בלאו הכי: שיעור תורה עם המורה שהרה
עם תוכנית חדשה ומחזה יחיד בכיכובה, הסופרת והעיתונאית שהרה בלאו היא אייקון תרבות בלתי מעורער. על מסך אחד היא מצליחה לכנס את פרופ' אסא כשר, דליה דורנר, רוני סומק ואחרים - לדיונים מהתנ"ך עם ילדים בני 10. "הילדים של היום הם כבר מבוגרים קטנים", היא אומרת. "בתוכנית על סיפור המרגלים, גיליתי שהם כבר היו בחו"ל יותר פעמים ממני"
שהרה בלאו מרגישה
בבית: התנ"ך הוא כר הגידול התרבותי שממנו היא שואבת ביצירתה, ושיחות אינטלקטואליות עם ילדים זורמות ממנה בטבעיות חיננית – ועם לא מעט ניסיון אחרי "חמישה בעקבות הפרשה" המיתולוגית שהגישה, ובהמשך ערכה.
בשם הליברליות מבקשת בלאו שוב ושוב להתבונן בדמויות המוכרות (והדתיות) של ילדותה, בעיניים חדשות - מפוכחות ולא נעדרות ביקורת. בלאו סוברת כי בין שורות הטקסט התנ"כי צועקים מצבים וסיטואציות ההולמים את זמננו, ותובעים את תשומת לבו של הקורא להרהור נוסף. הורה שמעדיף ילד אחד על פני האחר, קנאה בין אחים, בנים מורדים – "הכל כבר שם", היא אומרת.
הקפידה כל פעם מחדש להחזיר את הסיפור אל נקודת המבט הבראשיתית שלהם על הסיפור המוכר.
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
עם הצלחה לא מתווכחים, אז עכשיו היא עושה זאת שוב, הפעם עם "בין השורות" (חינוכית 23) – תוכנית פרשת שבוע הנוגעת בענייני דיומא, שאותה היא מגישה לצד ילדים ואנשי רוח בולטים בתרבות הישראלית ובהם דליה דורנר, יוכי ברנדס, רוני סומק ועוד.
קראו עוד בערוץ יהדות :
- אין חילונים בגטו/ אריאנה מלמד
- בית המריבה: למי אכפת מילדות חרדיות?/ משה מונטג
- צפו: הסרטון שמסעיר את המגזר החרדי. המשטרה: הפעלנו כוח סביר
התנ"ך על פי בלאו (ואורחיה) הוא ספר טרנדי מתמיד. כשאני מנסה לרמוז שבמגזרים רבים בחברה הישראלית הועם זוהרו של ספר-הספרים, היא אומרת: "אם פעם ממשלות היו נופלות בגלל משחנים בשבת, היום כולם מנתחים את הפסוקים במכתבו של מח"ט גבעתי עופר וינטר, שהשתמש בביטוי מסיפור דוד וגליית. אגב, הצטערתי שהתוכנית בנושא צולמה לפני פרשת המח"ט, כי הייתי שמחה לנתח את זה עם הילדים".
התוצאה: תוכנית גבוהת מצח ולא "מתיילדת", על אף נוכחותם המרכזית של ילדים בה. אם תרצו, האיזון המתבקש למדמנת הריאליטי.
השליחות היהודית:
העם הנבחר בעל כורחו
טלי פרקש
בעידן הפוסט-מודרני נתפס לא פעם רעיון "העם הנבחר" כביטוי לתפיסה גזענית, אבל ד"ר אבי בקר אינו חושש לטעון כי הוא רלוונטי גם היום. "אין פה ניסיון להגיד שאנחנו טובים, יפים או חכמים מכולם, אלא שמעמד הר סיני הפך אותנו למי שאנחנו, ל'עם לבדד ישכון'. זו שליחות מוסרית שנכפתה עלינו"
"ככותבת, יש שם סיפורים אדירים. אני זוכרת שכילדה גדלתי על אגדות האחים גרים, והם עיצבו את ילדותי, אז מבחינתי, סיפורי התנ"ך מהווים את ההמשך לסיפורים המעצבים ההם. רק שבמקום עמי ותמי, לכלוכית והמלכה הרעה - יש לנו את קין והבל, אסתר המלכה ופרעה. במקום השרביט של הפיה הטובה, יש לנו את המטה של משה, ובמקום היער השחור - המדבר הגדול.
"היתרון של סיפורי התנ"ך, שהם נמצאים במרחב הגיאוגרפי שאנחנו חיים בו היום; התרחשו באותו אקלים חם, והיו מעורבים בהם אנשים חמי מזג ובעלי טמפרמנט דומה לשלנו. הם חלק מהדי-אן-איי התרבותי שלי".
פרופ' אסא כשר ובני העשר - בדיון מעמיק
בלאו מספרת כי מסע החיפושים אחר פרטנרים קטנים (וסקרנים) לשיחה ב"בין השורות", זכה לעניין מיוחד דווקא מצד הילדים החילונים, הניגשים אל הטקסט "ממקום ראשוני ופתוח", כהגדרתה. "אין מה לעשות, אני כבר מקובעת", היא מודה בכנות. "בעיניי, קורח לנצח יהיה 'קורח הרשע'. אבל כשקראנו יחד את הטקסט, פתאום הבנתי שזה סיפור יותר מורכב, והרבה יותר מעניין".
"בימי הביניים לא האמינו במושג 'ילדים'. היו אנשים גדולים ואנשים קטנים. ככה אני רואה ילדים כיום". שהרה בלאו והפאנליסטית ניקול פיטרסון(צילום: שרונה גיא)
לדבריה, בתחילה הילדים החילונים משתתפי התוכנית ניסו דווקא לאמץ את הנרטיב הדתי הקלאסי לסיפורי המקרא, אך היא מצידה,
נטל ההוכחה
הארכיאולוגיה תוכיח: התנ"ך היה באמת
צופיה הירשפלד
"האופן היחיד שאני יכול להיות מאוכזב מממצאים ארכיאולוגיים, זה רק אם הם יראו באופן ודאי שחלק מסיפורי התנ"ך אינם מדויקים. אבל עד היום אין כזו הוכחה", טוען לייבל רזניק, מחבר הספר "התנ"ך מן השטח"
"בתוכנית על עגל הזהב התפתח דיון על אמונה, ונשאלה השאלה האם אתה מאמין באלוהים", היא מספרת. "אז עופרי, אחת הילדות המתארחות בתוכנית, אמרה שהיא לא מאמינה, ותומר אמר שהוא דווקא כן - והתחיל שלב הטיעונים. פשוט נשענתי אחורה להקשיב, ולא רציתי להתערב. המשורר רוני סומק שהתארח בתוכנית אמר לעופרי: 'כשתגדלי, תגלי שאת מאמינה', או משהו כזה. אני לא בטוחה בזה בכלל. כל אחד בדרכו שלו".
ובכל זאת, איך מנהלים דיון שבו יושבים סביב שולחן אחד הפרופסור אסא כשר וחבורת ילדים בני 10, בלי "להוריד הילוך"?
"בימי הביניים לא האמינו במושג 'ילדים'. היו אנשים גדולים ואנשים קטנים. ככה אני רואה ילדים כיום: אנשים קטנים, חכמים ומקוריים, שהחשיבה שלהם עוד לא התקבעה, ובגלל זה הכי מעניין לדון דווקא איתם בסיפורים המכוננים.
"כשבנינו את הנושאים והשאלות, לא עניין אותנו אם בפאנל יושבים ילדים, או דב אלבוים שהתארח. פה גם בא לידי ביטוי היתרון של הטלוויזיה החינוכית שלא נבהלה מתוכן 'כבד', ונתנה לנו מנדט לצלול עמוק ורחוק, בלי הפוגות ילדותיות. כשחושבים על זה, הילדים של היום הם כבר מבוגרים קטנים ומנוסים כמעט לכל דבר ועניין. בתוכנית על סיפור המרגלים, כשניתחנו את הפחד של בני ישראל מהכניסה לארץ החדשה - גיליתי שהילדים בני העשר האלה כבר היו בחו"ל יותר פעמים ממני".
פמיניזם תנ"כי לגיל הרך
אך לא רק ענייני אמונה או "תנ"ך בגובה העיניים" – התוכנית שפונה בכלל לילדי ישראל הצעירים, מתובלנת בקורטוב נכבד של פמיניזם. "סוף-סוף הזדמנות לקצת 'העדפה מתקנת'", בלאו אומרת באנחת רווחה. "הסופרת יוכי ברנדס דיברה בתוכנית על דמותה של בת פרעה, וסיפרה שלפעמים היא מרגישה כמו ארכיאולוגית, שחושפת שרידי סיפורים על נשות התנ"ך, ומנסה להבין מה היו הסיפורים הגדולים מאחוריהן.
"כשאני רואה את הילדות שמשתתפות בתוכנית, אני רגועה מאי-פעם לגבי העתיד"(צילום: שרונה גיא)
"הבנים בתוכנית התלוננו שאני מעדיפה את הבנות בתוכניות 'הנשיות' יותר, אבל כשהראיתי להם כמה גיבורות תנ"כיות יש, אל מול גיבורים תנ"כיים, ומה התפקיד של כל אחד - הם נרגעו מיד. בתוכנית על דמותה של מרים הנביאה, התארחה השופטת דליה דורנר, ודיברנו איתה על מנהיגות נשית. מרים הייתה נביאה ומנהיגה, והיה חשוב לי לתת לה את המקום הזה - ולא רק כאחותו של משה. אגב, כשאני רואה את הילדות שמשתתפות בתוכנית, אני רגועה מאי-פעם לגבי העתיד".
התנ"ך מלווה את שהרה בלאו גם מחוץ לכותלי האולפן, בין היתר, בהצגה חדשה שהעלתה בבפסטיבל ישראל, לפני שבועות ספורים. המחזה "ותכתוב" מספר על סופרת שבורת לב שמנסה לכתוב עיבוד מחודש לסיפור יעל וסיסרא. "זו הפעם הראשונה שלי על במה", כך בלאו. "במשך חודשי הכתיבה ישבתי בבית מול התנ"ך, הפכתי והפכתי בסיפור הזה מכל כיוון, ופתאום מגיעה ההצעה מהחינוכית. זה היה כמו קסם. כמובן שמיד אמרתי כן.
"התוכנית הזו באה לי בדיוק בזמן. אחרי חודשים של כתיבה, זה כמו לצאת פתאום לאור חזק. העולם האפל של הכתיבה שונה מאוד מהמיידיות הנוצצת של הטלוויזיה. אולפן, אורות, איפור, תסתכלי למצלמה - והופה! זה כל כך מרענן, ידעת שיש לי 'זווית צילום?' לפני שנים נשבר לי האף, ומאז אני מבקשת שיצלמו אותי מהפרופיל הטוב שלי. אמרו לי: את מפתחת גינונים של פרימדונה. ואני אומרת לא סתם פרימדונה, פרימדונה מקראית".
- "בין השורות", שישי 16:30, חינוכית 23
פורסם לראשונה 03/09/2014 21:19
התנ"ך הוא חלק מהדי-אן-איי התרבותי שלי. שהרה בלאו
צילום: שרונה גיא
מומלצים
