"תוכנית בריחה": תסריט זה לחלשלושים
ארנולד שוורצנגר, סילבסטר סטאלון ומלא חורים בעלילה נפגשים בבית כלא מופרך במיוחד. יש רק דרך אחת שבה כל זה יכול להיגמר: 116 דקות מטופשות ובלתי מזיקות של אקשן ומכות
"אתה מרביץ כמו צמחוני". המשפט הנ"ל יוצא מפיו של ארנולד שוורצנגר, כבר לא מושל קליפורניה, מעוטר בזקן צרפתי ושיבה שזרקה בבלוריתו. המילים משתחררות מתוך החיוך שלו ופוגעות באחד, סילבסטר סטאלון, שעדיין מתקשה ללכת עם הידיים צמודות לגוף כי הוא מנופח (מדי) משרירים.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
כל זה קורה תוך חילופי מהלומות בין מה שנראה כמו שני חברים שמשפריצים זה על זה קצת טסטוסטרון לזכר הימים הטובים, עם לא מעט מודעות והומור עצמי. זו האנרגיה והדינמיקה שאופפת את "תוכנית בריחה", סרט אקשן בבימויו של מיקאל הפשטרום, בכיכובם של שני הענקים המדוברים ועוד כמה שחקני חיזוק.
סטאלון הוא ריי, וכן, הוא הרבה יותר חכם מכפי שהוא נראה. הוא מעין מקגייוור של בתי כלא, כזה שיכול לאלתר כלים לבריחה מכל הבא ליד, וגם להבין בדיוק איך כל מבנה פועל במעין ראייה אדריכלית על טבעית וחסרת פשר. בהיותו הגאון שהוא, הוא מתפרנס מבריחה מבתי כלא, כדי לעשות להם בקרת איכות.
במהלך הסרט הוא מקבל הצעה שקשה לסרב לה: לנסות לברוח מכלא פרטי, שלא רשום בשום מקום, ושמיועד לטיפוסים מפוקפקים במיוחד. כאלו שהממשלות, או סתם אנשים פרטיים ועשירים, רוצים שייעלמו. למה לא פשוט מחסלים אותם? לאלוהי התסריט הפיתרונים, אבל לא לשם כך התכנסנו. התכנסנו כדי לראות את ריי מגיע לכלא הזה, שבו, כמו בבתי כלא בסרטים, יש מנהל רשע ומרושע בחליפת מעצבים (ג'ים קוויזל מ"מבוקש לחקירה"), עם פטיש לאיסוף פרפרים מתים.
קוויזל מוסיף לסרט חן וזחיחות של נבל שפשוט נהנה להיות נבל, ולצדו יש סוהר בכיר שהוא כבר סדיסט אמיתי (וויני ג'ונס), כמצופה. הכלא עצמו מעוצב בקפידה כמבנה מתכתי עכבישי וקלאוסטרופובי - מלא בקורות מתכת שנראות כמו זרועות ענקיות, ותאי זכוכית שמזכירים גרסה מסויטת במיוחד של "אוז". במקום קירות לבנים, הכל מסביב שחור וכחלחל מתכתי. הסוהרים מעוצבים ברובם כחיילים חסרי פנים, פשוטו כמשמעו. הם עוטים מדים שחורים ומסיכות פלסטיק שחורות על פניהם, שמונעות כל זיהוי וקשר עין. גם חלונות אין, רק בטון וחללים שמורים היטב.
שרירן לך ברח
ברור שמשהו במקום הזה מאוד לא בסדר, ושזה יקשה על ריי לצאת ממנו - כי למישהו יש אינטרס להשאיר אותו בפנים. העובדה שהמקום נראה כאילו תוכנן בהתאם לעקרונות שכתובים בספר שכתב, רק מחזקת את חששותיו.שותפיו בעסק - 50 סנט, שמגלם גאון מחשבים משום מה, ואיימי ריאן ("המשרד", "בטיפול", "הסמויה") - מודאגים, וגם אנחנו, אבל מהר מאוד התהייה שלנו עוברת ל"היי, מה וינסנט ד'אונופריו ('חוק וסדר: כוונה פלילית') וסם ניל עושים כאן? האם יכול להיות שזה סרט שצריך לקחת ברצינות?".
קצת אחרי ששוורנצגר מחסל כל טיפת אמינות שהדמות של סטאלון ניסתה להקרין כשהוא מסכים לשתף איתו פעולה בכל בקשה שלו שתגרום לשניהם להסתבך ולחטוף המון מכות, מגיע רגע השיא: העלילה מאפשרת לשוורצנגר לפצוח במונולוג דרמטי ומופרע שמורכב משברי משפטים בגרמנית. הקשקשת כוללת דיבורים על השטן, על איש קטן שמחפש את אלוהים ועוד כיד הדמיון הטובה, והיא כנראה פסגת המודעות העצמית והשטותניקיות של המושל לשעבר. הסצנה הזו משחררת כל תחושת מחויבות ופשוט הופכת את המשך הסרט כולו לחוויה מטופשת, קלילה ובלתי מזיקה.
