"אבודה במיני": עוד סרט אבוד
זו היתה אמורה להיות קומדיית טעויות על בחורה אינטליגנטית שנאלצת להתמודד עם סדרת השפלות בלתי צפויה בדרך להזדמנות חייה. קומדיה אין פה ממש, אבל טעויות יש בשפע ב"אבודה במיני"
בקומדיה "אבודה במיני" ("Walk of Shame") אין בדיחות בנושאי הפרשות. זה מפתיע, כי סרטו של סטיבן בריל (שהיה מועמד פעמיים לפרסי הראזי המושמצים, ואפילו זכה על החלק שלו ב"סרט 43") גדוש בכל זן אחר של הומור נמוך ושוביניסטי.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet :
הבסיס שמאפשר את הקלחת הרדודה הוא סיפורה העגום של מייגן מיילס (אליזבת בנקס, "רוק 30" ו"משחקי הרעב", בין היתר), מגישת חדשות ברשת מקומית בלוס אנג'לס שעומדת לקבל את הזדמנות חייה ואפשרות לקידום אדיר. כל מה שהיא צריכה לעשות זה להגיע בזמן ולהגיש את המהדורה שלה היטב, בנפנוף שיער בלונדיני והנהון חייכני ומעט מאופק, כרגיל. אלא שדווקא ערב לפני ההחלטה הגורלית, החברות שלה משכנעות אותה לצאת ולחגוג.
לשם כך הן בוחרות עבורה שמלה צהובה, צמודה ומאוד קצרה, לוקחות אותה למועדון ושותות המון, מה שמוביל את מייגן לזרועותיו של ברמן חמוד וטוב לב (ג'יימס מרסדן, גם הוא הופיע ב"רוק 30") ולבוקר של פורענות. אחרי כל האלכוהול ואובדן פריטים חשובים כמו הארנק והמכונית שלה, מייגן פוצחת במסע רגלי על עקבים אל מקום העבודה שלה, שבמהלכו כל מה שיכול להשתבש - ישתבש.
זו ככל הנראה אמורה להיות קומדיה של טעויות, שבה שילוב של השבתת הכבישים באותו היום לצד העובדה שכולם כולל כולם בטוחים שמייגן היא בעצם זונה שמכורה לקראק (כי זה מה שחושבים על אישה רזה בנעלי סטילטו עם שמלה קצרה, כמובן) מוביל להמון סיטואציות מצחיקות. אבל משום מה, רוב הסיטואציות המביכות שמייגן מכניסה את עצמה אליהן נגרמות ממה שנראה כמו פיגור חברתי וסביבתי קשה שממנו סובלת הדמות - שדווקא אמורה להיות אינטליגנטית למדי.
מייגן לא אמורה ייצוג קלישאתי של בלונדינית טיפשה, אבל כל מה שהיא עושה מעיד שהיא אכן כזו. פעם אחר פעם, במקום לדבר באופן ברור ולהסביר לאנשים שנקרים בדרכה מה הבעיה ולמה היא מסתובבת חסרת אונים ברחבי העיר, היא ממלמלת שטויות חסרות פשר וקשר. הדמויות שהיא פוגשת בדרכה הן עצמן סטריאוטיפים לעוסים על גבול המביכים, בזה אחר זה.
החברות שלה הן צמד חמד של נשים היסטריות. אחת מהן חכמה ואסטריבית יחסית (ג'יליאן ג'ייקובס) ולכן היא בטוחה שגברים הם יצורים איומים שינסו לנצל אותך. השנייה טיפשה וחרמנית יותר (שרה רייט) ולכן גם היא בטוחה שגברים הם יצורים איומים שינסו לנצל אותך, אבל היא גם תגיד להם שהם חמודים.
גורדון, הברמן טוב הלב שמתפקד גם על תקן האביר על הסוס הלבן הוא גם ברמן וגם סופר וגם גר בדירה ענקית ועמוסה בטוב טעם. מהדירה הזו בדיוק מייגן בורחת במהלך הסרט, אחרי יופי של לילה. למה? זה לא ממש מוסבר. כלומר, יש שם חתול, ומייגן וחתולים לא מסתדרים כל כך טוב - אבל האפיזודה הזו, כמו היתר, נראית כמו עוד ניסיון קלוש לצחוק על חשבונה של הדמות הראשית.
בהמשך היא נתקלת בזונות מרושעות, בשוטרים טיפשים, נהג מונית טיפש, מרושע ורוסי ובסוחרי קראק אפרו-אמריקאים שמהווים פחות או יותר את האתנחתה הקומית החביבה היחידה בסרט, כשהם מבקשים לתת לה עצות מקצועיות. המפגש שלה עם גבר יהודי דתי חובש כיפה ובעל פאות שמבקש ממנה לשיר ומתחרמן עד חרחור מהביצוע הענוג שלה ל"call me maybe" מחזיר אותנו אל דרך הישר המביכה שהסרט מתעקש לצעוד בה.
"אבודה במיני" מנסה לשלב בין קומדיה רומנטית טיפוסית לקומדיית טעויות שמאמללת את הגיבור שלה, נוסח "פגוש את הפוקרס", אבל לא משאיר לצופה שום דבר ליהנות ממנו.
הגיבורה לא מעוררת אמפתיה כי בגדול, היא ורק היא אשמה במצב האדיוטי שהיא הגיעה אליו. הניסיון להפוך את סדרת ההשפלות המביכות שהיא עוברת לאמירה חתרנית על אישה שלובשת מה שהיא רוצה למרות העמדה השיפוטית של הסביבה לא עובד. כשכל כך הרבה פעמים במהלך הסרט מסבירים לנו שהיא נראית ומתנהגת כמו זונה סתומה וטיפשה - טוב, זה המסר שעובר, ולא שום דבר אחר.
חבל בעיקר על אליזבת' בנקס שסרטי "משחקי הרעב" הזכירו שהיא שחקנית מוכשרת. נותר רק לקוות שהקומדיה הלא מצחיקה הזו לא תפיל אותה מהמקפצה ששובר הקופות המרובע אמור לספק לה.
