"משחקי הרעב: התלקחות": מנה שנייה טעימה
אחרי ההצלחה המסחררת של הפרק הראשון בפרנצ'ייז העתידני, חוזרת ג'ניפר לורנס כקטניס אברדין ב"משחקי הרעב: התלקחות" ואיתה חיזוק בדמות פיליפ סימור הופמן. אלמנטים רבים בסיפור נותרים בלתי מפותחים, אולם בסיכומו של דבר המסר הפוליטי עובר וכך גם הסרט כחוויה קולנועית משביעה
"משחקי הרעב: התלקחות" ("The Hunger Games: Catching Fire") אינו מתיימר להיות יותר מעיבוד שיספק את מיליוני מעריצי המקור הספרותי. ואם הסרט הראשון בסדרה התייחס בביקורתיות לעולם תוכניות הריאליטי, אותו השווה למלחמות גלדיאטורים מודרניות - זה הנוכחי מדגיש את ההקשר הפוליטי, ואת האופן שבו הרייטינג משרת את האינטרסים האפלים של משטר דכאני.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
עלילת הטרילוגיה הספרותית מאת סוזן קולינס מתרחש בעתיד דיסטופי, שבו על חורבות צפון אמריקה הוקמה מדינה טוטליטרית בשם "פאנם" המחולקת לתריסר מחוזות. המשחקים שבכותרת הינם תחרות ספורטיבית אכזרית, המועברת בשידור חי בטלוויזיה, שבמסגרתה נלחמים נציגים צעירים מכל מחוז, לחיים ולמוות, אלה באלה. צמד גיבורי הספרים הם נציגי מחוז 12 העני, קטניס אברדין ופיטה מלארק, שבסיומו של החלק הראשון נותרים השורדים היחידים של משחקי הרעב.
עלילת "משחקי הרעב: התלקחות" מתרחשת שנה לאחר מכן. היא נפתחת במסע הניצחון שעורכים קטניס (ג'ניפר לורנס) ופיטה (ג'וש האצ'רסון) במחוזות השונים של פאנם, שבמהלכו הם נתקלים בסימנים ראשונים של אי שקט מצד תושביהם. האהדה שהם זוכים לה מביאה את השליט העריץ סנואו (דונלד סאת'רלנד) להכריז על מהדורה מיוחדת של התחרויות, מעין משחקי הרעב VIP שבהם ישתתפו מנצחים מהשנים הקודמות.
וכך, קטניס ופיטה מוצאים עצמם שוב בזירה, כשהם מוקפים הפעם בשורדים מיומנים. על אלה נמנים פיניק אודאייר (סם קלפלין) שניצח במשחקים בהיותו בן 14 בלבד; ג'והנה מייסון (ג'נה מאלון) שזכתה בזמנה משום שהשכילה להסתיר את האינסטינקטים הקטלניים שלה מאחורי חזות של פחדנות; וצמד הממציאים הגאונים ביטי (ג'פרי רייט) ו-ויירס (אמנדה פלאמר).
דמות חדשה נוספת היא זו של פלוטרך הווזנבי (פיליפ סימור הופמן), האחראי החדש על המשחקים. הוא מצטרף לכמה מהדמויות המקוריות שמתרכזות סביב האירוע הלאומי, ובהן היחצ"נית הפומפוזית אפי טרינקט (אליזבת' בנקס), הסטייליסט סינה (לני קרביץ), המנטור והשורד המיתולוגי, היימיץ' אברנתי (וודי הארלסון), והמנחה המפונפן של השואו הטלוויזיוני, סזאר (סטנלי טוצ'י).
כמעט מחצית הסרט עוברת לפני שהמשחק מתחיל, והאקספוזיציה הארוכה הזאת מתמקדת באינטריגות הפוליטיות שמהוות לו רקע, ובמשטר הדיכוי האכזרי שמפעיל הנשיא סנואו. "התלקחות", במילים אחרות, מבקש להדגיש את ניצני המרד ואת המקום העתידי שתתפוס בו קטניס. בהתאם, הטורניר בפרק הנוכחי אינו מדגיש תמות של יריבות ובגידה כי אם של הדדיות ושיתוף פעולה בין נציגי המחוזות הפחות פריבילגיים, ואילו הסכנות האמיתיות קשורות פחות לחייתיות האנושית ויותר לתופעות מלאכותיות נוסח ערפל רעיל, קופים טורפים וציפורים תוקפניות (בסצינה שמזכירה, איך לא, את סרטו המפורסם של אלפרד היצ'קוק).
את מקומו של גארי רוס, שביים את הפרק הראשון והעדיף לפרוש בשיא, ממלא עתה פרנסיס לורנס ("אני אגדה"). במידה רבה, אפשר להתייחס לסרט הנוכחי כאל מתאבן של הפרק החותם את הטרילוגיה, "עורבני חקיין", שפוצל כמקובל לאחרונה לשני סרטים (ע"ע "דמדומים: שחר מפציע" ו"הארי פוטר ואוצרות המוות"), ושהראשון מביניהם עתיד לצאת בעוד שנה.
הצלחתו העצומה של "משחקי הרעב" (קרוב ל-700 מיליון דולר הכנסות בעולם) הכפילה את ההשקעה בסרט ההמשך (כ-140 מיליון דולר), והביאה לגיוסם של כמה טאלנטים מרשימים. פיליפ סימור הופמן, שכבר הוזכר, מעטר את תפקידו בשטניות נונשלנטית, ואילו בגזרת התסריט אלו הם סימון בופוי (זוכה האוסקר על "נער החידות ממומבאי") ומייקל ארנדט (זוכה האוסקר על כתיבת "מיס סנשיין הקטנה", ושרק לאחרונה הודח מכתיבת התסריט של "מלחמת העולם 7").
יש משהו בבחירה הזאת שמעיד על כוונתו של הפרק הנוכחי להתמקד בהיבטים הפוליטיים והרגשיים, ופחות על מעשי הטבח הגרפיים של בני נוער, כפי שהיו פני הדברים בסרט הראשון.
"התלקחות" לוקח כמובן מאליו את היכרותנו עם הדמויות ועם משחקי הרעב. הבעיה היא, שזמן רב מ-146 דקותיו הארוכות מדי מוקדש למיחזור של טקסים ומחוות שמוצו כבר בפרק הקודם. גם הסיטואציה הרגשית הטעונה שבה נתונים קטניס ופיטה מאז הסתיים החלק הראשון - עליהם להמשיך ולהעמיד פנים שהם מאוהבים, ולנסות לשכנע בכך גם את תושבי המחוזות במטרה למנוע התקוממות - איננה זוכה לפיתוח ראוי. במילים אחרות, הם משכנעים יותר כשורדים ופחות כתיכוניסטים מבולבלים ופגועים.
עדיין, הנכס הגדול ביותר של הפרק הנוכחי והסדרה כולה הוא ג'ניפר לורנס (שום קשר משפחתי לבמאי). מאז הצטלמה אשתקד לסרט הראשון היא הספיקה לזכות באוסקר (על "אופטימיות היא שם המשחק"), ונוכחותה משלבת בין פגיעות ומנהיגות אשר תלך מן הסתם ותתפתח בשני חלקי הסרט השלישי. הרגע בסרט שבו היא מסתחררת בשמלת הכלולות הצחורה שלה - שילוב של מחוך אורגנזה וכלוב מתכת - ואז זו מתלקחת והופכת לתלבושת צמודה שחורה בעלת כנפי עורב (פרי עיצובו של טקס סבריו האינדונזי) הוא הביטוי הסימבולי והמסעיר למטמורפוזה הצפויה. המשך יבוא.
