"תעלת הימים": זורים מלח על הפצעים
הממשלה יכולה להטיל מגבלות על המפעלים, אבל היא מעדיפה לקדם את "תעלת הימים" - פרויקט הרסני ויקר שרק יאיץ את גסיסתו של ים המלח
ים המלח גוסס. מפלסו יורד במטר עד מטר וחצי בכל שנה ומי שנוהג לבקר באזור לעתים רחוקות יכול לראות אפילו את שינוי פני הנוף בעין, את התרחקות חופי הרחצה, את הבולענים הרבים שנוצרו בשטח ואת ההרס שנגרם לשטחים חקלאיים ואף לכבישים.
עוד כתבות בערוץ כלכלה ירוקה:
החוק מתעלם מהסיכון הסביבתי של הקידוחים
המבקר: משרד הביטחון ורפאל זיהמו ולא ניקו
שוורצנגר וג'יימס קמרון נלחמים בשינוי אקלים
קפיטליזם ואקולוגיה דווקא מסתדרים מצוין
מצבו המידרדר של ים המלח אינו תוצאה של אסון טבע, התחממות גלובלית או בצורת. הוא נובע מהזנחה של שנים וניהול כושל של ממשלת ישראל לדורותיה. המדינה איפשרה למפעלי ים המלח, המפיקים מינרלים יקרי ערך, לשאוב מהים כפי יכולתם, ללא כל הגבלה או פיקוח.
המפעלים, כדרכם של מפעלים, מחפשים דרך להגדיל את הייצור והרווחים שלהם ושואבים
יותר ויותר, עד כדי 460 מיליון מ"ק מים בשנת 2012. זהו נתון עצום השווה לצריכת כל המים השפירים בחקלאות בישראל, או ל-70% מכלל צריכת המים הביתית בארץ.
במקביל, המדינה חוסמת כמעט את כל מקורות המים הטבעיים מלהגיע לים המלח. התוצאה - ללא מילוי חוזר של מים טבעיים ועם מתן צ'ק פתוח למפעלי ים המלח לשאוב כפי יכולתם, ים המלח בעל הסגולות הייחודיות הולך ונעלם.
הפרויקט, שהינו הגלגול הנוכחי של "תעלת הימים", מציע לחבר באופן מלאכותי את ים סוף לים המלח. "תעלת הימים" הינה פרויקט עצום שמורכב מהקמת התשתיות הגדולות בעולם לשאיבת מים מים סוף, התפלת מי הים והעברת מי הרכז ממתקני ההתפלה לאורך 180 ק"מ באזור הערבה עד לים המלח. הפרויקט המוצע מאיים על סביבת ים סוף, על מי התהום והמערכת האקולוגית העדינה של הערבה וכן על אותו ים שהוא טוען "להציל" – ים המלח.
יש חלופות זולות יותר
ים המלח הינו אגם מדברי טרמינלי בעל מליחות גבוהה ביותר המכיל הרכב מינרלים ייחודי, דבר שהופך אותו לאוצר טבע עולמי, מיוחד במינו. ברגע שיוזרמו מי ים סוף אל עבר ים המלח, הרכב מינרלים ייחודי זה ייהרס. הסגולות הרפואיות של המים והבוץ ואף הייצור התעשייתי של מינרלים מהים ישתנו ללא היכר.
במקום להציב מגבלות על המפעלים, במקום לחייב אותם לשלם עבור כל מ"ק מים שהם צורכים – כמו שמחויב כל אזרח ואזרח במדינת ישראל עבור צריכת המים שלו - השר שלום פונה לפתרון מסובך, הרסני ויקר הרבה יותר.
לא ברור מדוע הוחלט לקדם בכל הכוח פרויקט עצום, הרסני ויקר כל כך, במקום להסתכל מתחת לאף ולפעול להגביל את הפעילות התעשייתית. בסכומי כסף נמוכים משמעותית ובהרבה פחות סיכון לסביבה ולכלכלה, ניתן להחזיר מים לים המלח ולבלום את המשך ירידת המפלס. על השר להפגין מנהיגות אמיתית ולקדם את הפתרון שאולי מנצנץ פחות, אבל מבטיח את הטוב ביותר עבורנו, עבור ים המלח ועבור הסביבה כולה.
שרית כספי-אורון היא ראש תחום מים וכימיקלים ב"אדם טבע ודין'"
לפנייה לכתב/ת 
