"התחלה חדשה": רק מניירות של אינדי
שבע שנים אחרי "פעם אחת" המוזיקלי והקסום, ג'ון קרני חוזר עם "התחלה חדשה" - גרסה ניו יורקית ומלוטשת יותר שמבקשת לעודד תרבות עצמאית וספונטנית, בניגוד למה שמייצרות חברות התקליטים. הסרט החדש חינני - אך בדרך, נראה שגם הבמאי עבר תהליך התמסחרות ואיבד את האותנטיות
"התחלה חדשה" דומה למנה המוגשת במסעדת פועלים סינית ומאומצת על ידי מסעדת יוקרה - תוך שהיא מותאמת לחיך המערבי. סרט הביכורים דל התקציב של הבמאי ג'ון קרני, "פעם אחת" (2006), סיפר על שני מוזיקאים אנונימים ובודדים בדבלין המוצאים נחמה זה בזו ובמוזיקה, ומחליטים להקליט אלבום בספונטניות. הסרט נהנה משבחים ומהצלחה קופתית מפתיעה, זכה באוסקר לשיר הנושא ועובד למחזמר בברודוויי.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
שבע שנים לאחר מכן, מצויד בתקציב גדול, ושחקנים ואמנים מוכרים, מביים קרני סרט דומה המתרחש הפעם בניו יורק, ומכוון מלכתחילה לקהל רחב יותר. התוצאה היא סרט הרבה יותר מלוטש, ששיאיו מכוונים גבוה יותר - אך כמו אותה מנת פועלים משודרגת, איבד בדרך חלק גדול מהאותנטיות ומהקסם הראשוני.
שני האבודים במרכז הסיפור הפעם הם גרטה ודן. גרטה הבריטית (קירה נייטלי) מגיעה לניו יורק עם בן זוגה דייב (אדם לווין, סולן "מארון 5" ומנטור בגרסה האמריקנית של "The Voice") אשר קיבל חוזה בחברת תקליטים גדולה ונמצא בדרכו אל התהילה. משם, לא לוקח לו זמן רב לבגוד בבת זוגו, וגרטה נאלצת לעבור כלאחר כבוד מדירת הפאר שסופקה להם על ידי חברת התקליטים אל הספה בדירתו המעופשת של ידידה סטיב (ג'יימס קורדן), נגן רחוב וחבר ילדות מאנגליה.
דן (מארק רופאלו) הוא בכיר בתעשיית המוזיקה שימיו היפים מאחוריו וכיום הוא בעיקר עונה לטייטל של לוזר - אלכוהוליסט, אב לא מתפקד, מושא לחיבה מהולה בבוז מצד גרושתו (קתרין קינר שמעט מתבזבזת בתפקיד קטן) ובתו. דן, שמתוסכל מתעשיית המוזיקה ההולכת ומסתאבת, מפוטר מחברת התקליטים שהוא עצמו לקח חלק בהקמתה.
הפתיחה של הסרט, במהלך תסריטאי חכם, זורקת אותנו היישר אל אותו ערב מכונן בו נפגשים השניים, ולאחר מכן מספרת כיצד הגיעה כל אחת מהדמויות אל נקודת השפל שהובילה למפגש. דן השיכור מתגלגל לבר קטן בדיוק ברגע בו מעלה סטיב את גרטה אל הבמה. הקהל נותר אדיש לנערה המהוססת עם הגיטרה, אך מגלה הכישרונות הוותיק חווה הארה כשהוא מדמיין כלים שונים המתעוררים לחיים ומלווים אותה. מאחר שאין ביכולתו להחתים אותה, והיא מצידה לא מתלהבת ללכת בדרכי האקס, מחליטים השניים להקליט אלבום באופן עצמאי ברחבי ניו יורק, בליווי נגני רחוב ועם קצת עזרה מחברים.
"התחלה חדשה" אמור להיות סרט סוחף ומרגש, ומעניק את ההרגשה שהוא נעשה מהלב על ידי אנשים שהמוזיקה בנפשם (קרני הבמאי הוא מוזיקאי בעצמו). אך למרות הרצון לאהוב את הסרט, קשה שלא לחוש שזה "ליד", ולצד כמה רגעים מרוממים, יש לא מעט סצנות המעוררות אי נוחות במאמץ שלהן להקסים אותנו. הכריזמה של סרטים כאלה מתסמכת במידה רבה על המוזיקה, והיא - במקרה הזה - בינונית למדי, וזוכה לביצועים לא מרשימים. בתחילת הסרט, נוסע דן במכוניתו ומעביר בעצבנות משיר רע אחד למשנהו, כשהוא זועק למעט מקוריות. קשה להאמין שהוא נופל שדוד דווקא מאותו ביצוע של גרטה במועדון, שגם העיבוד וההפקה שהוא מדמיין בעיני רוחו מותירים אותו סתמי כשהיה.
מה שמוביל לאמינות המפוקפקת של הסיפור והשתלשלות העניינים המופרכת - כמו למשל הפיכתן של גרטה ובתו של דן לחברות טובות שתי דקות לאחר פגישתן. לכל אלה מצטרפים משחקה המוגזם של נייטלי, שלא ממש משכנעת בתפקיד המוזיקאית המיוסרת, ונוכחותו המעצבנת תמיד של אדם לוין - שלמרות משחק סביר למדי, קשה לשכוח לו את השריקות של "זז כמו ג'אגר".
עם זאת, המגרעות לא מצליחות לפגוע בחינניות הכללית של הסרט, שבהחלט מעלה בסופו חיוך על הפנים. הסיפור של ניצחון האנדרדוג, של האמנות והחיבור האנושי המנצחים את המנגנון הקפיטליסטי והגימיקים הריקניים, כובש את הלב, והשמחה הכרוכה בשמיעה ויצירה של מוזיקה בהחלט מידבקת. מארק רופאלו מצויין בתפקיד המנהל הכושל אך חדור הלהט. הסרט נהנה גם מהופעות אורח משעשעות של המוזיקאים יאסין ביי (מוס דף) כשותפו הקריר של דן בחברת התקליטים, וסי לו גרין כמוזיקאי מצליח שחב לו את הצלחתו ועוזר בהפקת האלבום. גם העיר ניו יורק משחקת כאן תפקיד חשוב: נופיה האורבניים, שלל הטיפוסים שבה, אורח החיים הנוצץ לעומת האמנות הזורמת בעורקיה - אין ספק כי כל אלה היוו השראה גדולה בעת כתיבת התסריט.
"התחלה חדשה" מעלה על נס את תרבות האינדי ואת היצירה הספונטנית, הנגישה והגולמית. דייב בוגד בגרטה לא רק באופן מיני, אלא גם בכך שהוא לוקח שיר כן ופשוט שכתבה והופך אותו להמנון פופ בומבסטי, אקט הנתפס כבגידה באותנטיות. הקלטת האלבום של גרטה נעשית ברחוב על כל רעשיו והפרעותיו תוך פתרונות טכניים ספונטניים (ועם זאת, התוצאה נשמעת מופקת להחשיד), וגם הסיום מציע קריאת תיגר על חברות התקליטים הגדולות שעומדות בין האמן לקהל שלו. מוזר אם כן כי בהשוואה עם סרטו הקודם של קרני, נראה שהוא עבר בדיוק את התהליך נגדו הוא יוצא.
אך למה להיות קטנוניים: לפעמים נחמד גם לאכול את המנה בגרסתה המרוככת והאסתטית, גם אם פחות מאתגרת, המחליקה בקלות בקיבה. "התחלה חדשה" הוא סרט מהנה ואנושי, ולמרות הבעיות שבו - אם לרפרר לגרסה הישראלית של "דה ווייס" - ניכר בהחלט ש"יש לו נשמה גדולה".
