"לעוף על הזמן": בלי לחזור למקור
סרט האנימציה "לעוף על הזמן" יוצא לאקרנים לקראת חג ההודיה האמריקני, שבוודאי אינו מוכר לילדי ישראל. כך נחסך מהם החיבור הרופף בין שחיטת תרנגולי הודו לרצח העם האינדיאני, כפי שהוא צץ בין הנוצות, מכונת הזמן והציטוטים הקולנועיים הרבים שבו
"לעוף על הזמן" ("Free Birds") הוא סרט אנימציה במתכונת העכשווית וככזה הוא גדוש ברעש וצלצולים ומקבץ אינסופי של התייחסויות לדמויות ודימויים שכבר ראינו בעבר. התסריט מנסה לפצות על חוסר המקוריות באמצעות עלילה מטורללת שבה תרנגולי הודו משתמשים במכונת זמן כדי לשנות את ההיסטוריה. מה שיכול היה להפוך את העלאת הגירה לקצת יותר מקורית הוא הסיבה שבגללה הסרט חוצה את הסף ממוצר בינוני לגילום של טעם רע.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
האירועים מתקיימים על רקע חג ההודיה (thanksgiving), חג שלא יהיה מוכר לרוב הצופים הצעירים בישראל, וסביר להניח שגם לחלק לא מבוטל מהמבוגרים. מקורו של החג הוא בארוחה שהתקיימה בשנת 1621 ובה הפרוטסטנטים שהתיישבו בחוף המזרחי הודו לאלוהים על החסד שעשה עימם כשהעניק להם אוכל. למעשה, התודה האמיתית מגיעה לשכניהם האינדיאנים של המתיישבים שלימדו אותם כיצד לצוד חיות ולגדל ירקות, עזרה שבלעדיה הם היו מתים בחרפת רעב. גם הכרות שטחית עם ההיסטוריה האמריקאית מספיקה כדי לדעת שנדיבותם של האינדיאנים תתוגמל ברצח עם.
מאז תרנגול ההודו הפך למנה העיקרית בארוחה המסורתית של חג ההודיה. באקט של הומור חתרני מפוקפק משווה "לעוף על הזמן" בין רצח העם שבוצע באינדיאנים לבין עשרות מיליוני תרנגולי ההודו שנשחטים כל שנה למען ארוחת החג.
באמצעות ציטוטים מסרטים, עלילה של מסע בזמן, ושבט של תרנגולי הודו המתקומם כנגד המתיישבים, הסרט עוסק בניסיונם של גיבוריו לשנות את ההיסטוריה, למנוע את הפיכת תרנגולי ההודו לקורבנות - ובאופן עקיף לגעת בצד האפל של ההיסטוריה האמריקאית. ועוד משהו, אם ממש מתעקשים, הסרט גם מצליח לדחוף מסר צמחוני שלפיו ראוי להחליף את הבשר בסעודת החג בתחליף צמחוני.
גיבור הסרט הוא תרנגול הודו אינטליגנטי בשם רג'י (אוון ווילסון) שמעולם לא הצליח להשתלב בהווי של חוות התרנגולים שבה הוא חי. בשונה משאר חבריו, הוא מבין את המשמעות של חג ההודיה, ולא מייחל, כמו האחרים, ליום שבו יגיע ל"גן עדן לתרנגולי הודו".
תהפוכות העלילה מביאות את רג'י לזרועות הבת של נשיא ארצות הברית, לבית ההארחה הנשיאותי קמפ דיוויד, ולחטיפה על ידי תרנגול הודו גדול בשם ג'ייק (וודי הארלסון) שמוביל אותו למכונת זמן. יתכן שרצף עלילתי זה מובן יותר למי שייקח כמה שאיפות ממה שהתסריטאי סקוט מוז'ר (חבר קרוב ומפיק של סרטי קווין סמית') עישן.
ג'ייק חוטף את רג'י לאחר שחווה חזיון מיסטי שבו פקד עליו "תרנגול ההודו הגדול". המשימה דומה אך הפוכה לזו שהייתה ב"שליחות קטלנית": לחזור למקום והזמן שבו עמדה להתרחש ארוחת חג ההודיה הראשונה כדי למנוע את השואה העתידית של תרנגולי ההודו.
רג'י אמור להנהיג את שבט פציפיסטי של תרנגולים במאבקם נגד המתיישבים. שבט זה מונהג על ידי הצ'יף ברודביק - "מקור רחב" בעברית (קית' דיוויד), כשלצידו בתו התרנגולת הנאווה ג'ני (איימי פולר). פסי הצבע המרוחים על פני שבט התרנגולים, והעיטורים מנוצות שעל ראשם, הופכים אותם להקבלה חד משמעית לשבט אינדיאני.
האאוטסיידר מגיע לשבט ("רוקד עם זאבים", אוואטר") כדי להנהיג אותם במלחמה ("לב אמיץ"). אבל יש לו גם לבטים עצמיים, ורצון לחזור הביתה. יש גם את אהבת התרנגולים, ואת הפיתולים של המסע בזמן וגרסאות של דמויות שמגיעות ברגעים קריטיים מהעתיד כדי להשפיע על מהלך העלילה ("בחזרה לעתיד").
יתכן שזה נשמע כמו רעיון מבריק, ופוטנציאל לבדיחות מחוכמות עם כמה רבדים של משמעות. הבמאי ג'ימי הייוורד ביים בעבר את סרט האנימציה המוצלח יותר "הורטון שומע מישהו" (2008) ואת מערבון הפנטזיה הכושל "ג'ונה הקס" (2010). יתכן שהוא התענג על המסרים העמוקים בתוך בידור לכל המשפחה, אבל התוצאה הסופית רועשת, מייגעת ומבולבלת לכלל הצופים. עבור אלו שמכירים את ההקשר שבו הסרט פועל, נדמה כי יש סיבה נוספת להסתייג ממנו. החיבור המוזר בין עלילה שבלונית בטוויסט מטורלל, וההדים התרבותיים וההיסטוריים שאיתם הסרט משתעשע מצדיק את הוויתור על הסרט.
