"גודזילה": סרט גדול שיעשה אתכם קטנים
גארת' אדוארדס לקח על עצמו להמשיך את המורשת של המפלצת היפנית, ועם תקציב של 160 מיליון דולר יצר את הסרט "גודזילה", שלוקה אולי בדמויות האנושיות שלו אך נושא חוויה קולנועית עוצמתית. דימויי החורבן האדירים והעיצוב של לטאת הענק יגרמו לכם, בני האנוש, לזעוק: או מיי גודזילה!
גודזילה הופיעה לראשונה בשנת 1954 בסרטו פורץ הדרך של הבמאי היפני אישירו הונדה. השם היפני המקורי גוג'ירה (Gojira) - הוא הלחם של המילים היפניות לגורילה (Gorira) ולוויתן (Kujira). כסרט המדע הבדיוני הראשון שנעשה ביפן, "גודזילה" השתמש במפלצת כגילום של עוצמת ההשמדה של הפצצה הגרעינית, ובנוכחותה ככוח השמדה המהדהד את החוויה הפוסט-טראומטית הקולקטיבית.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet :
המקור כלל סצנות רבות של פאניקה המונית, הרס מאסיבי של טוקיו, מאסות של הרוגים ויתומים מתייפחים. "כוכב הקולנוע הגדול ביותר של יפן" חזר בסרטי מפלצות רבים מספור שבהן הוא נלחם בשלל יריביו (העש הענק מוטרה, רודאן הפטרודאקטיל ועוד רבים וטובים). המוטיבים של חורבן הטבע, מוטציות, ודימויים אפוקליפטיים המשיכו להשפיע על סרטי המדע הבדיוני והאנימה של יפן.
כוח המשיכה של המפלצת ניכר גם בצד השני של האוקיאנוס השקט, אך הדבר גבה ממנה מחיר כבד. ב-1956 נחתכו ארבעים דקות מהסרט המקורי כדי לייצר את "גודזילה" בגרסה האמריקאית (כולל השתלה חובבנית של השחקן האמריקאי ריימונד באר בתוך הפריים). ב-1998 נעשתה גרסה מחפירה בבימויו של רולנד אמריך. הגרסה הנוכחית "גודזילה" ("Godzilla") מנסה, ומצליחה, לעשות תיקון משמעותי.
הבמאי הוא גארת' אדוארדס הבריטי בן ה-38. זהו סרטו השני לאחר "מפלצות" (2010), שהופק בתקציב מזערי של כחצי מליון דולר, אך זכה לביקורות חיוביות והרשים את האנשים הנכונים באולפני לג'נדרי. אולפנים אלו עומדים מאחורי ההפקה של סרטי "האביר אפל" (ושאר סרטיו) של כריסטופר נולאן, ו"סופרמן: איש הפלדה" של זאק סניידר. כלומר, אולפן המתייחס מאוד ברצינות לפוטנציאל שיש לעיבוד דמויות פנטזיה, ומבכר את הגישה חמורת הסבר. בלג'נדרי הימרו על אדוארדס, והעמידו לרשותו תקציב הגדול פי 320 מסרטו הראשון - 160 מיליון דולר בסך הכל.
כמי שראה את סרטו הראשון של אדוארדס ולא התלהב במיוחד, הופתעתי מהדברים הרבים והחשובים שהוא הצליח להשיג ב"גודזילה". את מרכיביו של הסרט ניתן לחלק לשני חלקים: החלק הראשון הוא העולם האנושי, היחסים, ההתפתחות של העלילות בהן מעורבות הדמויות והתפתחותן האישית. החלק השני הוא המפלצות אדירות הממדים והקרבות ביניהן.
החלק האנושי מכיל לא מעט ליקויים: דמויות לא מעניינות, משחק אנמי מצד חלק מהשחקנים ומוגזם מצד אחרים. ברור שלא כאן נמצא הכשרון של אדוארדס. מהצד של המפלצות - העיצוב, התפיסה הסגנונית של דרך הצגתן, האינטנסיביות של הקרבות ודימוי החורבן אותו הן זורעות - בכל אלו הסרט מצטיין.
במרכז הסיפור האנושי של הסרט נמצא לוטננט פורד ברודי (אהרון טיילור-ג'ונסון), בנם של ג'ו (בראין קרנסטון) וסנדי (ג'ולייט בינוש), שבילדותו עבדו בכור גרעיני ביפן. בתחילת הסרט (ובקישור ברור לאסון פוקושימה) הכור שבו עובדים ההורים מוחרב בשילוב בין רעידת אדמה וצונאמי. התרחשות זו הופכת את ג'ו לאובססיבי ביחס לגורם מחולל האסון. הוא מאמין כי יש קונספירציה להסתרת האמת. במקביל, הבן ברודי גדל והופך לקצין המתמחה בפירוק פצצות, החי עם אשתו אלי (אליזבת אולסן) ובנו הצעיר ובמנותק מאביו. הנסיבות מחברות ביניהם שוב, והדרך לגילוי הסוד המאוד גדול נפתחת.
הסרט כולל דמויות משנה נוספות, בעיקרם של מדען יפני בשם ד"ר אישירו סריזאווה (קן ווטאנבי) והעוזרת שלו ד"ר ויויאן גראהם (סאלי הוקינס). הם נמצאים כדי לתת את פרספקטיבת ההתפעמות המדעית וההסברים הנדרשים לגבי המפלצת. ויש לשם לכך לב מכיוון שבסרט הנוכחי ניתן הסבר קצר, שקל מאוד לפספס:
ההסבר עולה מהדגש על האותיות הראשונות בשם האנגלי של המפלצת "God" (אל), ועל כך שזו אינה מפלצת במובן הרגיל, אלא היצור העליון בטבע, שתפקידו הוא לשמור על האיזון המצוי בו. מבחינה זו גודזילה היא לא מפלצת שתכלית קיומה היא הרס ערים והרג בני אדם, אלא סוג של אל. תובנה זו מכתיבה את התפיסה הסגנונית של הסרט.
אדוארדס הוא ללא ספק קולנוען שינק שפילברג עם חלב אימו. הוא מושפע מהגישה שהופגנה על ידי סטיבן שפילברג ב"מלתעות" (1975) - סרט שבו, כתוצאה משימוש בכריש מכאני לא אמין, שפילברג נאלץ להשתמש בחיה הטורפת באופן מזערי ולפתח שפה סגנונית של איום מרומז.
כך גם כאן. נוכחותה של גודזילה נותרת מרומזת עד הופעתה הראשונה בערך באמצע הסרט - וגם אז נוקט אדוארדס מהלך נועז (ולחלק מהצופים מתסכל) של הגבלת מראה דמותה. בינתיים אנו יכולים ליהנות מההרס אותו זורעת מפלצת אחרת בשם M.U.T.O (ראשי תבות של Massive Unidentified Terrestrial Organism) - המפלצת הרעה שבה תילחם, לכשסוף-סוף תופיע, המפלצת הטובה.
ההצגה של המפלצת שואבת מסרט נוסף של שפילברג - "מפגשים מהסוג השלישי" (1977). כשם שבחלקו האחרון של הסרט עיצב הבמאי האמריקני את המפגש עם החייזרים כ"מעמד הר סיני טכנולוגי", כך גם מעוצב המפגש עם המראה של היצור הכביר (זוהי הגודזילה הגדולה ביותר מכל שלל עיבודיה) כאירוע בעל עוצמה דתית. הנמלים (בני האדם) מול הכוח העליון בטבע - עמדה שהסרט מצליח להמחיש היטב.
