המדינה דווקא רוצה שתבזבזו מים
תוכניות למיחזור מים שעובדות בעולם, כנראה לעולם לא יצאו לפועל בישראל. מדוע? כי על כל 10 שקלים שאנו משלמים עבור מ"ק של מים רק כ-20% משולמים לחברת "מקורות". עיקר הנהנים משאר הכסף הם הרשויות המקומיות או תאגידי המים שלהן. אם נחסוך במים - ייפגעו רווחיהם (דעה)
בכהונתי כשר התשתיות הלאומיות, בשנת 2003, לפני כעשור, הוצג בפני מחקר של הטכניון על השימוש ב"מים אפורים". מסקנותיו היו מדהימות: שימוש ב"מים אפורים" עשוי לחסוך למשק המים בישראל מאות מליוני מ"ק מים. חיסכון אדיר.
לטורים נוספים של יוסף פריצקי :
הביטקוין זורח, הבנקים המרכזיים שוקעים
נשים יהפכו למובטלות - בגלל החוקים להגנתן
"שקע ותקע" רוצים שתבזבזו יותר חשמל
"מים אפורים" הם מים שעברו שימוש ראשוני כלשהו. למשל, מים שהתקלחנו בהם או כאלה שהשתמשנו בהם לכביסה או מים היוצאים מן הכיור במטבח. במקורם היו אלה מים טהורים, זכים צלולים ונקיים אשר עברו שימוש ראשוני כלשהו אך הם עדיין ראויים לשימוש חוזר.
בדרך כלל, השימוש החוזר ב"מים אפורים" הוא לשם הדחת אסלות או לשימוש כמי השקייה בגינות הבית. לעיתים, יש צורך בסינון קל שלהם כדי להוציא מהם סבונים, דטרגנטים ומעט שיירים - אך זהו סינון פשוט ביותר. כמובן שאי אפשר לחזור ולהשתמש בהם כמי שתייה סתם כך, אך הם ראויים ביותר להדחת האסלה. בכל הכבוד הראוי, הפרשותינו אינן זקוקות למי שתייה כדי להדיחם לצנרת הביוב. הם יישטפו לשם בששון, גם ב"מים אפורים". גם הדשא בגינת הבית יסתפק במים כאלה.
ומה שווי החיסכון? ובכן, הערכת המומחים היא שכשליש מכמות המים בה אנו משתמשים בבתינו מיועדת להדחת אסלות. לפי נתוני רשות המים כ-800 מיליון מטרים מעוקבים של מים משמשים אותנו בכל שנה לשימוש הביתי. צאו וחשבו כמה זה שליש מכמות זו. שליש מכמות זו משמעה מעל 250 מיליון מטרים מעוקבים של מי שתייה שניתן לחסוך אותם. אתם יודעים משהו? נניח שנחסוך רק חצי מהכמות, שליש, רבע. עדיין מדובר בכמות עצומה. כמות מים שלשמה הקמנו מתקן התפלה (תכף נדבר על הכסף שניתן לחסוך – וזה הרבה. הרבה מאוד).
למה לניסיון לחסוך במים אין סיכוי?
ביקשתי לזמן את כל העוסקים בעניין לשם בדיקה מדוע לא נעשה דבר בעניין ומה ניתן לעשות. ובכן, במים עוסקים מספר משרדי ממשלה שונים - כל אחד בממלכתו ומעליהם - הקיסרות הכל יכולה של משרד האוצר. רשות המים - כפופה למשרד התשתיות. משרד הפנים - אחראי למים אשר מסופקים לנו על ידי הרשויות המקומיות. משרד הבריאות - מפקח על איכות מי השתייה. המשרד להגנת הסביבה - מי הנחלים והאקוויפרים. משרד החקלאות - הקצאת מים לחקלאות. משרד התעשייה - מים לתעשייה ומעליהם משרד האוצר המתקצב את רשויות המים, העיריות, חברת "מקורות" ועוד ועוד.
אתם כבר מבינים שרק כדי לזמן למקום אחד לשעה אחת את כל הגופים הללו לקח למנהלת לשכתי הנאמנה מספר שבועות לא מבוטל. לבסוף נתכנסנו כולנו ואני העליתי את השאלה, מדוע אין משתמשים במים אפורים? הרי שומה עלינו לחסוך במים? ישראל מתייבשת - האין זאת?
לא אלאה אתכם בשלל התירוצים, ההסברים, ההנמקות והטענות שהשמיעו נציגי המשרדים, כל אחד בתורו. אביא לכם רק שני נימוקים שבפועל חיסלו את הרעיון באיבו.
ההתנגדות הראשונה והעיקשת הייתה של נציג משרד הבריאות. התנגדותו נבעה מן החשש לזיהום מי השתייה. איך בדיוק? להם הפתרונים. הוא ניסה להוכיח לי באותות ובמופתים שקיים חשש שהמים האפורים עלולים להתחבר מחדש לצנרת המים הנקיים ובכך, חלילה, לגרום לזיהום רבתי. העובדה ששימוש כזה נעשה ברחבי העולם לא עשתה עליו שום רושם. לבסוף אמר לי "אדוני השר. אני לא מוכן ליטול אחריות על זה. אם אתה רוצה – תעביר חוק. אנחנו נתנגד ומה שיוחלט, יוחלט". בקיצור, אמר הפקיד, עזוב אותי במנוחה. נו, זה ברור. מה לפקיד ולחיסכון? הוא בסך הכל רוצה לעשות את התפקיד בשלום, בשקט ובבטחה.
אבל הנימוק הכבד ביותר שהבהיר לי כי אין לניסיון הזה שום סיכוי, היה של משרד האוצר. "אדוני השר", רעם בקולו נציג אגף התקציבים, "הצעתך עלולה לגרום לגרעונות ענק במשק המים וברשויות המקומיות - ולכך לא ניתן את ידנו".
גרעונות ענק? הכיצד? פשוט. לפי נתוני רשות המים התעריף האחיד הממוצע שמשלמים כל אחד ואחת מאיתנו עבור כל מ"ק של מים הוא מעל 10 שקלים. את המים קונה חברת מקורות במחיר של כשקל ועשר אגורות למ"ק. איך יוצא שאנו משלמים כמעט פי עשרה מן המחיר בו המים נרכשים? הנה התשובה. מכל עשרה שקלים שאנו משלמים עבור מ"ק של מים בברזינו כעשרים אחוזים משולמים לחברת "מקורות". עוד כשני שקלים עבור סיבסודים, והיתרה – כחמישה שקלים לכל מ"ק של מים – לרשויות המקומיות או לתאגידי המים שלהן. כך "קופץ" המחיר לכמעט פי עשרה ממחיר רכישתו.
עכשיו זה ברור. אם, חלילה נחסוך "רק" מאה מיליון מ"ק של מים בשנה אנו עלולים לגרום להפסד של כמיליארד שקל לכל הגופים "המתפרנסים" ממי השתייה שאנו צורכים. ברשויות המקומיות עלול המשבר להיות חמור עוד יותר כי גם אגרת הביוב שאנו משלשלים לכיס תאגיד המים תופחת. בקיצור, אם חלילה נחסוך, נמיט משבר כלכלי נורא שאין לו ישועה ואין לו תרופה.
ולכן יקירי, אם טובת המדינה ותאגידיה חשובה לכם - בזבזו מים. אל תחסכו. שפכו מים בששון, כי למדינה הם מעייני הישועה.
הכותב הוא יזם בתחום האנרגיה והתשתיות לשעבר שר התשתיות והאנרגיה של מדינת ישראל, חבר הנהלת לשכת המסחר טקסס-ישראל, אורח קבוע ומרצה בוועידות ואירועים בינלאומיים בתחומי האנרגיה והתשתיות
לפנייה לכתב/ת 
