"היועץ": העצה שלנו - פשוט תוותרו
אפשר להגדיר את "היועץ" כתאונת שרשרת שבה מעורבים כוכבי העל מייקל פאסבנדר, בראד פיט, חאווייר בארדם, פנלופה קרוז וקמרון דיאז. אף אחד מהם לא יוצא טוב מהיצירה המביכה הזאת - גם לא הבמאי רידלי סקוט, והתסריטאי סופר המהולל קורמאק מקארתי. גם הם מסתבר זקוקים ליועץ
בעולם אידיאלי, השילוב בין רידלי סקוט והסופר-תסריטאי קורמאק מקארתי, יחד עם צוות שחקנים מוביל שכולל את מייקל פאסבנדר, בראד פיט, פנלופה קרוז וחאווייר בארדם, היה הופך את "היועץ" ("The Counselor") למועמד מרכזי השנה במרוץ אל האוסקר. במציאות האכזרית, מדובר ביצירה מביכה, וזוהי לשון המעטה, שהפכה לכישלון מסחרי וביקורתי הגובל בעלבון של ממש, ומקומה בפח האשפה המיועד לתוצרי נפל הוליוודיים מהסוג הנחות ביותר.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
אפשר להגדיר את "היועץ" כתאונת שרשרת שבה מעורבים כמה טאלנטים מוערכים שעלו על הכביש בעת שהיו תחת השפעת כימיקלים ששיבשו את שיקול דעתם. קשה להבין איך סופר מהולל, ש"לא ארץ לזקנים" שלו הפך בידיהם של האחים כהן לסרט זוכה אוסקר ("ארץ קשוחה"), ושכתב גם את "הדרך" ו"קו אורך דם" הנהדרים – מוציא תחת ידיו תסריט נורא שכזה, הראשון שלו דרך אגב, אותו הוא משיק בהגיעו לגבורות. איפה בדיוק השתבש שיקול הדעת ששלף את התסריט הזה מהמחשב במקום שייעשה לו delete?
נכון, היו השנה, ועוד יהיו, סרטים גרועים מ"היועץ". אבל מתי בפעם האחרונה ישבתם בסרט של רידלי סקוט, מחכים שייגמר כבר, תוך שעל הבד מרצד רצף לא קוהרנטי של סצינות מבוימות ברישול, כתובות נורא, ומאוכלסות בדמויות לא מעניינות? ומה שהופך את מצב העניינים למחפיר עוד יותר – היעדרם המוחלט של הומור שחור ושל ניהיליזם פיוטי מהסוג שהפך את "לא ארץ לזקנים" ליצירה הספרותית והקולנועית המופתית שהוא, בולט פה במיוחד על רקע הדמויות ששוטחות, כמעט ללא יוצאת מהכלל, את השקפת העולם שלהן בפומפוזיות מביכה ("אין דבר אכזרי יותר מאדם פחדן" אף אינו ההגיג הכי רדוד שנשמע פה).
הגיבור הוא עורך דין (פאסבנדר), שלכל אורך הסרט מוכר רק כ"יועץ" (היעדר השם אמור לטעון את דמותו בערך מוסף אקזיסטנציאליסטי) המנהל אורח חיים נהנתני למדי. משום מה הוא מחליט להתפתות לעסקת סמים עם קרטל מכסיקני, אליה הוא נשאב בתיווכו של טיפוס מפוקפק בשם ריינר (בארדם), המתהדר בתסרוקת צעקנית שעוצבה בהשראת זו שמתנוססת על פדחתו של המפיק ההוליוודי בריאן גרייזר.
בהמשך הוא נפגש עם מי שאמור לנהל את העסקה בפועל, עוד טיפוס חשוד בשם ווסטריי (בראד פיט) - שני השותפים, אגב, מזהירים אותו מראש מפני מעורבות עם העולם האכזר של קרטל הסמים, אך היועץ מבכר משום מה להתעלם.
מוקדם יותר בסרט, ריינר אף מספר לו על מכשיר חיסול בשם "בוליטו", שנצמד אל צווארו של הקורבן, ובאמצעות קפיץ מתוחכם הולך ומתהדק עד שהראש מתנתק מהגוף. ברור לכל, חוץ אולי מאשר ליועץ, שפעולתו של המתקן האכזרי הנ"ל תודגם במערכה השלישית על אחת הדמויות בסרט - אך גם אות אזהרה זה אינו מונע מעורך הדין היהיר מלבחור בצעד שיוביל אותו אל פי-תהום. ממש כאילו היה גיבורהּ של טרגדיה יוונית מודרנית.
ארץ כחושה
חוץ מאלה, מקננות ב"היועץ" דמויות נוספות: מלקינה (קמרון דיאז), זוגתו המקועקעת וחובבת הצ'יטות של ריינר, אישה-חתול שטנית ומניפולטיבית; לורה (פנלופה קרוז), ארוסתו התמימה של היועץ; ורות (רוזי פרז), אסירה היושבת על רצח. כולן מסתובבות בלי כל סיבה של ממש (אף לא אחת מהן תירשם לחיוב ברזומה של השחקניות המגלמות אותן), וממוקמות על הסקאלה שבין צייד וניצוד שעל פיה מתנהל העולם המתואר בסרט.
בחלקה של דיאז נפלה הסצינה הטובה ביותר בסרט - הכל יחסי, כמובן - זו שבה היא עולה על עצביו של כומר (אדגר רמירז) בתא הווידויים בכנסייה. באחת אחרת, עוטה שמלה מנומרת, מלקינה "גומרת" על מכסה המנוע של הפרארי המהודרת של ריינר, אך האופן שבו האפיזודה הזו משובצת בסרט רק מעידה על שרירותיות הסיפור כולו.
כמו כמה סרטי הנואר מהעת האחרונה (ע"ע "בלי חוקים" של אוליבר סטון), ניכר שגם "היועץ" לא ממש יודע לשם מה הוא נעשה. זוהי מעשיית מוסר תפלה ורדודה, הלוקה בהצגת נשים כמקור כל הרוע בעולם מחד או תמימות וחסודות מאידך, ושגיבורהּ מעוצב באופן ריקני ושטחי.
כמשל על רוע ויהירות הסרט מתקשה לחלץ איזושהי תובנה שנונה ומקורית, והסתבכותו של הגיבור ברשת אכזרית כלל לא נוגעת לנו בהינתן העובדה שמדובר בפוזה מחויטת יותר מאשר בדמות בשר ודם. כמוהו, גם הצוות המפואר שמאכלס את "היועץ" הוטעה על ידי שמו של מקארתי להאמין שמדובר בעוד "ארץ קשוחה", והסתבך בעסקה האומללה שלפנינו.
