איך מאריכים היתר לחיפוש נפט? בשקט בשקט

בחודש שעבר, נובמבר 2013, הודיע הממונה על עניני הנפט במשרד האנרגיה והמים על הארכת תוקף של לא פחות משמונה זכויות נפט. עניין זה, שממון רב מעורב בו, ושיש לו השלכה משמעותית על משק הגז הטבעי של מדינת ישראל, עבר, בהחבא ובצנעה. כרגיל במושבותינו, העניינים השוליים זוכים לכותרות ענק, ואילו הענינים החשובים באמת נעשים הרחק מעיני הציבור בבחינת "אין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין".

• לטורים נוספים של יוסף פריצקי
• המדינה דווקא רוצה שתבזבזו מים
• "שקע ותקע" רוצים שתבזבזו יותר חשמל
• הביטקוין זורח, הבנקים המרכזיים שוקעים
  

ענף חיפושי הנפט והגז הטבעי מוסדר בישראל מכוחו של חוק ישן משנת 1952. תשאלו: מדוע ולמה טרח המחוקק הישראלי דאז, ארבע שנים בלבד לאחר קום המדינה, לחוקק חוק נפט? ובכן, המבוגרים בינינו זוכרים את שיגעון חיפושי הנפט בארצנו הקטנטונת דאז ואת גילויו של "שדה חלץ".

אני עדיין זוכר את הפתיח ל"יומני כרמל" ובו קטע של פועל עברי חסון עובד סביב מתקן קידוח נפט וכולו מכוסה בזהב השחור. השיר: "נפט זורם בחוליקאת" (הוא שדה חלץ) הפך למעין המנון לאומי, וזקן עד טף זימרו: "במחול צאו, צאינה! מני דן ועד אילת. ובקול קראו, קראינה: נפט זורם בחוליקאת! נפט! נפט! נפט! נפט! נפט זורם בחוליקאת! "

מעל שישים שנים עברו, והחוק - בעינו ובתקפו עומד. הוא מהווה, עד היום, את הבסיס למתן היתרים וזכיונות לחיפושי גז ונפט בישראל. החוק תוקן פעמים מספר, אך עקרונותיו לא שונו שינוי ניכר מיום הווסדו.

המדינה מעניקה ליזם המעוניין לגלות "נפט" (כלומר – כל תוצר אנרגיה הידרו קרבונטי שהוא) "היתר מוקדם". היתר כזה נועד "לעריכת בדיקות מוקדמות כדי לעמוד על הסיכויים לגילוי נפט". היה והבדיקות הללו העלו אפשרות ראויה כי באזור המיועד יש סיכוי לגילוי מחצב של נפט – רשאי מי שקיבל את ההיתר המוקדם לבקש מן השר הממונה רשיון. הרשיון מאפשר לבעליו לחפש נפט, לפי תכנית עבודה, הון ותנאים נוספים שהוגשו לאישור מוקדם. היה ונתגלה נפט – מקבל המחפש בר המזל את זכות חזקה המתירה לו להפיק את הנפט ולמכרו.

עד לפני כחמש עשרה שנים – היה החוק הזה וכלליו מוטלים כאבן שאין לה הופכין. כמות המחפשים היייתה מועטת והיתרים לחיפוש ניתנו כמעט לכל מי שביקש. בחמש עשרה השנים האחרונות עברה ישראל מהפכת אנרגיה של ממש וכיום היא נחשבת כמעצמת גז טבעי. ברור, איפוא, שהשווי הכלכלי של רשיונות לחיפוש נפט וזכויות חזקה להפקת נפט וגז טבעי – הוא כיום פי עשרות ומאות מונים משווים בעבר. כפי שקבעה ועדת ששינסקי: "בים התיכון, בשטח המים הכלכליים שלמדינת ישראל, נתגלו לאחרונה מאגרי גז טבעי בהיקפים גדולים ביותר.

על פי ההערכות, מצויים בים מאגרי גז רבים נוספים. שוויים הכולל של המאגרים מגיע למאות מיליארדי שקלים. כמו כן, על פי הערכות ישנה סבירות לקיומם של מאגרי נפט משמעותיים שהיקפם המדויק אינו ידוע". והנה, על אף הקביעה הזו בדבר השווי האסטרונומי של מאגרי הגז הטבעי - המנגנון הקבוע בחוק הנפט המיושן נותר בתקפו.

הכל סמוי וחסוי

חוק הנפט קבע משרה של "ממונה על עניני נפט" המרכז בידיו כמעט את כל הסמכויות בתחום החיפושים וגילויי הנפט. יש גם "מועצה מייעצת" אך, למיטב ידיעתי, מאז פטירתו של מי שכיהן כיו"ר שלה, רון נחמן ז"ל – היא כמעט ולא כונסה. מכל מקום, הממונה כפוף לשר ולו בלבד. ברצות הממונה הוא מאריך זכות נפט, וברצותו לא מאריך. ברצותו מעניק רשיון וברצותו – שולל אותו. כמובן, שעל פי החוק עליו לשקול שיקולים ראויים ועניניים אך משעה שאין הוא מפרסם את נימוקיו - מאין לנו לדעת?!

וכך מפרסם הממונה, מדי פעם, את החלטותיו בלבד! הפרסום הוא, כמובן בדיעבד, אחרי שההחלטה ניתנה. כך לדוגמה פרסם הממונה בילקוט הפרסומים מיום 7 בנובמבר את החלטותיו בדבר הארכת תוקף של שמונה זכויות נפט. את ההחלטה קיבל הממונה עוד בחודש אוקטובר, אך למעט הצד המעוניין בדבר, לא ידע איש על בקשת ההארכה שנמסרה לו. ממילא ברור שלא התקיים דיון פתוח בבקשות אלה ולא ניתנה האפשרות לצדדים מעונינים להביע את עמדותיהם.

מזלנו הוא שעד היום, כל הממונים היו אנשים ראויים ובעלי מקצוע. אבל, האם זה סביר שאדם אחד יחליט, על דעת עצמו, בהארכתם של זכויות השוות כל כך הרבה כסף? האם אין לציבור זכות לדעת מה היו מניעיו? מדוע החליט את שהחליט? מה היו הנתונים? מדוע נתבקשה ההארכה? מהם התנאים, אם בכלל, שנקבעו למבקש ההארכה?

בקיצור – הכל סמוי וחסוי. אין מידע מוקדם וממילא אין הציבור יודע מה נעשה בנכסיו שכאמור, שווים רב ביותר.

זוהי סיטואציה המשוועת לשינוי מיידי. יש לקבוע כללים ברורים בדבר סמכותו של הממונה להאריך זכויות נפט, לאפשר לציבור לקבל מידע מוקדם ופתוח על הבקשות להארכה, לתת לו הזדמנות להשמיע את דיעותיו ואף לאפשר, אולי, למעונינים נוספים להתחרות על זכות הנפט הזו. מימשל ראוי אינו פועל במחשכים.