רוצים לנהל? תשכחו מכל מה שלמדתם בתואר
כששואלים מנהלים בכירים מהם עקרונות הניהול המנחים אותם שומעים מילים כמו "יצירתיות וחדשנות", "צניעות וענווה" או "יחס אישי לעובדים". מחקר חדש מגלה כי ההצהרות היפות, אותן הם ספגו בלימודיהם האקדמיים, רחוקות מהשיקולים המנחים אותם בפועל. אז כיצד הם בכל זאת מצליחים?
עקרונות הניהול הנלמדים בבתי הספק למינהל עסקים, לא מקנים לבוגרים כלים שיעזרו להם להצליח בעולם העסקים. זוהי מסקנתו של פרופ' אהרון צינר, דיקן ביה"ס למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית נתניה, ממחקר שערך בקרב מנהלים בכירים בעבר ובהווה של חברות מצליחות בישראל.
לכתבות נוספות בערוץ קריירה
- מחפשים עובדים? אין דבר כזה "מוכשר מדי"
- חוסכים בלי פיטורים: טיפים לעסקים קטנים
- מסתכלים קדימה: 5 טרנדים בשוק התעסוקה
המחקר כלל ראיונות עומק עם מנכ"לים, שהשיבו באופן חסוי על שאלות פתוחות באשר לעקרונות הניהוליים ששימשו או משמשים אותם בדרך להצלחה. בתוך כך נשאלו המשתתפים מה מנהל צריך לעשות לדעתם כדי להצליח, או מה הם עשו כדי להוביל את החברה להצלחה.
נשמע טוב, אבל לדברי צינר, מומחה לתרבות ארגונית ותפקוד בשוק העבודה - רחוק מהמציאות. "קיים פער גדול בין ההצהרות היפות הללו לבין מה שקורה בשטח", הוא מסביר בראיון ל-ynet. "אלו הדברים המרכזיים שלומדים במינהל עסקים ואין ספק כי הם ספגו אותם היטב. אבל השאלה היא אם הם מיישמים את העקרונות הללו בפועל והתשובה שלילית ברוב המקרים".
פער בין הצהרות למציאות
צינר, שערך את המחקר ביחד עם פרופ' גדי רביד, מסביר כי הם מבססים את מסקנתם על ניסיונם כיועצים ארגוניים וכחוקרים בתחום. "בוגרי בתי הספר למינהל עסקים לומדים לצטט כמו מנטרה את מה שלמדו", הוא מפרט, "אין ספק שהם הפנימו את החלק ההצהרתי ושאלו המאפיינים של כל מנהל מצליח, אך לרוב, ההתנהגות בשטח שונה מההצהרות".
בין היתר הוא טוען, כי רוב המנהלים לא מגלים גישה מתחשבת ואנושית במיוחד. "אחת הבעיות עימן מנהלים רבים מתמודדים, היא שבירת החוזה הפסיכולוגי מול העובדים", הוא מדגים. "מבקשים מהם מחויבות מוחלטת, אבל אם הארגון נקלע למצוקת מזומנים - ישר מפטרים אותם, כך שמדובר למעשה במחויבות חד-סיטרית. האם זה מתיישב עם המשנה של "תרבות ארגונית תומכת ויחס אישי"? לא. אם הם באמת היו פועלים בהתאם להצהרותיהם, הם היו זוכרים שמדובר בחיי אנשים ושצריך לעשות כל מה שאפשר בלי לפטר".
הוא גם מערער על אמיתות העיקרון של "יצירתיות וחדשנות", למעט אולי בהיי-טק. "אם היתה יצירתיות וחדשנות, היינו רואים הרבה פחות עסקים נסגרים". עקרונות נוספים שלא ממש מיושמים לעמדתו, הם "חזון" ו"הצבת מטרות ויעדים מורכבים". "רוב הארגונים בישראל לאו דווקא מתנהלים לפי אסטרטגיה ארוכת טווח, בטח אם מדובר ל-15 שנה קדימה", הוא טוען.
"אי אפשר להעניק מרשמים"
לשיטתו, הסיבה שבגללה רוב המנהלים אינם מיישמים את הפילוסופיה שבה הם מחזיקים, נטועה באופי ההכשרה הניתנת בתארים המתקדמים בתחום. "האקדמיה והמחקר מייצרים מציאות אידאלית, אך החיים קצת יותר מורכבים", הוא מסביר, "אי אפשר להעניק 'מרשמים' בלימודי מינהל עסקים, כי הם פועלים רק בנסיבות מסוימות".
צינר מדגיש כי אין משמעות הדבר שהערכים הללו שגויים - אלא שהלימודים לא מספקים כלים אמיתיים ליישם אותם. "העקרונות הללו נובעים ממחקר וניסיון. עם זאת, היישום שלהם תלוי בנסיבות, כלומר צריך לתרגל אותם וללמד איך להוציא אותם לפועל בהתאם לנסיבות משתנות, אחרת אי אפשר ליישם אותם".
כיצד למשל ניתן לתרגל ערכים אלה? בין היתר, הוא מדגים, מנהלים שרוצים ללכת לקראת העובדים יכולים לאפשר להם תנאי עבודה שיקטינו את החיכוך בין הבית למשפחה, למשל באמצעות שעות עבודה גמישות או עבודה מהבית. "מנהלים צריכים להיות מסוגלים לבחון את המציאות כל הזמן ולבדוק עד כמה התכניות שלהם אכן מותאמות אליה", הוא מוסיף, "חשוב להיות יצירתי ולערב כמה שיותר אנשים בקבלת ההחלטות, אך בארץ יש תרבות סוליסטית - המפקד רץ בראש והגדוד אחריו".
- ובכל זאת, במחקר השתתפו רק מנהלים של חברות מצליחות. כיצד אותם מנהלים בכל זאת הצליחו בתפקידם?
צינר: "לעתים קרובות הנסיבות קובעות את ההצלחה. זה קשור בלהיות במקום נכון בזמן הנכון. יש נסיבות ואפשר להצליח גם בלי להקפיד על העקרונות הללו".
- אם כך ניתן לקבוע כי מה שנלמד בבתי הספר למינהל עסקים לאו דווקא תואם את מה שנדרש במציאות.
"ייתכן שצריך לבחון שוב את המשנה לגבי המאפיינים והכישורים של מנהל מצליח. עובדה שהמנהלים מצליחים ולא התנהלו על פי מה שהם מאמינים בו, אז כנראה שזו לא אמת צרופה. למעשה, זה יותר סימן שאלה - האם בתי הספר באמת מכשירים את המנהלים בצורה נכונה להצלחה?".
"ניהול זו אמנות"
בסך הכל כלל המחקר כ-12 מנהלים. לשאלה עד כמה מחקר שכולל מספר נחקרים כה קטן יכול לשקף את המציאות, משיב צינר כי "לא מדובר במחקר כמותי אלא במחקר איכותני, שכלל מנהלים שהצליחו או מצליחים בתפקידם ומייצגים את אוכלוסיית המנהלים הבכירים בישראל".
התוצאות של המצב הנוכחי כבר מתבטאות לדבריו בשטח, בדמות ירידה במתעניינים בלימודי מינהל עסקים. "יש כיום אכזבה מסוימת מבתי הספר, כי הציפיה או השאיפה היתה שיכשירו את המנהלים ויציידו אותם באותם כלים וסלי ידע שיובילו אותם להצלחה", הוא מציין.
לדבריו, "צריך לחשוב מחדש מה צריכים לכלול הלימודים. כיום, הסטודנטים לומדים תחומים מאוד מופשטים בתחומים של מימון, שיווק ומערכות מידע. אולי צריך לשלב תחומים אחרים, כמו איך עובדים בצוות, כיצד באמת מאצילים סמכויות, הכרת מאפיינים של תרבויות שונות ובאיזה אופן יוצרים יחסי אמון אמתיים במקום העבודה".
האם יש בכלל נחיצות בלימודי מינהל עסקים? לצינר אין ספק שכן: "ניהול זו אמנות, שבחלקה נובעת מאינטואיציה ובחלקה מידע. מספר האנשים שנולדו עם הכישורים להיות מנהלים מוכשרים נמוך ביחס לכמות הנדרשת בפועל. למעשה, הלימוד ממסד ידע ששאבו מניסיון של אנשים באמצעות מחקרים. בעיני, הייעוד של בתי הספר הללו הוא להעביר את הידע שהצטבר. מה שחסר זה שלא מבהירים לתלמידים כי זו לא האמת הצרופה".
לפנייה לכתב/ת 
