"בן יחיד": אמא יקרה לו
הסרט הרומני עטור השבחים "בן יחיד" מספר את סיפורה של אם שתלטנית שבנה מתנכר לה, ובנסיבות קשות מצליחה לחדור שוב לחייו. התסריט, האווירה המציאותית והמשחק המדויק הופכים אותו ליצירה מעוררת מחשבה
תנוחת הילד (Child's pose) היא מעין תנוחה עוברית ביוגה שמטרתה להביא לרגיעה. הניגוד בין שמו המקורי של הסרט (שבישראל תורגם ל"בן יחיד"), לעולמן הפנימי הגועש של הדמויות, מבטא היטב את המורכבות שביחסי ילד ואם שמוצגת בסרט עוכר השלווה הזה.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet :
ציידי הראשים
"בן יחיד" הוא סרט דרמה פסיכולוגי של הבמאי הרומני קאלין פטר נצר. הוא זכה להצלחה עצומה ברומניה, קיבל את פרס דב הזהב ופרס פיפרסקי בפסטיבל ברלין 2013 ומעורר סקרנות ברחבי העולם. הוא מספר על קורנליה, ארכיטקטית מצליחה מהמעמד הגבוה בבוקרשט, החוגגת את יום הולדתה ה-60 מוקפת בבעלה, חבריה ושאר אנשי החברה הגבוהה, אך ללא בנה יחידה המתנכר לה ונוהג בה בגסות. כעבור זמן מה מודיעים לה כי בנה, בארבו, היה מעורב בתאונת דרכים וגרם למותו של ילד, ומכאן ואילך כל כולה מתמקדת בהוצאתו מהתסבוכת, בהצלת עתידו וגם בהחזרתו אליה.
האווירה בסרט ריאליסטית על גבול הדוקומנטרית. המצלמה לא תמיד יציבה ומבצעת תנודות חדות, פס הקול חף כמעט ממוזיקה ולא נשמע תמיד באיכות קולנועית אלא מציאותית יותר, מה שמגביר את התחושה כי אנו נמצאים ביחד עם הדמויות בחדר. לא תמצאו שם נופים פוטוגניים של בוקרשט, אלא נופים יומיומיים. רוב הסצנות מתרחשות במקומות סגורים - בבית, במכונית, בתחנת המשטרה. לתחושה הריאליסטית תורם מאוד משחקן המדויק של הדמויות ובייחוד של לומינטה גיאורגיו, המגלמת את קורנליה וזכתה כבר לשבחים בכל העולם על הופעתה המרשימה והמשכנעת.
לאורך הסרט איננו יודעים מדוע מתנכר בארבו לקורנליה, ומה גרם להפיכתו של אותו ילד חייכן וחם, כפי שהיא מתארת אותו, לגבר מרוחק המפגין כלפיה אגרסיביות ומשטמה. אך גם ללא איזכור של חיכוכים ספציפיים, ניתן להבין שלאופיה של האם היו השלכות מרחיקות לכת על חייו של בנה ויחסו אליה.
קורנליה מוצגת כאישה אסרטיבית, מתנשאת, שתלטנית ומרוכזת בעצמה. היא אמנם מלהטטת היטב בספירה החברתית והמעמדית שאליה היא שייכת, אך בחברת "אנשים פשוטים" היא נוהגת במגושמות חסרת טקט שגוררת מבוכה ואנטגוניזם. בעלה הוא רק דמות משנית בסיפור, ומוגדר הן על ידי בנו והן על ידי אשתו כסמרטוט. הכל נמצא בשליטתה, ובכל זאת, קשה שלא לחוש כלפיה חמלה, בייחוד לקראת סוף הסרט, המעלה את השאלה עד כמה רחוק מסוגלת ללכת אם הנלחמת כלביאה על עתידו של בנה.
דמותו של בארבו (בוגדן דומיטרצ'ה, השומר פחות או יותר על אותה הבעת פנים לאורך כל הסרט, אך קשה להאשים אותו לאור הנסיבות), נותרת מסתורית ואנו מנחשים אותה על פי סיפוריהן של הדמויות האחרות. היא מאופיינת בניגודים: מצד אחד הוא מנסה להשתחרר מאחיזתה של אמו ולפתח חיים עצמאיים, ומצד שני הוא מצפה מהוריו שיוציאו אותו מתסבוכת, מצד אחד הוא רוצה ילד משלו, ומצד שני עושה הכל כדי למנוע זאת.
בשלב מסוים בסרט מבינה קורנליה שהדרך לחייו של בנה עשויה לעבור דרך כרמן, בת זוגו (אילינקה גויה). כאשר כרמן נפתחת בפניה ומדברת על חיי המין שלה עם בארבו, קורנליה שותה את מילותיה בצמא. זו לא הפעם היחידה שמוטיב המיניות מופיע בהקשר של האם ובנה. בסצנה מטרידה במיוחד, קורנליה מתמרחת ומתבשמת בקרם גוף
כאישה המתכוננת לפגוש את מאהבה, מתיישבת על בנה ומעסה את גופו כשעל פניה יותר מחיבה וחמלה אימהית.
מעבר לפן המשפחתי, זהו גם סיפור חברתי על שחיתות, מוסר ומעמדות. הסיפור אמנם מתרחש ברומניה הקומוניסטית לשעבר, אך יכול היה להתרחש גם בכל מקום אחר. מוטיב הכוח שכסף יכול לקנות והפער העצום בין המעמדות מלווה את הסרט לכל אורכו, ונותר למעשה לא פתור.
את התסריט כתבו הבמאי נצר ורזבן ראדולסקו, שגילו כי שניהם מתחברים לנושא של יחסים בעייתיים עם אם דומיננטית. אולי התאונה של בארבו ותוצאותיה ההרסניות היו הדרך היחידה שלו להרוג את הילד שהיה ולפתח אישיות עצמאית הרחק מאמו מולידתו. התרפיה של פטר נצר וראדולסקו היתה פרודוקטיבית יותר והניבה את הסרט מעורר המחשבה הזה.
