"נסיעה ממולכדת": מהיר וטרחני
בהפסקה שבין צילומי "מהיר ועצבני" אחד לשני, פול ווקר מצא זמן להשתתף במרדפים ממונעים גם בדרום אפריקה ב"נסיעה ממולכדת". אבל הנסיעה הזו ממש לא מגיעה לשום מקום, ולא ברור בכלל איך התגלגלה לקולנוע אצלנו
הסרט המיותר של השבוע - וסביר להניח שהיה שומר על מעמדו זה בכמעט כל שבוע - הוא "נסיעה ממולכדת" ("Vehicle 19"). אם אי פעם תהיתם מה עשה השחקן פול ווקר בין צילומי המרדפים של "מהיר ועצבני 5" לאלו של "מהיר ועצבני 6", הנה התשובה: עוד מרדפים. המנעד של ווקר בהחלט מעורר קנאה.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
כהפקה זניחה ודלת תקציב, הקרנת הבכורה של "נסיעה ממולכדת" התרחשה לפני כשמונה חודשים וחצי במדינה ששמה נרדף לאהבת קולנוע - בחריין. בארצות הברית הוא הגיח ביוני האחרון להפצה מוגבלת, מהסוג המסתיים בהטסה של עותקים לספריות ההשאלה ולשרתים של נטפליקס. והנה, לאחר שסיים את סבב הבכורות העולמי שלו, לאחר שכבר כמה חודשים הוא מסתובב אי שם בעותקים להשכרה ומכירה, הגיע הסרט למסכים בישראל. יתכן שכאן יימצאו הצופים האחרונים בעולם שישלמו כסף לראותו בבית הקולנוע.
הסרט המוגדר כ"מותחן" מזכיר סרטים כמו "תא טלפון" (קולין פארל כלוא בתא טלפון), "קבור" (ראיין ריינולדס כלוא בארון מתים, כשברשותו טלפון סלולרי), או "הקריאה" (האלי ברי כמוקדנית שיחות חירום במשטרה שמנסה להציל נערה חטופה עם טלפון בידה). מותחנים שממוקדים בחוויה של דמות בודדת, ושיש בהם ניסיון לבנות מתח במרחב המצומצם שבו הדמות נתונה וביכולת שלה ליצור קשר עם דמויות לא נראות מהצד השני של קו הטלפון.
על איכות המשחק של פארל, ריינולדס וברי ניתן להתווכח, אבל מה שבטוח - כישוריו של ווקר מציבים אותו כמה דרגות למטה מהם. הסרטים שהוזכרו רחוקים מלהיות בלתי נשכחים, אבל הם מחזיקים את העלילה. מאחורי "נסיעה ממולכדת" נמצא הבמאי והתסריטאי הלא מוכר קונדה מייקל דוויל, שלא מצליח לשמור על מתח אמיתי או לחרוג מהשבלונה של סוג סרטים זה.
ווקר עצמו מזכיר פעם נוספת מדוע לא הפך ולא יהפוך לכוכב קולנוע. ללא הדמויות הכריזמטיות בגילומם של שחקנים כמו וין דיזל ודוויין ג'ונסון, ללא המכוניות המפוארות, הפעלולים המיוחדים, תקציבי הענק והנופים האקזוטיים של סדרת "מהיר ועצבני", ווקר הוא שחקן שמתקשה להחזיק לבדו שקופית חסות, שלא לדבר על סרט שלם.
מדינת משטרה
העלילה מתמקדת בדמותו של מייקל וודס (ווקר), אסיר משוחרר שנכלא לשנה וחצי לאחר שהיה מעורב בתאונת פגע וברח. הוא מגיע מאמריקה ליוהנסבורג שבדרום אפריקה כדי לנסות ולשכנע את אשתו (שעובדת בשגרירות האמריקנית) לחזור להיות ביחד. האישה שנפגעה ממעשיו בעבר וחוששת שמא לא חזר לדרך הישר, מתחילה במתקפת שאלות חשדניות - שאלות שמטרתן ליצור אקספוזיציה לדמות, אך הן משרתות מטרה נוספת של ניג'וס הצופים.
אך בכך לא מסתיימות צרותיו של וודס. בלית ברירה הוא לוקח ממגרש חברת ההשכרה רכב שלא יועד לו. לאחר שכבר החל בנסיעה בדרך לאשתו והתחייב להגיע תוך 20 דקות, הוא מוצא מכשיר סלולרי ואקדח. כשהטלפון מצלצל נאמר לו שהמכונית שקיבל נועדה לשימוש בפעילות משטרתית סמויה, ונקבע מקום ויעד להחלפת הרכבים.
הבלבול בו נתונה הדמות רק גובר כאשר הוא מגלה בתא המטען אישה קשורה בשם רייצ'ל שבאנגו (נעימה מקלין). מתברר שהיא תובעת שעומדת להעיד נגד אדם המנהיג כנופיית סוחרי נשים למטרות מין שהוא גם, לגמרי במקרה, מפקד המשטרה של יוהנסבורג. האסיר המשוחרר וודס הופך בעל כורחו למעורב. כעת הוא נמצא בעיר לא מוכרת, שבכבישיה הוא מנסה להימלט ממצוד של שוטרים מושחתים המנסים לחסלו.
זאת נקודת המוצא של הסרט המתבהרת בשליש הראשון, ומשם הסרט מנסה להמשיך להתפתח בסיטואציה שבמרבית הזמן כוללת רק את ווקר במכונית. מהצד השני של השמשה נמצאת דרום אפריקה. בכל פעם שווקר עוצר ומנהל סוג של אינטראקציה עם המקומיים, הוא זוכה, במקרה הטוב, לבהייה, במקרה הרע והנפוץ למעשה שוד. והלבנים? גם הם לא יוצאים טוב. הרשת הקרימינלית שייכת לשוטרים לבנים. כך או אחרת, דרום אפריקה רקובה עד העצם.
חרף משכו הקצר, הסרט מצליח לשעמם באופן יסודי. כל כך לשעמם, עד שאין אפילו כוח להתלונן על המופרכות של הסיטואציה, ועל ההיגיון האווילי המנחה את הגיבור והגורם לו לנסוע לפגישה שבה באופן ודאי ינסו לחסלו. למעט הניסיון להרתיע אדם קרוב מלבקר בדרום אפריקה, אין ב"נסיעה ממולכדת" כל ערך המצדיק צפייה.
