזכירו ב-11/9 לפני 12 שנים, מספר על טרגדיה נוספת שבה טיפל הרב בדיסקרטיות: נשים היהודיות שבעליהן נהרגו באסון מבלי להותיר עקבות, והפכו באותה העת לעגונות.
"כשנודעו ממדי האסון, ושיש נשים יהודיות שהפכו לעגונות - הרב אלישיב ז"ל שלח אותן אליו. הוא אמר למשפחות: 'היחידי שיכול לטפל, זה הרב עובדיה'. והוא אכן עסק בכל תיק ותיק של עגונה, עד שהתיר לבסוף את כולן".
הרב קריספל מספר כי הרב לקח אישית כל בעיה: "נשים עגונות, מסורבות גט, אלמנות, חולות: על כל מקרה, הרב היה יושב יומם ולילה לדון ולהכריע, ובוכה איתן יחד. הוא מעולם לא ביקש מתומכים מעבר לים דבר, לבד מעזרה בהתרת עגונות. הוא היה מרים טלפונים ומבקש, 'תוציאו כסף, תעשו הכל'. כל אישה כזו שבאה לרב, הרגישה שהוא איתה בצערה, שיש עוד מישהו בעולם שאכפת לו מהכאב שלה".
"לפני 10 שנים היה סיפור לא פשוט של אישה מסורבת גט. בית דין בארצות הברית ניסח פסק דין שמתיר אותה בלא גט, בעילה של פסילת הנישואין. ביקשו מהרב שיחבור לפסק. הגשתי לרב את הבקשה, והרב אמר: תשאיר, ואני אכתוב תשובה. אך אז ראה הרב שהתיק מאוד בעייתי. הוא ביקש לזמן את המשפחות, ובשיחה איתם צפו עובדות רבות שלמעשה סתמו את הגולל על האפשרות להתיר את האישה.
"הרב לא הרים ידיים. הוא ביקש ממני לברר למה הם מעכבים את הגט, ואז התברר שמדובר בעניין כספי. אביה כבר השקיע המון כסף בתיק הזה בחו"ל, כדי שהרבנים ימצאו פתרון עוקף גט. הרב לא ויתר. הוא ישב יום ולילה עם שתי המשפחות עד שהגיעו לפשרה, ושחררו את האישה".
תשומת לב מיוחדת לנכדה העיוורת
"הרב תמיד דאג לברך נשים באופו אישי", אומר מזכירו בעבר. תמיד נכנסו אליו גם נשים וגם גברים לברכה, ואם הבעל היה מגיע לבד לבקש ברכה בשביל אשתו, הרב היה אומר לו: תביא אותה אתך, למה לבד?"
"תשומת לבו הייתה נתונה לכל מי שהיה צריך אותה", מספר נכדו, עובדיה טולדנו. "יש לי בת עיוורת, היא בת שש היום. הרב ביקש כמה פעמים שאני אביא אותה אתי, כי הוא רצה לדבר איתה ולראות אותה. היא בסך הכל בת שש, ומעולם לא ראתה אותו. היא לא יודעת שיש לו גלימה או מצנפת, או עד כמה הוא חשוב. היא ראתה רק את הלב שלו. כשסיפרנו לה על לכתו, היא פשוט הייתה שבורה. בכתה המון והיה קשה להרגיע אותה".
"מי עכשיו ישמע אותה קוראת בכתב ברייל? מי יברך אותה ויעודד אותה? היא פשוט מרגישה אובדן שאין לתאר. בזמנו, ההורים בגן שלה, גן של ילדים בעלי ליקויי ראייה, רצו לבוא עם הילדים לרב. הם כמובן התקבלו, וישבו לשיחה אישית.
"בין יתר הדברים, הוא אמר להם שכאשר הם נותנים לילד את מקל עיוורים, ומלמדים אותם ללכת איתו - שידעו שמקל זה תיבות סופיות של אברהם, יצחק וישראל - שלושת האבות, והם שילוו אותם בכל דרכיהם וישמרו עליהם".
לפנייה לכתב/ת 
