"Looking": סטרייט הוא הגיי החדש
הסדרה החדשה "Looking" לא מנסה ללכת נגד הזרם, ומציגה את ההומואים של 2014 בלי שום ניסיון להתריס או להציג אותם כחריגים בנוף הסטרייטי. אולי דווקא הגישה הזו היא ההתרסה האמיתית
כבר בפרק הראשון של סדרת הגייז החדשה "Looking", ששודר אתמול (ד') ב-yes, מבחינים בפרט לא צפוי - היא פשוט לא נוצצת. זה נורא או נפלא? מבאס או מציאותי? נגלה בהמשך. בינתיים הצופים מתבקשים לזנוח את כל מה שאפשר לחשוב על יצירות טלוויזיוניות מאותו הז'אנר.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"אקסטרים מייקאובר": סינדרלה מזדקנת
"עממיות": מקללות כי הן מזרחיות
"מצב האומה": איזה כיף שהם חזרו
הסדרה, מבית היוצר של אלופי המסך הקטן HBO, עלתה לשידור בשבוע שעבר בארצות הברית אחרי שנים ארוכות ללא סדרה גאה מוצהרת בטלוויזיה. באופן אוטומטי הדבר עשוי להביא להשוואות עם "הכי גאים שיש", או בהיעדר אופציות אחרות - לדמויות בסדרות שונות, בהן "סקס והעיר הגדולה" של אותה רשת.
הטריילר של הסדרה. מנסה לייצר תחושת רטרו
אבל נדמה שמישהו רצה לברוח מהסטריאוטיפים, אולי קצת בכוח, ולייצר תחושת רטרו מסוימת. זה מתחיל בלוקיישן, סן פרנסיסקו. מדובר במעוז הגייז של אמצע המאה הקודמת וקצת לאחר מכן, לא בדיוק המקום הכי זוהר בימינו אנו. ניתן לזהות פה ניסיון לרמוז להשוואה ל"סיפורי סן פרנסיסקו" ("Tales of the City"), סדרת הספרים של ארמיסטד מופין שהפכה גם לשתי סדרות טלוויזיה מצליחות.
זה ממשיך עם שלוש הדמויות הראשיות שסביבן סובב הסיפור. פטריק, מעצב משחקי מחשב וגיק בלונדיני טיפוסי, אגוסטין, שעובר כבר בפרק הראשון להתגורר עם בן זוגו, ודום, הצלע הבוגרת בחבורה, שמנסה לסגור מעגלים עם זוגיות חולנית מעברו. מסיבות פרועות? כאן תקבלו אולי שוטים של וודקה באיזה בר מעופש; סקס גרפי על המסך? חכו לפרק השני (המציצה בתחילת פרק 1 ממש לא נחשבת), וגם אז זה יהיה קצר; סמים ואורח חיים נהנתני? אלה שייכים לדמויות המשנה הקיצוניות, או אם תרצו דמויות המראה המשקפות את הרוע בעולם הזה, פחות או יותר.
יוצר "Looking" מייקל לאנן לא ניסה להרגיז או להרעיד את עולמם של הצופים. לא את הגייז שיצפו בסדרה, לא את הסטרייטים שאולי כמה מהם יסתקרנו טלוויזיונית, וגם לא את הסמי-סטרייטים שיסתקרנו אולי מדברים אחרים. אין להם ממה לחשוש.
גם עולם הדייטים, המשולב במאמצי הסדרה להיראות חדשנית-טכנולוגית (ריטוש תמונות באינסטגרם, שימוש באפליקציית גרינדר ובאתרי היכרויות) מתון ונעים לעין. זה נכון גם לגבי המקרים בהם זה נגמר בסקס-דייט, ולא יותר.
עם זאת, הדיונים על זיונים קצת ילדותיים ובנאליים (אדם לא נימול הוא עדיין סיפור גדול בארצות הברית? באמת?) וכמובן - הספּר המקסיקני יתגלה בפרק השני כרומנטיקן, והחנון שלא יודע לרקוד ומעצב משחקי מחשב למחייתו - רק רוצה להזדיין.
גם הצרות של הגייז בסדרה, לפחות על פי הפרקים הראשונים, לא חורגות מהנורמה. כן לעבור או לא לעבור לגור עם בן הזוג, ובאיזה שלב של מערכת היחסים נכון לעשות את זה; אקס שהסתבך עם כסף וסמים; דירות להשכרה ובכלל - צרות בינוניות עד קטנות כאלה, שיכולות היו להתאים לכל זוג או קבוצת חברים.
אם לא די בתוכן המתון הזה, חייבים להתייחס גם למראה החיצוני של השחקנים שנבחרו. בניגוד לדוגמאות העבר שהובאו כאן, השלישייה הראשית ב"Looking" לא מורכבת מדוגמנים, גם לא בערך, אלא מאנשים רגילים למדי בשנות ה-30 וה-40 לחייהם, שבמקרה נטייתם המינית אינה כשל 90% מהאוכלוסיה.
שמונת הפרקים של "Looking" זכו לשמות משעשעים עם משחקי מילים מקוריים, כמו "Looking for Now" ("מחפש לעכשיו") ו"Looking for Uncut" ("מחפש לא נימול") ובהמשך יגיעו גם "Looking for the Future" ועוד. אבל כרגע סביר להניח שהצופה הממוצע בסדרה יאמר לעצמו שהוא יותר Looking for the Gays או לפחות Looking for action.
מצד שני ולמרות כל האמור לעיל, כל ניסיון לעשות את התוכנית בוטה קצת יותר בשנת 2014 היה זוכה להרמת גבה במקרה הטוב או לציניות קשה מצד סטרייטים וגייז כאחד.
אז מה עדיף? שאלה טובה. את התשובה עליה לא בטוח שנמצא ב"Looking". אבל יכול להיות שבסוג של הפוך על הפוך, דווקא הדמויות הלכאורה בנאליות וההתחבטויות בענייני יומיום הם התוכן המתאים למי שלפני עשור ואף יותר גדלו על "הכי גאים שיש".
