"אם אשאר": התרדמת של הגיבורה, ושלכם
בדרמת הנעורים העדינה "אם אשאר", קלואי גרייס מורץ מגלמת צעירה שנפגעת בתאונה, ובוחנת מחדש את חייה כשהיא שרויה בתרדמת. הבעיה היא שהחיים שלה כל כך מושלמים, שקשה להבין על מה בדיוק אנחנו מהרהרים
דמיינו את הסיטואציה הבאה: לקראת סוף התיכון, כל החיים שלכם לפניכם, והם לא רעים בכלל. ההורים שלכם מקסימים ומבינים, יש לכם חברים, אי אלו צרות רומנטיות וקריירה עתידית מבטיחה, ופתאום אתם נתלשים מהם בתאונה קשה שמותירה אתכם בתרדמת. לפני שייקבע אם תחיו או תמותו, יהיה לכם זמן להיכנס לחוויה חוץ גופית שבה תראו את החיים שלכם, בעבר ובהווה, ותצטרכו להחליט: האם שווה לכם לחיות?
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
זו נקודת המוצא של "אם אשאר", סרט שמיועד בעיקר לבני העשרה. אר.ג'יי קאטלר ביים, לפי תסריט של שאונה קרוס ("למה לצפות כשאתם מצפים") שמבוסס על ספרה של גייל פורמן.
למרות הנחת הבסיס המורבידית למדי, לא מדובר בסרט אפל או גותי, אפילו לא טיפה. לא מדובר גם ביצירה פילוסופית מעמיקה, אלא בדרמה רומנטית מעט מהורהרת ומאוד מעודנת. קלואי גרייס מורץ היא מיה, צ'לנית מבטן ומלידה. היא מוזיקאית שנולדה להורים פוסט פנקיסטים. אביה (ג'ושואה לאונרד) היה מתופף בלהקה ואמה (מירל אנוס מהגרסה האמריקנית ל"דה קילינג") היתה בעיקר מגניבה בטירוף, מה שהופך אותה כעת לאמא המושלמת.
כצפוי, היא פוגשת בחור. הכל מתנהל על מי מנוחות, כשההבדל העיקרי בין "אם אשאר" לסרטי התבגרות אחרים הוא שאנחנו יחד עם מיה צופים בנעשה ממרחק, כשהיא מבקרת מחדש זיכרונות על רצף הזמן של חייה הקצרים ומנסה להבין מה יהיה. האם כל זה הולך להיעלם, או שהיא מסוגלת ורוצה להילחם עליהם?
ההורים שלה הם קלישאה של שלמות: הם מבינים אותה למרות שהיא שומעת מוזיקה קלאסית והם שומעים איגי פופ (אחיה הקטן אגב יודע מילים של שירים של אליס קופר), הם אף פעם לא באמת כועסים עליה.
בנוסף לכמה תפניות עלילתיות שלא נגלה כדי לא להרוס, עיקר הסיבוך מגיע עם החבר שלה, אדם (ג'יימי בלקלי). הוא ההיפוך המרענן של דימוי הנער הרע. הוא זמר בלהקת רוק שבאמת הולכת והופכת לדבר הגדול הבא, הוא מעריך את מיה, מכבד ואוהב אותה. הוא לא נצלן, הוא לא אכזרי, וזה נהדר - אבל במקום הדרמה הצפויה לא מגיעה שום דרמה בכלל.
היא לא הנערה הקלילה שסוחפת רגשית את החבר שלה, אלא להפך - הוא זה שמכניס קצת אי סדר רוקרי לחייה המסודרים. עם זאת, אין כאן שאיפה לשנות את מי שהיא ולתרץ זאת באהבה גדולה. סיפור האהבה של מיה ואדם מעלה לדיון עד כמה חשוב דווקא להישאר מי שאתה בתוך זוגיות, ולא להשתנות למען מישהו אחר. אך היות ומיה מעוצבת כדמות שיודעת מה היא רוצה ושמלאה בשאיפות, קצת קשה להבין למה בכלל התרדמת שלה מוצגת כהתלבטות שלה עצמה אם להישאר או לחדול.
לאור העובדה שכולם בסרט נחמדים, טובי מראה ומתנהגים למופת, והוא מרופד במוזיקת רוק לא רועשת מדי, יכול להיות שבני הנוער שלהם הוא מיועד כן ימצאו בו עניין. יש רק לקוות שהם לא ישתעממו מהקצב המנומנם שלו.
