אחיי החרדים, השנה נעמוד בצפירה

אל אחיי החרדים

לפני שנה, ביום השואה, נזדמנתי ליפו. כשהגיעה שעת הצפירה יצאתי מרכבי ונעמדתי יחד עם כל הסובבים אותי לצד הרכב, והתייחדתי עם חורבן יהדות אירופה ורבים מבני משפחתי בתוכם. לראשונה בחיי, עמדתי בצפירה במקום ציבורי ודמעתי.

<< לעוד חדשות ועדכונים - היכנסו לדף הפייסבוק של ערוץ היהדות >>

קראו עוד בערוץ היהדות :

• "נייעס": המירוץ למרן - פרק ההדחה
• מצעד ההתנדבות: המקומות הכי מבוקשים לשירות לאומי
• כך גנבה היהדות את העברית, הארמית והיידיש/ אסתר שקלים
  

כבדו את משפחות הנופלים

נכון שבספרי ההלכות ובעולם המושגים המסורתיים שלנו, לא מופיעה עמידה בצפירה,

ונכון שאנו מאמינים כי אמירת פרקי תהלים או לימוד משניות, הם משמעותיים לאין ערוך מעמידת דום.

לפחות להגיד להם תודה חרישית

אחיי ואחיותיי, גדלתי במוסדות חרדיים, ילדי מתחנכים בהם, ואני בשר מבשרה של הקהילה

החרדית שיקרה מאד לליבי. גדלתי גם אני על המיתוסים שנטעו בי חוסר משמעות בעמידת דום בשעת הצפירה.

צר לי שנאלצתי לחוות כאב אישי ביום השואה ברחובה של יפו העתיקה, כדי להבין את עומק תחושת הכאב הנובעת מחוסר כבוד לערכיו של האחר. בואו ננסה לפתוח את ליבנו, להכיל את השונה, ולחלוק איתו רגעים לאומיים טעונים. אם לא לעילוי נשמות הנופלים, אז לפחות כדי לומר להם תודה חרישית.

• הכותבת היא מנהלת מרכז "עדי" לנערות בבני ברק, פעילה חברתית בקהילה החרדית.