צעקת הדל: גם אתם הייתם פליטים ומהגרים
אני מתבייש בביטויים הנשמעים בתוכנו בזמן האחרון. חלק מהפליטים הם תמונת מראה של הורינו וסבינו. אני עוד מחפש את הרב שיתפוס את מקומו של הרב אברהם יהושע השל, שצעד עם מרטין לותר קינג. רב שיצעד עם ספר תורה בידיו, ויקרא לקיים מה שכתוב בספר הזה: "ואהבת לרעך כמוך"
שאלת הפליטים או מהגרי העבודה היא סוגיה קשה. אני יכול להבין את אלה הרואים בהם איום, ואני מבין את מי שרואים בהם קושי גדול. אך עלינו לזכור שמן הצד השני עומדת לנגד עינינו מצוקה אנושית עצומה.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
כיהודי שומר תורה ומצוות, המקפיד פעמיים ביום להזכיר את יציאת מצרים, אני מרגיש צורך להביא את זיכרון העבר להווה, ולא להישאר תקוע אך ורק בזיכרון. הזיכרון ההיסטורי של יציאת מצרים מחייב אותי כאן ועכשיו באהבת הגר, שמשמעותה - יחס מוסרי לזר. התורה מצווה אותנו על אהבת הזר, ואוסרת עלינו באיסור חמור להתעמר בו.
איפה היחס שתובעת התורה?
ה"גר" שעליו התורה מדברת איננו זה הבוחר להצטרף לעם ישראל, ולקבל על עצמו את הייעוד והגורל שלו. הגר שעליו מדברת התורה הוא הזר שחי כאן בינינו. הזר שבנקל ניתן לפגוע בו, ובכך להוסיף מכה על מכתו.
נכון, גם גר זה מחויב לחברה ולקהילה שמקבלת אותו (גם הגר המקראי מחויב לשבע מצוות בני נוח, שהן הבסיס המוסרי לקיום אנושי וחברתי תקין), אבל יותר ממה שהוא חייב לקהילה – היא מחויבת לו.
התורה תובעת מאיתנו יחס הוגן ואנושי לגר ולחלש, אך דומני שאנו מידרדרים ליחס לא אנושי ולא מוסרי. המחויבות לתורה ולמצוות דורשת מאיתנו התנהגות ויחס שונים לחלוטין. עלינו לדאוג לקיום הוגן של הפליטים, ובו בזמן עלינו לעמוד לימין התושבים הישראלים של דרום תל-אביב ומקומות אחרים ולהגן עליהם.
ודאי שיש קדימות לאחים! "וחי אחיך עמך", "ואהבת לרעך כמוך" - אבל יש גם מעגלים נוספים: "ואהבת את הגר", "כי יגור אתכם גר לא תונו אותו".
הם תמונת המראה של הורינו
עלינו להפגין בעד הפתרון המורכב שרוצה לדאוג למעגלים השונים. הפתרון צריך להיות פתרון ציוני, שרואה
בראש ובראשונה את מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי, ודווקא משום כך עלינו לתת פתרון הומאני לבעיית הפליטים ומהגרי העבודה.
חלק מפליטים אלה הם תמונת מראה של הורינו בשנות הארבעים והחמישים. התנהלות החברה הישראלית גוזרת עליהם עוני ועליבות, ואסור לנו לעשות זאת לציבור גדול שחי בתוכנו. אין זה משנה אם ציבור זה הגיע לכאן למורת רוחנו. עכשיו כשהם כאן, אנו מחויבים להם. בני אדם שחיים כאן זכאים ליחס אנושי.
אני מתבייש בביטויים הנשמעים בתוכנו בזמן האחרון, על ידי מנהיגים ונבחרי ציבור. הגדרת הפליטים כ"אויבים"; הביטויים הקשים והגסים שנשמעים מפיהם של מנהיגי ציבור הן ביחס אליהם, והן בפתרונות המוצעים, עלולים להביא לכדי דברים נוראיים.
התורה מלמדת אותנו שלשון הרע והוצאת דיבה אינם בדיבורים בלבד, אלא מעשים, ומכאן חומרתם הרבה. העבר מלמד אותנו שדיבורים מביאים לידי מעשים. לקח השואה שצריך ללוות את החברה הישראלית, הוא ביחס של חמלה ורחמים לפליט ולנרדף.
היזהרו משנאת הזר
אינני עיוור. אני יודע על הפשע, על האלימות ועל הפגיעות שיש ברחובות תל אביב. בפושעים המשטרה צריכה
לטפל בכל חומרת הדין, אבל יש רבים אחרים שעליהם אנו חייבים לחוס ולחמול.
בשם התורה והמצוות אנחנו צריכים להיזהר מהאיסור החמור של שנאת הזר. אני מתגעגע למנחם בגין שידע לאסוף פליטים מוייטנאם. הוא האמין שגם זה יעודה של מדינת היהודים. מי שאסף פליטים מהים, בוודאי היה נותן יחס אחר לפליטים הנמצאים על אדמתו. אנחנו צריכים מנהיגות חכמה ומוסרית שתדע לנווט אותנו לפיתרון מוסרי-יהודי, ולא לפתרון הכוחני הזמין.
אני מחפש את הרב שיתפוס את מקומו של הרב אברהם יהושע השל, שצעד עם מרטין לותר קינג במאבק למען השחורים באמריקה. רב שיצעד עם ספר תורה חבוק בידיו, ויקרא לקיים מה שכתוב בספר הזה: "ואהבת לרעך כמוך", ו"ואהבת את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים".
- הרב שמואל ריינר הוא ראש ישיבת מעלה גלבוע
לפנייה לכתב/ת 
