בדואים לא בדויים: עמי ליבנה על "שרקייה"
בסרטו "שרקייה" חדר עמי ליבנה אל מציאות הבדואים בנגב, והתעקש להיות אותנטי בליהוק שחקנים מקומיים ובבניית כפר מאולתר במדבר. הכל היה מאוד אמין, עד שבמהלך צילומי סצנת ההריסה נזעקו תושבי הכפרים הסמוכים, "אחד מהם אף הציע לשחקן אקדח", הוא מספר. הערות הבמאי
הפזורה הבדואית בנגב כל כך קרובה אל לב הישראליות ועם זאת, כל כך רחוקה. כשעמי ליבנה התל-אביבי החליט לצאת לדרך ולצלם את הסרט "שרקייה", העוסק במציאות של הבדואים בארצנו, הוא נדרש לביקורים חוזרים ונשנים בדרום הארץ. חיפושי לוקיישן, וחיפושי שחקנים מקומיים התגלו כשמשימה לא קלה. כמעט מייאשת, אולם בסופו של דבר הוא צלח את המאמצים. הסרט שהתחיל כהפקה צנועה ודלת תקציב, זכה בפרס הראשון בפסטיבל ירושלים אשתקד, ויצא לאקרנים.
"הסרט צולם בתקציב יחסית נמוך, צילמנו בסך הכל 12 יום. לא היו לי ציפיות גבוהות ממנו. רק רציתי להצליח לעשות את הסרט, וקיוויתי שייצא משהו סביר, ואני שמח שהוא התקבל עד היום באופן חיובי", אומר ליבנה בכתבת הערות הבמאי, בה הוא מספר לכם על האתגרים שליוו את הצילומים - מליהוק שחקנים בדואים לא מקצועיים, דרך תרגיל הביטחוני שנערך לצורך הצילומים בתחנת האוטובוס, ועד להקמת הכפר המאולתר בנגב וסצנת הריסתו - שסחפו למקום תושבים נסערים.
במאים נוספים מספרים על סרטיהם ב-ynet
- עמנואל נקש על "כידון"
- יובל אדלר על "בית לחם"
- ארי פולמן על "כנס העתידנים"
- נועה אהרוני על "עד סוף הקיץ"
- תום שובל על "הנוער"
- מתן גוגנהיים על "פרדייס קרוז"
"שרקייה", שאת התסריט לו כתב ליבנה במשותף עם גיא עופרן, מספר את סיפורו של בדואי העובד כמאבטח בתחנה המרכזית בבאר שבע. כשהיישוב הלא חוקי בו הוא מתגורר מקבל צו הריסה ממנהלת ההתיישבות הבדואית בנגב, הוא מנסה לשנות את רוע הגזרה. כשהמהלכים הרגילים לא עוזרים, הוא יוזם מבצע הצלה לא שגרתי ודי תמים: הנחת מטען דמה בתחנה המרכזית, רק כדי לגלותו בעצמו ולהפוך לגיבור היום - מעמד שמאפשר לו פתחון פה. זה לא בהכרח עוזר לו.
במהלך צילומי הסרט בנגב, גילה ליבנה עד כמה התסריט משתלב במציאות של אותה האוכלוסיה. כך למשל, במקרה של הלוקיישן. מפיקי הסרט פנו למנהלת הבדואים בנגב בכדי להסדיר הקמת כפר לצורך הצילומים, אולם בקשתם נדחתה.
אי לכך, נאותה משפחה מקומית לארח את הצוות על שטחה ולבנות עבורם כפר כתפאורה, ובו התרחשו הצילומים - תוך חשש שאנשי המנהלת יגלו זאת, ויגיעו למקום כדי להרוס אותו.
"היה חשש שיגיעו להרוס את הכפר כוחות המנהלת, והיתה תוכנית ב' כזאת, שאם יגיעו כוחות הריסה, אנחנו מצלמים את הסצנה בכל מקרה על אמת", מספר ליבנה. בסופו של דבר, הכוחות לא הגיעו, וביום האחרון של הצילומים הגיעו במקומם ניצבים לובשי מדים וחמושים לצורך השלמת סצנת ההריסה בסרט - דבר שמשך את תשומת לבם של בדואים אחרים מהכפרים הסמוכים. "הם היו בטוחים שהחבר'ה האלה הם שוטרים אמיתיים, ושבעצם יש פה הריסה אמיתית שמתרחשת. הם הגיעו מכל הכפרים מסביב, נאספו והתקרבו אלינו, וממש ניסו לתת עזרה לשחקנים שלנו".
ליבנה מספר אף על תושב בדואי אחד נסער במיוחד שניגש לשחקן הראשי עדנאן אבו וואדי והציע לו נשק. "הוא הראה מתחת לחולצה שיש לו אקדח, ושאל אותו אם הוא צריך
עזרה אולי להגן על עצמו", מספר הבמאי, "כמובן שמאוד מהר הסבירו להם שזה בסך הכל סרט, שאין פה שום דבר אמיתי ושאין מה להיבהל".
מה שמפתיע, ואולי אף משעשע, הוא שדווקא בתחנה המרכזית בבאר שבע בה צילם ליבנה את סצנת הנחת המטען, הנוכחים לא ממש התרגשו מתרגיל הביטחון שנערך במקום. למרות שמנהל התחנה המרכזית והשוטרים המקומיים הסכימו לקיים תרגיל פינוי לצורך הצילומים, העוברים ושבים לא הסכימו להיענות להנחיות, והתעקשו להישאר במקומם תוך המתנה לאוטובוסים וצפייה במתרחש.
עוד על הצילומים בתחנה המרכזית בבאר שבע, ובכפר הנידח באמצע המדבר, וכן על רוח השרקייה שהגיחה לפתע בבוקר יום הצילומים האחרון והעניקה לסרט אפקט טבעי וגם את שמו, וגם על המסע הארוך של ליבנה לאורכו ולרוחבו של הנגב בחיפוש אחר שחקן ראשי - בכתבת הערות הבמאי על הסרט "שרקייה".
