"האם זה אתה": מסע לשום מקום
הבמאי דני מנקין יצא לדרכים בארצות הברית עם סרט המסע "האם זה אתה", המלווה את אלון אבוטבול בחיפוש אחר אהובת נעוריו. בדרך הוא מוצא בעיקר קלישאות חבוטות, שנשמעות אותו דבר בעברית וגם באנגלית
אין קלישאה מעצבנת שסרט המסע של דני מנקין "האם זה אתה" בוחר לוותר עליה. חיפוש נואש אחר להבה רומנטית שעודנה מרצדת, הגיגים ארס-פואטיים בדבר כוחו של הקולנוע לגאול את המציאות משממונה, והרבה תובנות נוגות על החמצות בחיים. כמובן שגם חיבור בין שתי נשמות תועות המבקשות לתקן את מה שאו-טו-טו כבר אי אפשר מתרחש כאן, והכל מוגש לצופה בתוספת של סנטימנטליות מה-זה-דביקה. עדיין מעוניינים להצטרף?
עוד ביקורות סרטים ב-ynet:
הנה קלישאה שעדיף להימנע ממנה: כאשר גיבור של סרט יוצא למסע, עדיף שהדמות שהוא פוגש ומצטרפת אליו לא תהיה זו של קולנוענ/ית. ואם כבר, אז עדיף שזו לא תהיה במאית צעירה שמצלמת סרט תיעודי על חרטות שהמוטו שלו לקוח משירו של רוברט פרוסט "The Road Not Taken". עדיף גם שהגיבור הנודד עצמו לא יהיה דווקא מקרין סרטים. אחרי הכל, כבר פגשנו אחד כזה ביצירת המופת של וים ונדרס "במהלך הזמן" (1976).
ובכל זאת, זה בדיוק מה שיש לנו כאן. רוני (אלון אבוטבול), מקרין בבית קולנוע שפוטר מעבודתו, מקבל כמתנת פרידה כרטיס טיסה לאמריקה, ומקווה למצוא שם את אהובת נעוריו שאליה הוא כותב כל השנים מכתבים שאף פעם לא זוכים למענה. על הדרך הוא פוגש במיילה (נרונה דה מסדו קפלן), אותה קלישאה של קולנוענית צעירה מהפסקה הקודמת, שמזהה כאן סיטואציה הולמת לסרטה ומצטרפת אליו בחיפושיו.
מה שקורה מכאן והלאה אינו נעים כל כך לצפייה. החיפוש אחר האהובה הנעלמת מוביל את השניים למפגשים עם נשים שנושאות את שמה אך אינן היא (אגב כך, התרגום המדויק של שם הסרט היה צריך להיות "האם זו את"), ועם אנשים המגוללים בפני מצלמתה הטורדנית של מיילה את סיפורי חייהם, על חרטותיהם והחמצותיהם.
סבתה הסנילית למחצה של מיילה, שוטר תנועה בעל יומרות אופראיות, זוג קשישים שסוד נישואיהם המאושרים הוא בחיים בנפרד משני עברי היבשת, ובעל מוטל שרוצה להיות קלינט איסטווד - כל אלה ואחרים אמורים לספק תובנות מרגשות על הקיום האנושי שאינן יותר מאשר ערימה של קלישאות שחוקות.
מנקין, שגם כתב את התסריט יחד עם הסופר אשכול נבו, ביים את סרט המסע התיעודי "18 קילו של אהבה", וכן את הדרמה הרומנטית החיננית "ז'טאם איי לאב יום טרמינל" שהייתה מעין חיקוי טרילוגיית "לפני" של ריצ'רד לינקלייטר. עבודתו הנוכחית משלבת בין השניים, ומסעם של המקרין והמתעדת הופך גם לסיפורה של התאהבות מופלאה.
על מנת שלא להחמיץ את הרפרנסים הפילמאיים מוקרנת בבית הקולנוע שסגר את שעריו סצינה רומנטית מדמיעה מתוך המלודרמה הקלאסית "סיפור של אהבה" בכיכובם של שרל בואייה ואיירין דאן שליאו מקארי ביים בשנת 1937 (וב-1957 התקין לה גרסה מחודשת עם קארי גרנט ודברה קר בתור זוג הנאהבים שקובעים פגישת איחוד על גג האמפייר סטייט בילדינג).
על קיר בדירתו של רוני תלויה גם כרזת הקומדיה הרומנטית הנפלאה של פרנק קאפרה "זה קרה לילה אחד" מ-1934, שבה גילמו קלארק גייבל וקלודט קולברט עיתונאי בחיפוש אחר סיפור ויורשת במנוסה הנתקלים זה בזו ויוצאים למסע ברחבי אמריקה.
קשה להתלהב מהמחוות האלה שהן מאולצות וריקות כמו כל הסרט בעצם. קשה גם להגדיר את "האם זה אתה" כסרט ישראלי דווקא, בהינתן העובדה שהוא צולם ברובו בארצות הברית ומתנהל באנגלית.
הסרט נעשה בשיתוף אוניברסיטת סירקיוז היוקרתית ממדינת ניו יורק, שפרויקט קולנועי קודם ששמה נקשר בו היה המותחן הפסיכולוגי המגוחך של חיים בוזגלו "סשן" בכיכובה של בר רפאלי.
כישלונו של הסרט נובע גם מחוסר העניין שיש לנו באופן שבו יתפתח הקשר בין רוני ומיילה, ולמעשה גם בהיעדרה המוחלט של אכפתיות באשר לשאלה אם יפגוש בסוף את אהובת נעוריו או לא (מה שגורם לו לשמר אותה בזיכרונו אחרי כמעט 40 שנה נותר לא ברור). אלון אבוטבול עוטה פרצוף כלבלב נזוף כל אימת שהוא מתדפק על דלת בית זר בחיפוש אחריה, ואילו דה מסדו קפלן (שהיתה המושא הרומנטי ב"ז'טאם") מתקשה למצוא את הטון הנכון לדמותה, שהיבטיה הלא פתורים אמורים לספק לסרט את אחד משיאיו הרגשיים ובפועל נדמים כעוד קלישאה. הנה, שוב המילה הזאת.
