'סוגרים חשבון': סטאלון ודה-נירו כשק חבטות
סילבסטר סטאלון ורוברט דה-נירו נפגשים ב"סוגרים חשבון" כשני מתאגרפים מזדקנים ועצבניים. "רוקי" ו"השור הזועם" מהדהדים ברקע, אבל במקום לנצל את המקורות הקולנועיים הללו לטובת משהו יצירתי, קיבלנו סרט נוסטלגי חבוט
"סוגרים חשבון" ("The Grudge Match") יכול היה להיקרא גם "רוקי נגד השור הזועם". במסגרת סרטי הרטרו לשנות ה-80 שנוצרו לאחרונה (ע"ע "בלתי נשכחים" ו"תוכנית בריחה" שציוות יחד את סילבסטר סטאלון וארנולד שוורצנגר) - זו היתה יכולה להיות הברקה. בפועל, ובאופן לגמרי לא מפתיע, מדובר בכישלון.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
הברקה - משום שרוברט דה נירו וסילבסטר סטאלון מאלתרים פה על תפקידיהם המכוננים שהם גם שתיים מהדמויות המיתולוגיות של הקולנוע האמריקאי המודרני: המתאגרפים רוקי בלבואה וג'ייק לה מוטה (אגב כך, הזכויות על סיפור חייו של לה מוטה נמצאות בימים אלה במרכזה של תביעה משפטית, והעבודה על סרט המשך שיעסוק בשנות חייו המוקדמות הינה בעיצומה).
כישלון - משום שמרגע שהעלה-מי-שהעלה בדעתו את ליהוקם של השניים לסרט במתכונת הגנרית של "הנוסע השמיני נגד הטורף" (או כל איקונה אחרת של שנות ה-80 הנאבקת ברעותה מאותו עשור), תמה היצירתיות. בעצם לא, מחשבה חולפת הביאה לשיתופה בסרט של איקונת אייטיז נוספת, קים בייסינגר למי שתהה, שאמורה לספק לעלילה את מרכיביה המלודרמטיים המאולצים.
עלילת "סוגרים חשבון" נשענת על אותה נוסחה מוכרת שעיצב ניל סימון בקומדיה שלו, "צמד בכותרות", שהפכה ב-1975 לסרט מצליח בכיכובם של וולטר מתאו וג'ורג' ברנס. שם מדובר היה במפגש מחודש שנכפה על צמד קומיקאים קשישים שחדלו להופיע יחד והפכו לצ'ילבות. כאן אלו הם שני מתאגרפי עבר מפיטסבורג שנלחמו זה בזה לפני שלושים שנה: הנרי "התער" שארפ (סטאלון) ובילי "הנער" מקדונן (דה נירו). כל אחד מהם הביס בזמנו את האחר בקרב, אך דווקא לפני הסיבוב המכריע החליט "התער" לפרוש והותיר את החשבון ביניהם פתוח.
שלושים שנה אחר כך, "התער", שהתרושש בינתיים עובד במפעל, ואילו "הנער" סוחט את תהילת העבר במופעי סטנד-אפ פתטיים מהסוג שמזכיר את אחריתו של לה-מוטה. אמרגן ממולח (קווין הארט) פונה אליהם בבקשה שישאילו את גופם וקולם למשחק מחשב שבו השניים מתמודדים זה מול זה בזירה. על אף סירובם להיפגש זה עם זה באולפן - הדבר קורה, תגרה שמתפתחת ביניהם הופכת ללהיט ויראלי ברשת, ונדמה שהציבור רוצה לראות אותם שבים לזירה.
ההכנות לסיבוב המכריע, שעתיד להתקיים באיחור של שלושים שנה, מלוות בהופעתן של דמויות נוספות מהעבר: האקסית של "התער", סאלי רוז (בייסינגר), שמבקשת לחדש את הקשר. בפינה של "הנער", צץ לו בנו (ג'ון ברנטל), עליו לא ידע כלל, ואיתו נכד צעיר (קמדן גריי). בייסינגר בת ה-60 אמנם נראית בסרט במיטבה, ואולם אין בנוכחותה מעוררת הנוסטלגיה על מנת להפוך את "סוגרים חשבון" ליותר מאשר התגית שמצוינת במשפט הפותח ומסכמת פחות או יותר את עלילתו.
ואכן הסרט, בבימויו של פיטר סגל ("50 דייטים ראשונים"), מיועד בין היתר לקהל שצפה בסטאלון ודה נירו כמתאגרפים, בזמן אמת. פוסטרים שלהם מהתקופה ההיא מופיעים בסרט - במיוחד בכתבת טלוויזיה המדווחת בתחילתו על עברם המפואר של השניים ועל דעיכתם, ואשר קשה שלא לראות בה הדהוד למצב הקריירה בהווה של שני כוכבי הסרט.
כישלונו הקופתי היחסי של "סוגרים חשבון" (הכנסותיו בארה"ב הגיעו בקושי ל-30 מיליון דולר) מעיד שהפנטזיה על קאמבק שנמצאת בבסיס עלילתו רחוקה מהמציאות. סטאלון, אפרופו,
קטף זה עתה מועמדות משולשת לפרס ה"ראזי" כשחקן הגרוע של השנה בעבור הופעותיו בסרט הזה, וכן ב"כדור בראש" ו"תוכנית בריחה".
לזכותו של הסרט ייאמר שאין בו רגעים מביכים, גם לא כאשר שני השחקנים המקשישים (סטאלון בן 67, ודה נירו בן 70) מחטיפים זה לזה בזירה. מצד שני, גם קשה לחשוב על סיבה טובה לצפות בו. בעולם הפנטזיה שמציע הסרט, האצטדיון שבו נערכת ההתגוששות בין שני ענקי העבר מלא במעריציהם מפעם. במציאות, אפילו זו ההוליוודית, סטאלון ודה נירו לא מעניינים כמסתבר איש. אפילו הפתטיות היא מהם והלאה.
מי שבכל זאת מצליח לספק ל"סוגרים חשבון" כמה רגעים מצטיינים במיוחד הוא אלן ארקין הוותיק והטוב. הוא מופיע בתפקיד מאמנו לשעבר של "התער", ונדמה שהוא היחיד בסביבה שחש עצמו נינוח.
