"פריז פינת ניו יורק": קלישאות בינלאומיות
הבמאי סדריק קלאפיש מבקש להלחים ב"פריז פינת ניו יורק" כמה סיפורים אישיים לכדי עלילה אחת. אבל מאחורי הדמויות החלולות שלו, יש בעיקר קלישאות, והחיבור ביניהן לא יוצר דבר מעבר לסרט שגרתי שכמותו כבר ראינו
סופר פריזאי תקוע מגיע לניו יורק כדי להיות לצד ילדיו. אשתו הבריטית עזבה אותו ועברה לגור עם בן זוגה האמריקאי, ואילו הוא מוצא דירה מוזנחת בצ'יינטאון. הוא עושה תינוק לחברתו הלסבית החיה בניו יורק יחד עם בת זוגה, ומתחתן פיקטיבית עם צעירה סינית שפגש בבית חולים על מנת לקבל אשרת שהייה.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet :
"פריז פינת ניו יורק" ("Chinese Puzzle"), שעלילתו תוארה בקצרה לעיל, הוא קומדיה היפסטרית ששמה המקורי מתייחס למורכבות החיים (הפאזל הסיני שבכותרת מורכב ממספר חלקים שאמורים להתחבר יחד על מנת ליצור את הצורה המבוקשת). היא נפתחת, כמקובל בסרטים בעלי נרטיב מתחכם מסוג זה, בסצינה שנתלשה מאמצע הסיפור, ואז נעה לאחור וקדימה.
לזה מוסיפים כמה קטעי אנימציה "מגניבים", מפגשים דמיוניים של הסופר במשבר עם פילוסופים גרמנים (שופנהאואר והגל), ואת אודרי טוטו המלהגת במנדרינית בפני חדר מלא במשקיעים סינים. כמה שהסרט הזה מתאמץ להיות מה שהוא לא.
"פריז פינת ניו יורק" הוא הפרק השלישי בסדרה של סרטים שכתב וביים סדריק קלאפיש העוקבת אחר קסבייה רוסו (רומן דוריס) והחבורה הפריזאית שמקיפה אותו: אשתו וונדי (קלי ריילי), חברתו הלסבית איזבל (ססיל דה פרנס), והאקסית שלו מרטין (אודרי טוטו). פגשנו בהם לראשונה ב"פודינג אירופאי" (2002), שבו הם חלקו דירה בברצלונה, ואחר כך, שוב, ב"בובות רוסיות" (2005), שלא הוצג בארץ, שעוקב אחר מלחמת ההישרדות של הסופר קסבייה.
סביר להניח, שהקהל הישראלי שיבוא לצפות בפרק הנוכחי אינו ממש מצוי במהלכיהן הקודמים של הדמויות. בעבור הרוב, יהיה זה המפגש הראשון עמן, וכתוצאה דמויות שהיו בעלות נפח בסרטים הקודמים - נדמות פה חסרות משמעות (במיוחד אמורים הדברים בדמותה של מרטין, שיש לה שני ילדים מאב שלא מדובר בו, ושקסבייה עדיין חש כלפיה רגש עמוק).
לו זו היתה בעייתו העיקרית של הסרט - ניחא. אך "פריז פינת ניו יורק" נדמה כאוסף של קלישאות שקובצו בעיר שנהפכה לקלישאה קולנועית בזכות עצמה. מדי פעם בפעם מקפיד קסבייה לנסח בקול את אמירתו המרכזית של הסרט ולפיה "החיים מסובכים". לו לפחות היה קלאפיש מתייחס באירוניה לקביעה הזאת - אבל נראה שבכך מסתכמת עלילת סרטו, ש"הפאזל הסיני" שבכותרתו הוא גם שם הספר שמנסה קסבייה להשלים (והנה עוד קלישאה חבוטה - סרט שנקרא על שם הספר שכותב גיבורו).
אחד המוטיבים החוזרים בסרט הוא זרות. יש משהו משעשע בבחירתו של קלאפיש למקם את מגוריו הזמניים של קסבייה דווקא בלב צ'יינטאון. מפעם לפעם הוא חולף על פני רחבה שנראות בה נשים סיניות מחוללות מה שנדמה כריקודי עם מסורתיים. הסיטואציה הזו, של הצרפתי ברובע הסיני, מעניקה לסרט כמה מרגעיו המשעשעים והסוריאליסטיים. אבל המפגש התרבותי לא זוכה לפיתוח נאות, והוא רק עוד אחד מאותם פרטים שמכבידים על עלילה שהינה עמוסה ממילא.
הצפייה ב"פריז פינת ניו יורק" במנותק מקודמיו מחמיצה התפתחות זו, וממילא נדמה שלא מדובר מלכתחילה בדמויות בעלות עומק ועניין מיוחד.
הסרט מציע כמה סטיות עלילתיות שביניהן התאהבותה של איזבל בשמרטפית צעירה, או ניסיונותיהם של קסבייה ו"כלתו" הסינית להערים על פקיד משרד הפנים - אך אלה הם רגעים בודדים שרק מעידים עד כמה דמותו של הגיבור כאן מחוקה כמעט לחלוטין.
ואכן, רומן דוריס מתקשה לשכנע בתפקיד סופר הנאבק לכתוב את ספרו הבא - דימוי כה קלישאתי, שהופעתו של דוריס אינה מצליחה להיחלץ ממנו. "פריז פינת ניו יורק" הוא, בדרכו, גם שיר אהבה לתפוח הגדול של אמריקה, אבל בהיעדרה של פרספקטיבה ייחודית נדמה שכבר שמענו כמותו פעמים רבות מדי.
