טלנובלה בלאדינו: גורשו מספרד, ייסדו את מקסיקו, חזרו לישראל
היא נולדה לאצולת מקסיקו - אחת משלוש המשפחות המייסדות של העיר מונטריי - וחיה בידיעה כי הסיפור המשפחתי שלה כולל שורשים מסתוריים. טבעת שענדה סבתה, תיעוד ברשומי האינקוויזיציה, ומנהגים כאילו-קאתוליים שהתבררו כיהודיים - הבהירו ללזלי מונטמיור שהעתיד שלה נמצא במולדת הישנה
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
קראו עוד בערוץ יהדות :
- "נחל עוז תמכו בהתנתקות. מגיע להם!"
- גד אלבז כבר לא מצפה לחיבוק של גלגלצ
- דנמרק: התקפה אנטישמית על בתי הספר
"לא ידעתי מה ארגיש כשאראה את הכותל בפעם הראשונה", היא מספרת. "תיארתי לעצמי שאתרגש מאוד. אבל מה שקרה בפועל הוא, שפשוט הרגשתי שחזרתי הביתה".
האנוסים שהקימו את מקסיקו
כשגילה קולומבוס את "העולם החדש", נפתחה בפני האנוסים - אותם יהודים שהתנצרו למראית עין, אך שמרו על יהדותם בסתר - אפשרות מפתה להגירה. הם סברו כי ביבשת הרחוקה תוסר אימת האינקוויזיציה. ממשלת ספרד, להוטה לתקוע יתד בעולם החדש, אישרה לאזרחיה להגר, ובשנת 1567 החליטו הספרדים ליישב אזור בלתי מבוקש בצפון-מזרח מקסיקו, שכונה אז "הממלכה החדשה של ליאן".
החלוץ הראשון שהקים את מה שמוכר היום כעיר מונטריי - השנייה בגודלה במקסיקו - היה אלברטו דל קאנטו מפורטוגל. אחריו הגיעו
ברישומי האינקוויזיציה הרשמיים, ניתן לראות כי השלושה הואשמו ב"יהדות". שניים אף הושלכו לכלא על ידי המשטרה החשאית הנוצרית, שאף היא "היגרה" (לצערם) לעולם החדש. בני משפחותיהם שקיוו לחזור סוף-סוף אל יהדותם בגלוי, נאלצו לשוב ולרדת למחתרת.
יעל מונטמיור, "לזלי" עד לפני כמה חודשים, היא צאצאית של "האבות המייסדים" של מונטריי. בחלוף השנים והיחלשות האינקוויזיציה, הפך "העבר היהודי האפל" של המשפחות - שהשתדלו (כמה לא מפתיע) להתחתן בעיקר בינם לבין עצמם במשך מאות בשנים - לעובדה היסטורית פומבית.
הכול אודות סבתא
"אף פעם לא אהבתי את הכינוי 'מורנו'", אומרת יעל מונטמיור. "אני מעדיפה את הביטוי 'אנוסים'", היא הוגה את השם בעברית. "'מורנו' זה חזיר בספרדית. זה היה כינוי הגנאי שהדביקו הספרדים ליהודים האנוסים, כי הם לא היו נוצרים אמיתיים, והייתה להם סלידה של ממש מחזיר. האם זה צירוף המקרים שהוביל את כריסטופר קולמבוס למצוא את העולם החדש, כשלמעשה אלפי יהודים חיפשו באותה העת מקום חדש לחיות בו? יש היום היסטוריונים שמעלים את השאלה הזו מחדש".
שנותיה הראשונות של מונטמיור עברו עליה סביבה נוצרית קתולית מובהקת. "אך על אף שהוטבלתי לנצרות, וזו למעשה הייתה התרבות הדתית סביבי, מעולם לא חשתי הזדהות עימה", היא אומרת. "במקביל, למדתי מגיל מאוד צעיר לכבד את הדת היהודית, אף שלא ידעתי עליה דבר".
זיכרון הילדות "היהודי" הראשון של מונטמיור, היה סבתא. הטבעת של סבתא, ליתר דיוק. "סבתי אולגה סנדובל-מונטמיור נשאה עליה תמיד טבעת עם תליון קטן של מגן דוד. אני זוכרת שכילדה קטנה שאלתי אותה מה זה, והיא הסבירה לי שמדובר בסמל יהודי שאותו היא נושאת עליה משלוש סיבות: כדי לזכור את השואה, מתוך כבוד לשורשים שלנו, וגם כי סתם אהבה אותה. כילדה קטנה הייתי פשוט מרותקת לטבעת הזו. הייתי משחקת בה בכל הזדמנות אפשרית. כשסבתא נפטרה, היא השאירה לי אותה כירושה".
ידעתם שאתם צאצאים של יהודים?
"בגלל שהרקע המשפחתי שלנו שהוא בעל חשיבות היסטורית, שמות המשפחה שלנו מתועדים אחורנית, במיוחד מהצד של אבא. אני זוכרת ששאלתי את סבתא: 'למה אנחנו לא חיים כיהודים, אם אלה השורשים שלנו?' היא עתה לי בתגובה: מה את רוצה שנעשה? אין כאן בית כנסת, ואין כאן קהילה יהודית, אז איך נהיה יהודים?"
האח הצעיר תחילה
כאשר הייתה בת 11, עברה משפחת מונטמיור להתגורר בארצות הברית, והאדישות כלפי הקאתוליות התחלפה, מבחינתה, באגנוסטיקניות צינית. מי שעשה ראשון את הצעד בכיוון היהודי היה דווקא אחיה, הצעיר ממנה בחמש שנים: "הוא התחיל לקרוא המון על היהדות. בהתחלה הוא החביא את זה ממני, כי חשש מהתגובה שלי. הוא ידע שאני לא ממש טיפוס דתי.
"השתדלתי כל הזמן להראות לו שזה לא נכון. אמרתי לו שאני דווקא אוהבת את היהדות, וכדי להראות לו תמיכה, התחלתי לקרוא בעצמי ספרים על יהדות. בשלב מסוים פשוט לא יכולתי להפסיק לקרוא ולהתעניין ביהדות - כולל משפט עברי, מוסר או פילוספיה. הזדהיתי עם מה שמצאתי בכל כך הרבה אופנים, שלא אוכל לתאר".
מונטמיור החלה לגלות אט-אט כי המנהגים שעברו במשפחתה, שאותם חשבה לנוצריים קאתוליים – היו בכלל יהודיים, ונשמרו במשך מאות בשנים: "סבא שלי סיפר שכאשר היה קטן מאוד - בן שלוש-ארבע לכל היותר - דודתו לימדה אותו את עיקרי הנצרות. היא נהגה להניח דברים מתוקים על הטקסט, ולתת לו לטעום מהם. הוא סיפר את זה בטבעיות גמורה, ואני, שידעתי כבר אז על המנהג היהודי העתיק להמתיק את לימוד התורה לילדים הקטנים באותו האופן - הייתי בהלם מוחלט.
"סבתא שלי הייתה אישה קאתולית דתית שהתפללה כל יום, אבל גם היינו שונים. היו חשובים לנו דברים שלא היו חשובים לאחרים בסביבתנו. הכנסייה לא הייתה חשובה כמו ארוחות משפחתיות סביב שולחן. משפחה הייתה חשובה אצלנו יותר מהפולחן הדתי, ורק אחר כך למדתי שזה מאפיין מאוד 'יהודי'".
"זוכרת את הרגע המדויק"
מונטמיור התחברה לצד המוסרי של היהדות: "אחד הדברים שחיבר אותי מאוד היה הסיפור של הלל הזקן, שאמר לגר שרצה ללמוד
את כל התורה על רגל אחד: 'מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך'. זו דת שהדגש בה אינו על טקסים דתיים, אלא אתיקה ומוסר, מתוך הצורך התמידי ללמוד ולהשכיל, ותמיד לשאול שאלות".
מתי החלטת שאת רוצה לקחת את זה למקום שהוא יותר מהשכלה או ידע?
"אני זוכרת בדיוק את הרגע שזה קרה: זה היה כשנתקלתי במושג 'פיקוח נפש' בתלמוד. קראתי את האימרה 'כל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם מלא'. זו הייתה הנקודה שבו הרגשתי שזו הדת שאני רוצה לחיות בה, וזה המוטו שאני רוצה לאמץ לחיי".
המעבר לצרפת לטובת לימודים אקדמיים, פתח למונטמיור את הדלת לקהילה היהודית המקומית. "מצאתי לי בית בקהילה הליברלית הצרפתית", היא אומרת. "המשכתי להעמיק בלימודי היהדות. לרבנים שליוו אותי בתהליך היה חשוב לא רק לללמד אותי היסטוריה, או לשנן מילות תפילה בעברית - אלא להבין בצורה עמוקה את משמעותן".
הסיפור המלא נמצא בבית התפוצות
בחלוף 11 שנים ואין-ספור שעות "יהדות" התגיירה לזלי מונטמיור, ובחרה בשם יעל. כעת ביקשה לסגור את המעגל ולהגיע לכאן, לישראל. "בדיוק סיימתי את התואר בלימודי משפט בינלאומי, והתחלתי להתעניין בהתמחות בישראל. רציתי משהו שגם יעזור לי בקריירה, וגם יאפשר לי לחיות כאן לזמן מה". כך הגיעה לפרויקט "עמיתי ממשל" של "מרכז מורשת בגין", בהנהגתו של הרצל מקוב.
התוכנית מאפשרת לצעירים יהודים בכל העולם לחיות ולעבוד עשרה חודשים בישראל, בשילוב קורסים וסיורי עומק עם הארץ, נופיה ואנשיה. "אני עובדת כעת במשרד התיירות, ואוטוטו מסיימת עשרה חודשים בישראל. בקשת העלייה שלי כבר הוגשה. זו חוויה מאוד מוזרה עבורי להיות במקום בו לא הייתי מעולם, ומצד שני להרגיש הכי בבית".
חברה טובה מצרפת המליצה למונטמיור לגשת למוזיאון בית התפוצות. "את תהיי מופתעת", הבטיחה - וגם קיימה. "הקלדתי את שמות בני משפחתי, והמחשב התפוצץ מרוב שמות. הוא יכול היה להראות לי רק כמות מוגבלת מהעץ הענקי הזה, שהוא המשפחה היהודית שלי.
"מתברר שהשם המקורי של משפחת מונטמיור - משפחתי - היה קורדובה. אבותיי הגיעו למקסיקו מעיר יהודית באזור מלגה, וכל ההשמות היהודיים של מי שחיו שם 'לפני', היו מולי במחשב - מאות שנים אחורה. זה היה אחד הרגעים המרגשים ביותר עבורי. אני, שנולדתי אלפי קילומטרים מישראל, מוצאת את השורשים שלי כאן".
ועם זאת, את מהססת לחלוק את סיפורך עם ישראלים.
"נכון, אני מפחדת לשתף, בעיקר בגלל שבחרתי ביהדות הליברלית כזרם שאליו אני משתייכת. זו הדרך שמבטאת את היהדות שלי. אני קודם כל יהודיה, כמובן, אבל מפחיד אותי יחס שלילי. אנשים שיגידו: 'היא לא באמת יהודיה'. אני שואבת המון כוח מהסיפור של רות, אז גם אם יגידו, שיגידו. אני כאן, אני יהודיה, ואני לא הולכת לשום מקום. חזרתי הביתה".
- השבוע נפתחו אירועי העשור למרכז מורשת בגין, שבמסגרתו פועל פרויקט "עמיתי ממשל"
