"רוץ ילד רוץ": אכזריות עם חיוך
העיבוד הגרמני לספרו של אורי אורלב "רוץ ילד רוץ" מתאר את מאבק ההישרדות של ילד יהודי במלחמת העולם השנייה, ומרכך את ההתרחשויות המזוויעות כדי להתאים אותן לקהל צעיר, מבלי לסלף אותן. לטוב ולרע - זהו סרט שואה אופטימי
בסוף השבוע שבתחילתו צוין יום הזיכרון לשואה ולגבורה, עלה למסכים "רוץ ילד, רוץ" ("Lauf Junge lauf"), עיבוד גרמני לספרו של סופר הילדים הישראלי אורי אורלב (2001). אמנם תאריך היעד התפספס מעט, אבל נדמה כי יש סיבות טובות לכך שסרט זה ימשיך לשרת את מערכת החינוך הישראלית גם בשנים הקרובות. האם די בכך כדי להפוך את הסרט לצפייה הכרחית גם עבור צופים בוגרים בהקרנות מסחריות? זה כבר פחות ודאי.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet :
סיפורי הישרדות של ילדים בתקופת מלחמת העולם השנייה שמסופרים במידה של כנות, מזמנים רגעים קשים מנשוא. מ"צא וראה" המופתי של אלם קלימוב (1985) עד העיבוד שעלה בשבוע שעבר ל"המחברת הגדולה" של אגוטה כריסטוף בבימויו של יאנוש סאס. שני סרטים אלו מומלצים לצפייה, אך בוודאי לא מתאימים לצופים בגילאי העשרה. לא כך במקרה הנוכחי.
הבמאי הגרמני של הסרט פפה דנקארט זכה בראשית דרכו המקצועית באוסקר לסרט הקצר על "Schwarzfahrer" (נוסע שחור), שהוקרן ב-1993 - קומדיה שבה גרמניה זקנה וגזענית מקבלת כגמולה לאחר שהיא מטיחה סדרת עלבונות בגבר שחור וצעיר במהלך נסיעה בחשמלית. מאז הקריירה של דנקארט נעה לסירוגין בין עשייה תיעודית לבדיונית, מבלי שניתן לציין שיא יוצא דופן ברקורד שלו.
ב"רוץ ילד, רוץ" לא חסרים רגעים קשים, אבל רגעי זוועה לא קיימים. כסרט הפונה לקהל צעיר, הוא מרכך את המתרחש באמצעות שפה סגנונית קלאסית וטון רגשי המשמר את ממד ההרפתקה הקיים בסיפור. המוזיקה של המלחין הצרפתי סטיבן מוצ'ה מסייעת על שמירה בגבולות הנסבל גם ברגעי עצב וכאב. יחד עם זאת אין זה סרט מסולף. במסגרת מגבלות אלו "רוץ ילד, רוץ" מצליח להקנות את תחושת המאבק להישרדות, החיים בעולם שבו מבוגרים רוצים ברעתך, והמחיר הפיזי והפסיכולוגי שגובה מהגיבור תהליך זה.
כדי לשרוד בפולין של 1942, שרוליק בן ה-8 צריך לשנות את שמו וזהותו ליורק סטניאק (בגילומם של זוג התאומים אנדז'יי וקאמיל טקאש). אמו נלקחה והוא מצליח לברוח מגטו ורשה. בפגישתו האחרונה עם אביו הוא משביע אותו שלא ישכח את זהותו היהודית.
העולם שמחכה לו כולל חבורת ילדים יהודים המסתתרת ביער ופושטת על בתים של איכרים פולנים כדי לגנוב דבר מה לאכול. הרפתקת ילדות שבהקשר זה יכולה לזמן ספיגת חבטות נמרצות מצד האיכרים, או גורל גרוע בהרבה אם יוסגרו או ייתפסו על ידי החיילים הגרמנים הסורקים את היער.
הסרט מתחיל דווקא בחורף, ברגע שבו שרוליק כמעט מפסיד במלחמתו לשרוד את הטמפרטורות האכזריות של החורף. לולא המזל המזמן לו אנשים שבביתם ניתן לשהות, גורלו היה נחתם. מגדה (אליזבת דודה), אשת איכר שבעלה ובנה הצטרפו לפרטיזנים, היא הראשונה והבולטת בסדרה של אנשים שמהווים תחנות בסיפור ההישרדות. היא לא רק עוזרת לו להחלים, אלא מלמדת אותו כיצד ליצור סיפור כיסוי אמין כיורק הילד הנוצרי שימו מתה בהפצצת מטוסים, ומסייעת לו לשנן את התפילות והמחוות שיסייעו לו לזכות באמונם של הפולנים. את הסימן המובהק ביותר ליהדותו - היותו נימול - שרוליק לא מסוגל להעלים. דבר שעוד יסבך אותו בהמשך הסרט.
העלילה נעה במסלול הבריחה של הגיבור. יש כמה תחנות שבהן הוא ישהה זמן רב יותר. הסרט מספק היכרות עם מגוון הדרכים שבהן בני אדם מתנהגים בזמן מלחמה כשגורלם של אחרים מצוי בידיהם. בצד השלילי נמצא קצין גרמני שהיה מוציא את הגיבור להורג, אלמלא עמדה לאחרון תושייתו, וכך גם רופא המסרב לטפל בילד לאחר שהוא נפצע, וגורם לו בכך נזק לא פשוט. בצד החיובי נמצא מספר לא מבוטל של דמויות שנותנות לשרוליק/יורק עבודה ואף מאמצות אותו למשפחותיהן. זהו סיפור של אחד מהמקרים הבודדים של הצלחה, וככזה הוא סיפור עם אלמנט אופטימי של מפגשים עם אנשים שמוכנים לסייע לילד הפולני-נוצרי, וחלקם אף מנסים לסייע לו גם כשזהותו האמיתית מתגלה.
לאחר המלחמה, יורק צריך להפוך שוב לשרוליק. דבר לא פשוט בהתחשב בכך שעבר שלוש שנים מכוננות במסווה. איתי טיראן מופיע בחלקו האחרון של הסרט בתפקיד משה, מי שמאתר ילדים יהודים ומשיב אותם לבני עמם. עם תום העלילה, האפילוג משתמש בתחבולה שבה השתמש ספילברג ב"רשימת שינדלר" ומעביר אותנו מהבדיה לתיעוד, מהעבר להווה, ומאירופה לישראל: שרוליק (האמיתי) מצולם עם אשתו, בניו ונכדיו על חוף הים. לטוב ולרע זהו סרט שואה אופטימי.
