חודש בלי מרן: בעקבות הפסקים האבודים
"אני מרגיש יתום", אומר הרב אליהו שטרית, עורך ספריו של הרב עובדיה, המסייע לצוות של רבנים ותלמידי חכמים, לפענח את כתביו של מרן ולהביאם לדפוס. "עד עכשיו הרגשתי שיש מי ששמר עלינו, ועכשיו אנחנו חשופים"
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
"אני מרגיש יתום", הוא אומר. "זה לא להיות עם בנאדם רגיל, אלא עם הבנאדם הכי גדול בעולם. עד עכשיו הרגשתי שיש מי ששמר עלינו, ועכשיו אנחנו חשופים. הרב היה יושב כאן, ליד השולחן הזה שנראה עכשיו ערום, והיה כותב את חידושיו ופסקיו. אני הייתי מכניס למחשב, והוא היה עובר אתי על זה ורואה שזה בסדר".
לדברי הרב שטרית, הנפילה של הרב עובדיה החלה את ההחמרה המשמעותית במצבו. "מאז הנפילה הכל נהיה נורא ואיום, כי הייסורים שלו היו נוראיים. אבל זה שהוא לא יכול היה ללמוד, היה גרוע יותר מהכאבים הפיזיים".
זכר את כל הספרייה בעל פה, אבל לא ידע איפה המתג
הרב עובדיה שכונה "מרן", השאיר אחריו מאות רבות של כתבים ופירושים הכתובים בכתב ידו בשולי הספרים שעליהם רכן במשך רוב שעות היממה. בחדר הסמוך יושב צוות של רבנים ותלמידי חכמים, שהורכב במיוחד עבור המשימה - לפענח את הכתבים ולהביאם לדפוס.
"הרב אמר תמיד: הגעתי לכל מה שהגעתי באמצעות ההשקעה וההתמדה, וכל אדם מישראל יכול להגיע לזה",
מספר חתנו, הרב יעקב סיני. "חושבים שאני שולף את הפסקים מהשרוול, הרב הוסיף. אבל אני עמל ומתייגע ומשקיע בכל פרט ופרט".
"בשבת", מוסיף הרב סיני, "הוא היה יושב בראש השולחן, קורן ושמח מאוד. וכשהיו ניגשים אליו הנכדים הקטנים, היה צובט אותם, נותן את הסטירה המפורסמת - ולפעמים גם נשיקה, והיה לומד עם הילדים שאך למדו לקרוא. היו לרב תחביבים שאהובים עליו, כמו מוזיקה, אך מרכז חייו, ללא ספק, היה התורה ושוב תורה.
"אפשר לומר בבירור שפרטים טכניים שהיו קשורים לגשמיות של העולם הזה, הרב לא זכר. בכל לילה באמצע הלילה הוא היה מגיע לכאן כדי ללמוד, כי נזכר בשורה חשובה שרצה להכניס באחד הפסקים שלו. אבל הרב הגדול שבענקים, שזכר חלק גדול מהספרייה העצומה שלו, לא זכר איפה מדליקים את האור והיה נלחם במתגים. הוא זכר רק את מה שעניין אותו באמת", מספר חתנו.
לפנייה לכתב/ת 
