לא יורדות מהרחבה: חצי יובל של מאבק
25 שנים בדיוק לאחר שפתחו במאבק לשוויון ולחופש דת ברחבת הכותל, קיימו חברות הארגון את תפילת ראש החודש המסורתית לצד תומכים מהארץ ומהעולם. קבוצת הנשים שהוגדרה כ"מפירת חוק" - חוותה מהפכה ביחס הממסד בשנה האחרונה, רשמה הישגים היסטוריים - ואף הסכימה לראשונה לפשרה היסטורית
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
סמוך לשעה 8 הגיעו הנשים אל עזרת הנשים כדי להתפלל כמנהגן - בתפילין וטליתות. במקביל אליהן התייצבו מאות נערות חרדיות למפגן של שמרנות וקיימו תפילה משלהן. לא נרשמו אירועים מיוחדים או חיכוכים חריגים בין הקבוצות.
לקראת ראש חודש כסלו החל היום, נקראו לראשונה גם נערות דתיות-לאומיות להשתתף בעצרת החרדית – אך ללא הועיל. מנכ"ל מרכז ישיבות ואולפנות "בני עקיבא", הרב בני נכטיילר, המליץ למנהלי המוסדות ברשת לגייס את התלמידות למאבק ולהגיע איתן לתפילה בכותל - אך אלה סירבו בנימוס ובחרו לשמור על שגרת הלימודים ולא להיגרר להפגנה. לבסוף הגיעו למקום רק כמה עשרות נערות ומורותיהן.
היסטוריה של גשרים שרופים
מאבק "נשות בכותל" יצא לדרך בחורף 1988, כאשר עשרות נשים הגיעו לאתר הקדוש כשהן עטופות בטלית ואוחזות ספר תורה, וביקשו לקרוא בו, בטענה כי הדבר אינו מנוגד להלכה. חרדים וחרדיות ניסו להפריע להן, ואמרו כי טקס תפילה שכזה אינו תואם את מנהג המקום השמרני.
התפילה הפכה לאירוע חודשי, והכותל - לזירת עימותים בין הצדדים, בדרך כלל מילוליים (אך לעתים גם פיזיים),
עד שקבוצת הנשים עתרה לבג"ץ בדרישה לחופש דת שיאפשר להן לקיים את מנהגן באתר הקדוש. בהמשך עתר בנפרד גם הוועד הבינלאומי למען נשות הכותל (ICWOW), בטענה שהעניין הוא בעל חשיבות עליונה עבור נשים יהודיות בכל רחבי העולם.
עד למיצוי ההליך המשפטי, קבע בית המשפט בצו ביניים כי ייאסר עליהן להתפלל במקום עם ספרי תורה וטליתות, ובינואר 1994 נדחו העתירות, אך השופטים המליצו על הקמת ועדה ממשלתית שתדון בפשרה. זו אכן הוקמה, אך דחיות חוזרות ונשנות בעבודתה הביאו להתערבות נוספת של בג"ץ, עד שמונתה ועדה נוספת – הפעם של שרי ממשלה – לדון בעניין.
המסקנות לא סיפקו את נשות הכותל, שלטענתן לא קיבלו את הזכויות חוקיות וההלכתיות שלהן באתר, והמדינה הציעה הקמת ועדה נוספת, שלישית במספר, לגישור בין הצדדים. "ועדת נאמן" מתכנסת לראשונה ב-1998, ובספטמבר אותה שנה מגישה דו"ח הממליץ על העתקת פעילות קבוצת הנשים לאזור קשת רובינסון הצמוד לכותל מצדו הדרומי, ולמעשה מהווה המשך ישיר של אותו קיר תמך של הר הבית.
בית המשפט דחק בממשלה להגיע לפתרון קבע בתוך פרק זמן של חצי שנה, ובמקביל נעשו בכנסת ניסיונות חקיקה שמטרתן - הגבלת את נשות הכותל, אך אלה נכשלו. בשנת 2000 קבעו שופטי בג"ץ כי על המדינה לאפשר את תפילת הנשים ברחבת הכותל. בתום דיון נוסף, לבקשת המדינה, הוחלט כי הם תעשינה זאת בקשת רובינסון.
מעצר של שגרה
מאז, למעשה, הפכו הנחת התפילין, ההתעטפות בטלית, הקריאה בתורה וקיומן של עוד כמה מצוות דתיות לעבירה פלילית, אך קבוצת הנשים לא עזבו את הכותל. הן המשיכו להתפלל בו מדי ראש חודש, בשעת בוקר מוקדמת, תחת המגבלות שהוטלו עליהן, ובמקרים מסוימים ניסו להפר אותן. המתיחות בין הגורמים הדתיים השמרניים לביניהן ידעה עליות ומורדות.
בראש חודש כסלו התש"ע, בנובמבר 2009, עצרה המשטרה את חברת ארגון נשות הכותל נופרת פרנקל, לאחר שהתעטפה בטלית, וההתלקחות הייתה בלתי נמנעת. כעבור כמה חודשים גם עוכבה לחקירה יו"ר הארגון, ענת הופמן – על אותו עוון. מאז הפכו המעצרים במהלך תפילת הנשים או לאחריה לדבר כמעט-שגרתי ברחבת הכותל.
שלילת חופש הדת באתר הקדוש קוממה את יהדות העולם, שהחלה להפעיל לחץ כבר על מדינת ישראל, ובשנת 2012 ביקש ראש הממשלה בנימין נתניהו מיו"ר הסוכנות היהודית, נתן שרנסקי, לגבש פיתרון המקובל על כלל הזרמים היהודיים בארץ ובחו"ל.
האווירה מתלהטת
על פי מתווה שגיבש יו"ר הסוכנות, ונחשף ב-ynet - רחבת הכותל תורחב עד לקשת רובינסון ותחולק לשלושה
חלקים שווים: גברים, נשים וציבור מעורב. בתפילה שנערכה כמה ימים לאחר פרסום המתווה, נרשמו חיכוכים רבים בין מתפללים חרדים לקבוצת הנשים, וכמה מהן אף עוכבו על ידי המשטרה, אך אז קבע בית המשפט השלום כי לא הייתה עילה למעצרן.
בית המשפט המחוזי הלך עוד צעד קדימה, והעניק פרשנות חדשה להחלטת בג"ץ בעניין נשות הכותל, בקבעו כי מעולם לא נאסר עליהן להתפלל "כמנהגן" - עטופות בטלית ותפילין - ואף תהה מדוע דווקא המנהג האורתודוכסי הוא השולט באתר.
מעודדות מן הפסיקה הכריזו נשות הכותל כי "כללי המשחק השתנו", אך שר הדתות נפתלי בנט – בעצה אחת עם היועמ"ש – הכריז כי יחדד את תקנות המקומות הקדושים, כך שפרשנותן תהיה מחמירה ולא משתמעת לשתי פנים. החשיפה גררה ביקורת ציבורית חריפה, והאווירה התלהטה.
בדרך לסוף טוב?
בתפילת ראש חודש שלאחר מכן הגיעו אלפי חרדיות וחרדים לרחבת כותל, במטרה להאפיל על התפילה בטליתות של עשרות נשות הכותל. כוחות המשטרה ניסו ליצור חיץ אנושי בין הדבוקות, אבל האלימות הייתה בלתי נמנעת, והביאה למעצרם של שלושה מן המפגינים.
מכתבי איומים של גורמים אנטי-חרדיים נשלחו לרבנים הראשיים דאז, הרב מצגר והרב עמאר, ומנגד רוססו כתובות נאצה של "תג תורה" על דלת ביתה של חברת הנהלת נשות הכותל, פגי סידור. בניסיון נוסף להרגעת הרוחות הכריז בנט, לפני כחמישה חודשים, על פתיחתה של רחבת תפילה חדשה,"עזרת ישראל" (מה שכונה אף "מתווה מנדלבליט"), שתהיה מעורבת לגברים ולנשים וניתן יהיה להתעטף בה בטלית - אך נשות הכותל הגיבו בזעם, וכינו אותה "מרפסת שיזוף".
לפני שבועות מספר אירעה תפנית מפתיעה כאשר נשות הכותל הביעו הסכמה עקרונית לוויתור על תפילה ברחבה המרכזית, בתמורה לשוויון מלא באתר חלופי. בין התנאים שהציבו: הפקעת ניהול האזורים השוויוניים מידי הקרן למורשת הכותל המערבי, ושותפות בניהול הרחבה השוויונית, שתהיה פתוחה 24 שעות ביממה.