"הזמיר": קלישאה אירופית מייד אין צ'יינה
הבמאי פיליפ מויל החליט לעשות רימייק לסרטו הצרפתי "פרפרים" מ-2002 דווקא בסין הרחוקה. הקלישאות נותרו בעלילת "הזמיר", אולם הנופים המרהיבים והצגת הפערים בחברה הסינית טוענים אותה בערך נוסף
הסרט הפרנקו-סיני "הזמיר" ("Ye Ying - Le Promeneur D'oiseau") מפגיש בין כפרי קשיש לנכדתו העירונית והמפונקת במסע שכולו פיוס והשלמה. הוא שב ומוכיח שקלישאות מערביות עובדות בכל מקום - על אחת כמה וכמה כשהנופים הכפריים היפהפיים של דרום-מערב סין משמשים להן רקע.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
הבמאי הצרפתי פיליפ מויל לא השקיע מאמץ מיוחד ברקיחת סיפור מקורי. הוא נטל את עלילת סרטו "פרפרים" מ-2002, והעתיקה בשינויים מתבקשים לסין של ימינו. בסרט ההוא מדובר היה בצייד פרפרים הנוטל עמו לאחד מטיוליו את שכנתו הקטנה החיה בחברת אמה החד הורית. הפופולריות לה זכה דווקא בקרב הקהל הסיני, הביאה את מויל ליצור את עבודתו הנוכחית, שבמרכזה מסע אקזוטי בין יערות וכפרים שעורכים הסב ונכדתו הנודניקית. קשה לומר שמה שיקרה להם בדרך יפתיע מי מהצופים.
רנשינג (יאנג שיניי) היא בתם היחידה של אדריכל ואשת עסקים המתגוררים בדירה מפוארת ברב קומות בבייג'ינג. שנים קודם לכן הסתכסכו אביה וסבה בעקבות תקרית שבה היא היתה מעורבת, ומאז חי הסב האלמן (לי באוטיאן) בנתק ממשפחתו, ומקפיד לראות את נכדתו מרחוק רק בימי ההולדת שלה. כאשר ההורים, שיחסיהם עלו זה מכבר על שרטון, נדרשים לנסוע לחו"ל בענייני עבודתם, ומנהלת משק הבית עתידה להיעדר לרגל חתונת בנה - לא נותר לאם אלא לפנות לחמיה בבקשה שישמור על נכדתו.
הסב מחליט לקחת את הילדה אל כפר הולדתו כדי לעלות על קברה של אשתו המנוחה, ויחד עמם נוטל את ציפור השיר שבכותרת על מנת לשחרר אותה שם. זהו מסע ארוך שכולל נסיעה ממושכת ברכבת, באוטובוס, וחצייה רגלית של יער עבות, ובמהלכו נקלעים השניים אל בתיהם של כפריי האזור, ואף מבלים לילה במערה. המסע חושף, כאילו שאפשר היה אחרת, את הניגוד שבין האיש הפשוט לנכדתו שאינה מסוגלת להניח מידיה את האייפד שלה, בין הטבע היפהפה והניכור העירוני, ובין הכפר המסורתי לאורח החיים הקפיטליסטי הקר והחלול שמייצגים הילדה והוריה.
ההיבט המעניין יחסית של "הזמיר" נעוץ בתיאור אורח החיים של הבורגנות הסינית החדשה, והניתוק שלה, הממשי והסימבולי, מהמסורת שמייצג הסב. וכך, הפיוס שאליו חותר הסרט, בין הבן המרוחק ואביו, מבטא כמיהה להשלמה בין שני דורות שמייצגים גם שתי תפיסות עולם, שמרנית ומודרנית, בסין של ימינו. מובן שאין עומק רב בדיכוטומיה הזו שיוצר מויל, אך לזכותו ייאמר שהוא לא משרטט את המתעשרים החדשים כרעים, אלא כדמויות אגוצנטריות שהרדיפה אחר הכסף הפכה אותן לכאלה והן מתגוררות בדירות פאר המשדרות קור וניכור.
גם המהלך שעוברת רנשינג, מילדת גאדג'טים מפונקת למי שנפתחת רגשית אל סביבתה (לא מעט בזכות השלווה והפשטות של הטבע וחיי הכפר),
מבוצע באופן שאינו נדמה סכמטי וכפוי. גם את זה ראינו עשרות פעמים בעבר, אבל יש לציין את הכימיה בין התגלית הצעירה והשחקן הסיני הוותיק (הזכור מסרטי ז'אנג יימו, "ז'ו דו" ו"כנופיות שנחאי") - שהופכת את הצפייה לנעימה.
על רקע הנופים המרהיבים, אפילו שלל הקלישאות בדבר פערי דורות ותרבויות שמציע "הזמיר" הופך נסבל יותר. מויל מייעד את סרטו (שהוא גם הסרט הסינו-צרפתי השני שנוצר בעקבות הסכם קו-פרודוקציה שנחתם ב-2010 בין שתי המדינות) לקהל צופים המוכן לצרוך קיטש, ובלבד שיהיה מלווה בארומה אקזוטית עזה. אין בכך כל רע, ובלבד שלא מצפים ליותר מזה.
