האביב החרדי: פגשתי את "האנוסים"
הקושי לצאת מהעולם החרדי עצום. רבנים, עסקנים ופוליטיקאים עושים הכל על מנת להמשיך את השליטה הטוטאלית של ההנהגה החרדית בקהילתה. המירב שביכולתם לעשות זה לחיות כ"אנוסים" - תופעה חברתית הולכת ומתרחבת. הפייסבוק שהביא לעולם את האביב הערבי, מביא גם את האביב החרדי
חברותא עם "האנוסים"
הם קוראים לעצמם "אנוסים", כינוי המסתיר קבוצה הולכת וגדלה של חרדים, מכל קצות הקשת, המנהלים חיים כפולים: חרדים כלפי חוץ וחילוניים בחדרי-חדרים . הם מגוונים מאוד; יש שמסתירים את זהותם לחלוטין, יש שהצליחו להביא בסודם בן או בת זוג, ויש שחשפו את הסוד גם בפני ילדיהם. חלקם נפגשים בסתר עם אנוסים אחרים, וחלקם חיים עם סודם בבדידות מלאה. יש ביניהם השואפים להתמזג בחברה החילונית, ויש שבחרו להתמיד ולחיות כאנוסים.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
זמני כניסת ויציאת השבת - ועוד על פרשת וישלח
אין אפשרות למנות את חברי הקהילה הנסתרת הזו, אבל קבוצות הפייסבוק שאליהן הם משתייכים, מעידות כי לא מדובר עוד במקרים בודדים, אלא בתופעה חברתית הולכת ומתרחבת. הפייסבוק שהביא לעולם את האביב הערבי, מביא גם את האביב החרדי. מי שעדיין לא שמע – עוד ישמע על המהפיכה המתחוללת בחברה זו, ולדעתי, תשפיע עמוקות על הרכבה ואופייה של החברה הישראלית.
מאיר נאור, חסיד בעלז לשעבר, הקים את עמותת "ובחרת" המיועדת לחרדים המחפשים את דרכם. ברגישות מעוררת התפעלות לומד מאיר לסייע ל"אנוסים" במגוון הצרכים המיוחדים להם. במוצאי השבת האחרונה הזמין אותי מאיר למפגש סודי עם חבורת "אנוסים", שהמכנה המשותף שלהם הוא העובדה שהם כבר "יצאו מהארון" בפני בני הזוג, והם מתמודדים עם הדילמות הייחודיות ל"זוגיות אנוסה".
כנראה שלא נדבר על פרשת השבוע
במעגל יושבים שישה גברים ושתי נשים, כולם "אנוסים", וגם שלושה יוצאים בשאלה. לכל ה"אנוסים" שמות בדויים, וחלקם מסתירים את זהותם גם בתוך החבורה: "לכי תדעי", מסביר אחד מהם. "אם מישהו יחזור לעולם החרדי, וימסור את הפרטים שלנו..."
אני מנסה לגלגל שיחה על פרשת השבוע, ובאופן כמעט מתריס שואלים אותי כמה מיושבי המעגל: "על איזו פרשה אנחנו מדברים?" "נו, באמת", אני מחייכת, אבל הם מתעקשים. "תביני", אומר אחד, "כל החיים לימדו אותנו את התורה כאילו היא האמת. הכריחו אותנו להאמין בכל הדברים הלא מוסריים והפנטזיונרים הכתובים בה. בטמטום ממש".
"המקסימום שהרשו לנו", מוסיף בוגר ישיבה אחר, "זה לחשוב שמה שכתוב בתורה הוא משל או נס. אם כל שטות הופכת להיות נס, וכל רוע הופך למשל, אז למי יש כוח להמשיך ללמוד את התורה הזו?" אני מבינה שבשביל ללמוד עם החבר'ה האלה תורה, אני חייבת לאפסן את כל הפוסט-מודרניזם שלי – את תאוותי לפירוק הטקסט, לקריאות יחסיות, ואת התשוקה להשתחרר מ"כוונת המחבר", ובפגישות עמם אני עתידה לחזור במנהרת הזמן אל העידן המודרני, ואל הוויכוחים סביב ביקורת הדת והמקרא.
כשהתורה הופכת לנשק בידיהם של רודנים
החברה החרדית חיה במשטר דתי טוטאליטרי. התורה היא כלי בידי רבנים ופוליטיקאים למשטור החשיבה ואורחות החיים.
מהרגע ש"האנוסים" גילו שהתורה לא מציעה אמת היסטורית או מוסרית, ושהרבנים עבדו עליהם, הם כמעט חייבים לבעוט בטקסט שהיה לכלי הנשק של המדכאים. האנוסים הם אנשים משכילים, בולעים ספרות העוסקת בביקורת המקרא, באבולוציה ובסוגיות של דת ומדע, אבל תלמוד התורה הוא להם לעיתים לזרא.
למרות הקושי ישבו במעגל גם כמה תלמידי חכמים רציניים ומוכרים בקהילה, שלימוד התורה מסב להם עונג גדול כל כך, שלמרות הגילויים שגילו בחקירותיהם, הם מתקשים לעזוב את העולם החרדי דווקא בגלל אהבת התורה. וישבה במעגל גם שרה, שסיפרה בשמחה שדווקא ברגע שהיא ובעלה התחילו לעלות ספקות דתיים - נפתח בפניה עולם לימוד התורה, שכן עד אז הוא נאסר עליה בשל היותה אישה.
לאשת רבי עקיבא לא גילחו את השיער
ובכל זאת החלפנו כמה מילים על פרשת השבוע. סיפורי יעקב ורחל לקחו אותנו עד מהרה לסיפור המראה שלהם - הסיפור על רבי עקיבא ואשתו, שגם שמה על פי חלק מהמסורות – רחל. רחל זו ויתרה על הונו של אביה, על נוחות החיים ואפילו על חיי הזוגיות למען לימוד התורה של בעלה.
אגדה תלמודית זו זוכה לעדנה בחברה החרדית, והיא משמשת מכשיר לאינדוקטרינציה של נשות הקהילה. שרה, אשה צעירה ויפהפייה המשתייכת
"תמיד אמרו לנו, הבנות, שעלינו להיות כמו אשת רבי עקיבא, ולהקריב את עצמנו ללימוד התורה של הבעל. כשלוקחים ילדה בת שמונה-עשרה, מחתנים אותה ושולחים אותה למציאות של חוסר יציבות כלכלית, דורשים ממנה לבחור בעוני. אבל היא רק בת שמונה-עשרה, ומה היא יודעת... אנחנו הבנות הסכמנו להקריב הכל בשביל להיות 'אשת רבי עקיבא'. אבל מה שלא סיפרו לנו, זה שלא ברור שהבעל שלנו יהיה רבי עקיבא... אותנו, במגזר החסידי, לא חיתנו מאהבה, ומעניין אותי איך היו מגיבים האבות שלנו אם היינו מתנהגות כמו רחל, ובוחרות להתחתן עם רועה צאן".
לאחר שתיקה קצרה, הוסיפה שרה פרט מצמרר להשוואה בין גורלה לגורל בתו של כלבא שבוע: "סיפרו לנו שבבוקר רבי עקיבא היה מוציא את הקש משערה של אשתו, אז אני מבינה שהיה לה שיער, אבל לנו אפילו את זה לא היה. למחרת החתונה אמא שלי גילחה לי את כל שיער הראש. אני לא יכולה לדבר על זה יותר. זה היה נורא. בהמשך לא הסכמתי להתגלח, ואמא שלי אמרה לי כל הזמן: 'תתגלחי, בגללך יש כל מיני צרות'. למזלי היה לי הגיבוי של בעלי. אני חושבת שתגלחת קשורה להשפלה של האישה".
למה הם לא יוצאים?
כל אחד ואחת וסיבותיו, והסיבות המרכזיות הן המשפחה, הקהילה והכלכלה. לשלמה וחווה, שני אנשים כריזמטיים ומלאי שמחת חיים, אחד-עשר ילדים: "כשהייתי בן ארבעים", מספר שלמה, היו לנו כבר עשרה ילדים וזה קרה ממש בלי ששמתי לב. נותנים לחיים לזרום, והם זורמים. אני ואשתי תמיד עבדנו, ופתאום הייתה תקופה כזו של 'אבטלה סמויה' בעבודתי. התחלתי לגלוש באינטרנט, והגעתי לבלוגים של יוצאים בשאלה. הרגשתי בטוח באמונה שלי, ונכנסתי לבלוגים האלה בידיעה שאני אחזיר את כולם בתשובה. ואז נחשפתי. ראיתי את השאלות שהם מעלים, ועם הזמן השתכנעתי".
חווה מוסיפה: "סיפרו לנו שמי שיוצא בשאלה, עושה זאת בגלל שהוא נמשך להנאות החיים: סקס וסמים, ופתאום ראינו אנשים שיוצאים מהקהילה למרות שזה גורם להם סבל. ראינו אנשים המתייסרים בקשיים כלכליים, חברתיים ומשפחתיים, ובכל זאת יוצאים. תמונת העולם שלנו התהפכה".
חיים בשבי בישראל הדמוקרטית
הקושי לצאת מהעולם החרדי הוא עצום. רבנים, עסקנים ופוליטיקאים חרדים וחילונים כאחד, עושים הכל על מנת להמשיך את השליטה הטוטאלית של ההנהגה החרדית בקהילתה; בתי ספר שבהם לא מלמדים לימודי חול, חתונות בגיל צעיר - ותביעה להרחבה חסרת גבולות של המשפחה, כל אלה מציעים חברת עוני המשועבדת לכל חייה להנהגה דתית שיכורת כוח. לאנשים חרדים כמעט אין אפשרות לצאת מהקהילה החרדית. המירב שביכולתם לעשות זה לחיות כ"אנוסים".
התקדים של יוחנן לוין
כל האנוסים דברו על המשקל העצום שהם נותנים לחינוך הילדים בהחלטותיהם. הם נחושים ללמד את ילדיהם גם השכלה כללית,
ולאפשר להם לבחור את דרכם בחיים. הם מבינים את שעוללו להם מנהיגיהם – מגיל צעיר נמנעה מהם האפשרות לרכוש השכלה ומקצוע, וברגע שעמדו על דעתם ובקשו לעזוב, הם מצאו את עצמם מטופלים בילדים רבים, וללא כל יכולת להתפרנס. תשכחו מזה - אין דרך לצאת מהחברה החרדית. באמת שאין.
השבוע התפרסם בערוץ זה, כי "יוחנן לוין, יהודי קנדי, חרדי לשעבר, תובע את השלטונות המקומיים על סך 1.25 מיליון דולר, משום שלטענתו התרשלו בפיקוח על הנעשה בבתי הספר החרדיים שבהם למד, מה שפוגע ביכולתו להתפרנס".
אני מלאת תקווה שהוא יזכה בתביעתו, ומקווה שיוצאי העולם החרדי בישראל ירימו את הכפפה ויתבעו גם הם את המדינה שהתירה להופכם לשבויים.
הפייסבוק עושה עבודה נהדרת, ומוציא אסירים לחופשי. בעוד שבעבר נדרשו הספקנים להנמק בסבלם, או להתגנב בחשאי לחנויות ספרים ולעיין בספרים ביחידות ובמסתור, היום שייך הידע לכולנו, והוא נחלתו של כל בעל טלפון סלולרי, וכך גם אפשרות הדיאלוג וההתאגדות. האביב החרדי כבר כאן, ואני מאחלת ל"אנוסים" שימצאו את דרכם, ושיזכו לחירות הדעת והמעשה.
ורשימת ספרים
שתיים בלילה ואני כבר לא עומדת במשימה ורוצה ללכת לישון. החבורה שפגשתי הלילה מלומדת מאוד, ותהליך ההתעוררות שלהם היה קשור במידה רבה בקריאת ספרים. ביקשתי מהם שיציינו את הספרים שתרמו למהפך התודעתי שהתחולל בהם. אם אתם מתעניינים בספרים שמטלטלים חרדים, הנה רשימה מאוד חלקית של הספרים שהם ציינו:
"יש אלוהים?" ריצ'ארד דוקינס.
"ההצגה הגדולה בתבל", ריצ'ארד דוקניס.
"מבוא לחיבור התורה", אלכסנדר רופא.
"מלכים ג'", יוכי ברנדס.
"תיבת נח הסיפור האמיתי", טים דולי.
"מאין באנו", ישראל קנוהל.
"הדג שבתוכנו", ניל שובין.
"גלגולי לשון", גיא דויטשר.
God Is Not Great: How Religion Poisons Everything, Christopher Hitchens
