"אקס-מן: העתיד שהיה": איפה האקס פקטור?
לא שמדובר בסרט רע, אבל הציפיות האדירות לא מתממשות מ"אקס-מן: העתיד שהיה". הבמאי בריאן סינגר שב לסדרת גיבורי העל שייסד בשנת 2000, וכינס את כוכביה לדורותיהם בעלילה סבוכה שכוללת מסע בזמן. אבל מה שנראה כמו סרט הסופר-הירוז האולטימטיבי, יוצא מכלל שליטה לאכזבתנו
בריאן סינגר החל כבמאי של קולנוע עצמאי מתוחכם ("החשוד המיידי") ועשה מעבר לסרטי קומיקס. "אקס-מן" (2000) סימן את לידת סרט הקומיקס כהפקת-על, כז'אנר הדומיננטי בקולנוע ההוליוודי העכשווי. "אקס-מן 2" (2003) היה סרט שאפתני ומורכב יותר אשר הבהיר לאן הז'אנר יכול לשאוף. בצומת בה עמד סינגר בשנת 2004, הוא עשה את השגיאה המכרעת בקריירה שלו. במקום לחתום את הטרילוגיה, הוא העדיף להפקיר אותה בידיו של ברט רטנר, ובמקום זאת להתמקד באתחול שנקרא "סופרמן חוזר" (2006).
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet :
הכישלון של "סופרמן חוזר" שלח את סינגר לסוג של סחרור. בשמונה השנים שחלפו הוא ביים רק שני סרטים - הדרמה ההיסטורית הבעייתית "מבצע ואלקירי" וסרט הפנטזיה הכושל "ג'ק וצייד האפונים" (2013). הוא חייב היה לחזור לסדרה שמיקמה אותו בקבוצה המובילה של במאי הוליווד.
אחרי "אקס-מן: המפלט האחרון" (2006) של רטנר, והספינאוף הירוד לדמותו של וולברין ("אקס-מן המקור: וולברין", 2009), זכה הזיכיון לאיתחול מוצלח במיוחד: "אקס-מן: ההתחלה" בבימויו של מת'יו ווהן. החזרה לראשית דרכן של הדמויות, הבחירה המוצלחת של שחקנים - ובראשם ג'יימס מקאבוי כפרופסור צ'רלס אקסווייר, ומייקל פאסבנדר כחברו/יריבו אריק לנשר (לעתיד "מגנטו"), התסריט שפיתח היטב את היחסים, והסטייל המשובח של הסרט - כל אלו הפכו אותו לטוב שבסרטי הסדרה.
החזרה הנוכחית של סינגר לנחלתו עוררה תקווה המהולה בחשש, שמא איכויותיו של הסרט הקודם לא יישמרו ב"אקס-מן: העתיד שהיה" ("X-Men: Days of Future Past"). למרבה הצער החשש הוכח כמוצדק. 11 שנים מאז סרטו המוצלח האחרון של סינגר, גם החזרה לסדרת אקס-מן לא מהווה שינוי מגמה וחרף הפוטנציאל התוצאה היא לא יותר מבינונית.
אין ספק שסרט הנוכחי מונע משאפתנות להעלות את הסדרה קומה נוספת. התקציב גדל בכ-70 מיליון דולר (225 מיליון), ואל השחקנים שהופיעו באתחול של ווהן, סינגר מוסיף גם את אלו שאיתם עבד לפני יותר מעשור. אלמנט המסע בזמן, המרכזי לעלילת הסרט, מאפשר לחבר בין שתי קבוצות השחקנים.
העלילה מבוססת על סדרת הקומיקס הנושאת שם זה שנכתבה על ידי כריס קלרמונט וג'ון ביירן ב-1981, והיא עובדה על ידי ווהן וג'יין גולדמן. עד כאן הכל טוב ויפה ומבטיח. אך מי שעשה את השכתוב לגרסה הסופית הוא התסריטאי (והמפיק) סיימון קינברג, מי שבכל הקריירה שלו לא כתב ולו תסריט ראוי אחד - וזה כולל את אותו חלק שלישי ולא מוצלח בטרילוגיית אקס-מן בבימויו של רטנר. כאן בוודאי נמצאת חלק מהבעיה. על כל השאר אחראי סינגר.
בעתיד האפוקליפטי המוצג בתחילת הסרט נצורה הגוורדיה הותיקה של אקס-מן במנזר בסין. הרובוטים מחסלי המוטנטים (ה"סנטינלים") של תאגיד טראסק מסוגלים לסגל כל תכונה מוטנטית, ולהשתמש בה כנגדם בהצלחה רבה. אבל מכיוון שהרובוטים פועלים גם כנגד בני אדם בעלי פוטנציאל למוטציה, הם מעמידים בסכנת השמדה גם את מרבית האנושות.
מתוך עתיד נואש זה מצליחה קיטי פרייד (אלן פייג') לשגר את תודעתו של וולברין (יו ג'קמן) לתוך גופו (הבלתי משתנה) בשנת 1973. המטרה היא לעצור את משנת הצורה מיסטיק (ג'ניפר לורנס) מלחסל את בוליבר טראסק (פיטר דינקלג') הממציא של הרובוטים. אם החיסול לא יתבצע, לא יהיה מניע ליצירת הדור הבא של הרובוטים שמולו יכשלו המוטנטים בעתיד.
בכדי להשיג מטרה זו וולברין צריך ליזום שיתוף פעולה בין שני חברי הנפש שהפכו לאויבים - אקסווייר ולנשר. זוהי משימה לא פשוטה. אקסווייר במצב מדורדר מבחינה נפשית, לאחר מותם של חברים בקבוצת אקס-מן המקורית. התרופה שהנק "החיה" מקוי (ניקולס הולט) פיתח מאפשרת לו ללכת, אך פוגעת קשות בכוחותיו. לנשר, לעומת זאת, נמצא בכלא מיוחד במעמקי הפנטגון לאחר שהואשם ברצח הנשיא קנדי.
המהלך העלילתי מחייב להתגבר על הבעיות הפסיכולוגיות, לשחרר את לנשר, לייצר מחדש סוג של אחווה בין השניים - ורק אז לנוע לעבר ביצוע המשימה שלשמה נעשה המסע בזמן. כל זאת בלחץ של זמן, לא רק לפני שמיסטיק תבצע את החיסול שלאחריו לא תהיה דרך חזרה, אלא גם לפני שקיטי תקרוס מהמאמץ הכרוך בהחזקת וולברין בעבר.
בתוך הגודש יש כמה סצנות אפקטיביות. הבולטת שבהן היא סצנת פעולה שבה משתתף מוטנט צעיר ושחצן בשם קוויקסילבר (אוון פיטרס), שיכול לנוע במהירות מסחררת. אבל ישנן גם דמויות רבות המופיעות לשניות ספורות כמו סטורם (האלי ברי) ורוג (אנה פקווין).
ככל שהעלילה מתקדמת נוצרת תחושה של איבוד השליטה עליה ועל הדמויות הרבות המופיעות בה. ריבוי יתר של נושאים ושימושים אלגוריים בדמות המוטנטים (התבגרות, זרות, אחרות מינית, איום חברתי על האדם הרגיל, מעורבות בשינוי ההיסטוריה האנושית). ניכר הרצון לייצר סרט קומיקס אולטימטיבי, אבל המהלך של הסרט פחות מצליח לערב מבחינה רגשית. "אקס-מן: העתיד שהיה" אינו סרט רע, אבל בוודאי מאכזב.
