"אמריקאים במיטה": לא נורא, יש ויברטור
בגידות סדרתיות, טקסי השפלות והתמודדות עם השדים שבארון - סרט התעודה "אמריקאים במיטה" מספק מבט מפוכח על מערכות יחסים באמצעות ראיונות של זוגות בחדר המיטה, אבל לא מחדש יותר מדי
כשלאון מדבר על פוליאמוריה (ריבוי אהבות), בלאנקה הקטנה מתכנסת בתוך עצמה. אף שהשניים נפרדו וחזרו זה לזרועותיה של זו לא פחות מ-26 פעמים (!), בלאנקה עדיין מתקשה להתרגל לעובדה שבן הזוג שלה נהנה לשכב עם אחרות, ושום דבר לא יגרום לו לחדול מלעשות זאת, גם לא האהבה הגדולה שהיא חשה כלפיו. היא נותנת לו לדבר, אך התנהגותה חסרת המנוח כמו גם תחושת התסכול שמציפה אותה, נקלטות היטב בעינו של הצופה, או יותר נכון – במצלמה, שלא מפספסת שום הזדמנות להעביר עוד רגע מביך החוצה, לייצר עוד דרמה זולה על חשבונו של הזוג האומלל הזה.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"לא תשקוט הארץ": ניתוח מבריק של מלחמה
"אני נושם": מדכא, מפחיד וחובה לצפות בו
"ישראל": טלוויזיה זה לא סטנד-אפ
לאון ובלאנקה הם זוג אחד מתוך עשרה זוגות שהסכימו להתראיין לדוקומנטרי "אמריקאים במיטה", ששודר אמש (ב') בבכורה ב-yes דוקו. כולם הסכימו לכבס את הזוגיות המלוכלכת שלהם קבל עם וצופי רשת HBO (המפיקה של הסרט), ולעשות זאת הישר מחדר השינה שלהם. כל זוג מצולם כשהוא שוכב או יושב על מיטתו, מסתכל למצלמה ומציג לראווה את הכתמים שבמערכת היחסים שלו, את חלקם קשה עד בלתי אפשרי לנקות. הבחירה בלוקיישן שבו הזוגות אמורים כביכול להרגיש הכי נוח - חדר המיטות שלהם - רק מעצימה את אפקט ההשפלה הנלווה.
למרות השם המפוצץ "אמריקאים במיטה" לא רואים בו מגע מיני. למעשה, בקושי ישנם גילויי חיבה בסרט, כמו נשיקות או ליטופים. הצופים נחשפים בעיקר למבט מפוכח על מערכות יחסים ועל האופן שבו אנשים תופסים את הזוגיות שלהם בשנת 2013.
לאון, למשל, טוען שמונוגמיה מעציבה אותו. לא ילדים רעבים, נשק אטומי, שיברון לב או מחלת הסרטן מדירים שינה מעיניו. מונוגמיה. היא הצרה האמיתית. למעשה, לאון טוען כי עצם המחשבה על להתחייב לאישה אחת גורמת לו לדיכאון עמוק. נכון, הסקס עם בלאנקה מדהים, הכי טוב שהיה לו, זו הרי הסיבה שהוא חוזר לזרועותיה כל פעם מחדש, אבל אוי לה אם תעז לבקש שיתחייב להיות איתה ואיתה בלבד. את כל הדברים הללו הוא אומר בלי להביט בה אפילו, והיא מאזינה לו שפופה וכנועה. "אני מגיעה מבית יותר מסורתי", היא אומרת בעצב. "לא אעז לשכב עם אנשים נוספים, אבל אני מבינה שלאון לא יכול אחרת".
זוג אחר שחושפים קצת יותר מדי על עצמם הם דיאנה וגיא – שמצהירים שאין להם שום דבר במשותף מלבד אהבה. רק שהאהבה שלהם מזכירה יותר טקסי השפלות של סטודנטים שנה א' בבית אחווה אמריקני מאשר את הרגש החם והאינטימי שאמור לעמוד מאחורי המילה הגדולה הזאת. כך, דיאנה לא מהססת לחייך למצלמה ולהודות שאין סיכוי שגיא יבגוד בה אי פעם, בייחוד כיוון שאיבר מינו יצא זה מכבר מכלל תשמיש. בתגובה גיא זע בכיסאו בחוסר נוחות ולבסוף מודה שהוא לוקח תרופות שלא עושות כל כך טוב לאון שלו, בלשון המעטה. "לא נורא, יש לי ויברטור!", ממהרת דיאנה להגיד, וגיא שוב מביט מושפל במצלמה. לומר שגיא עמד יפה בהשפלותיה המכוונות של אשתו יהיה קצת לא מנומס נוכח בעיות הזקפה שלו, אבל הוא בהחלט שמר על פאסון.
וכל הכבוד לו, אני הייתי מפסיקה את הצילומים ומעיפה ממני את בן הזוג הנורא שמנצל את ההזדמנות כדי להקטין אותי בפומבי. בכלל, הקטנת הפרטנר הוא מוטיב חוזר בסרט הזה, ורואים אותו גם במקרה של אנטוניו ורוברטה – זוג שהרומן ביניהם התחיל בבגידה. "הוא טיפוס בוגדני", מצהירה רוברטה. "הוא בגד באשתו איתי, וגם בגד בי בשלב מסוים של הקשר. זה קרה בגלל שעליתי במשקל והוא חיפש נשים חדשות להימשך אליהן". אנטוניו בולע את הרוק ושותק. רק כפות ידיו המקומטות נלחצות זו לזו, מסגירות את חוסר הנוחות שהוא חש נוכח החשיפה ואילוץ ההתמודדות עם השדים האפלים שהוא מחזיק בארונו.
למעשה, הזוגות היחידים שלא התעסקו בלהקטין ולהשפיל זה את זה, הם דווקא הזוגות החד מיניים: ג'ורג' ופריד ההומוסקסואלים, ולינדה ומארג'י – צמד גרושות לסביות שעזבו, כל אחת בתורה, נישואים סטרייטים כדי לאחד כוחות. שני הזוגות הללו מציגים למצלמה זוגיות כפי שהיא באמת אמורה להיראות: מכבדת, מעצימה ומושתתת על חברות טובה. לא תמצאו שם השפלות, לא פטפוטי סרק מיותרים ולא ניסיונות לכפות את האג'נדה שלהם על הצד השני, כי כשמדובר באהבת אמת, גם אלף מצלמות שיוכנסו לחדר המיטות לא יצליחו לערער על כך.
בסופו של דבר, "אמריקאים במיטה" לא מחדשת דבר, וקצת מוזר שרשת כבלים כמו HBO, שנחשבת לפורצת דרך בתכניה, חוזרת לנקודות שעסקו בהן לא מעט בעשור האחרון. ואולי לא חייבים למצוא אמירה בכל דבר, וקצת כמו עם "מחכים לגודו" של בקט, גם מערכות יחסים הם צעידה משותפת, מסע זוגי שכל הזמן תוהה על קיומו אבל בעיקר עסוק בדיבורים.
