"הפינגווינים ממדגסקר": פינגווינים לכל גיל
ארבעת הפינגווינים שגנבו את ההצגה בסרטי האנימציה מסדרת "מדגסקר", זכו בסרט משלהם והוא מוצלח במיוחד. "הפינגווינים ממדגסקר" משלב באלגנטיות בין רמות שונות של הומור לילדים ולמבוגרים, והוא מהווה חווית צפייה חביבה לכל המשפחה לקראת חנוכה
פינגווינים הם חמודים. הם גם הולכים מצחיק, וכשהם פועלים כמו סוכני ביון השילוב בין אקשן לבדיחות פיזיות מאוד וגם כמה עם הקשרים תרבותיים, בשביל ההורים, מייצר סרט קליל לכל גיל, שבורח כמו מאש משאלות קצת יותר מורכבות. כזה הוא "הפינגווינים ממדגסקר", ספינאוף של פרנצ'ייז האנימציה המצליח "מדגסקר".
עוד ביקורות סרטים ב-ynet :
ארבעת הפינגווינים הבליחו על המסכים לראשונה ב-2005 בתור דמויות משנה מצחיקות שפחות או יותר גנבו את ההצגה ב"מדגסקר", ולא עוצרים מאז. תשע שנים ושלושה סרטים אחר כך, ולפינגווינים סקיפר, ריקו, קובאלסקי ופרייבט יש סדרת טלוויזיה, ועכשיו גם סרט קולנוע בתלת ממד שמציג כרגע גם בגרסה הלא מדובבת שלו, לשמחת הצופים המבוגרים יותר.
ואכן, "הפינגווינים ממדגסקר" רלוונטי לא רק לילדים. הוא מושך קהל גם בגיל מבוגר יותר, בין היתר של מי שזוכרים לרביעייה הפרועה חסד מלפני כמה שנים, ובצדק. הארבעה מאזנים כל הסרט בין מודעות עצמית ובוטות שקורצת למבוגרים, כמו למשל התייחסות צינית לחיבה של צלמי טבע לחיות החמודות. בנוסף, העלילה קולחת, שומרת על קצב גבוה, צבעוניות ואינסוף שימושים יצירתיים בדמויות שמתאימות גם לילדים - כמו צבא של תמנונים שמדבר "תמנונית" - מפגין גמישות יוצאת דופן ומתקשר בג'יבריש.
לשחקנים שמאחורי הבטן הרכה (טום מקגראת', כריס מילר, כריסטופר נייטס וקונרד ורנון) מצטרפים כעת צמד שחקנים מפורסמים יותר: ג'ון מלקוביץ' ובנדיקט קאמברבאץ'.
מלקוביץ' מגלם בקולו את דייב, התמנון הנבל שסובל מרגשי נחיתות בגלל שהוא לא חמוד כמו פינגוויני כל העולם. אלו גרמו לכך שהוא גורש בבושת פנים מכל גן חיות, כי הוא פשוט לא היה מתוק כמו פינגווין. הנקודה שוברת הלב הזו לא נפתחת לדיון, אלא עוברת מהר בדרך למיתוג של דייב כנבל על ונקמן מרושע. הדגש כאן הוא על פאנצ'ים מצחיקים שהסרט משופע בהם, ולא על סיפורי רקע מורכבים של נבלים.
מהצד של הטובים אנחנו מקבלים את קאמברבאץ' שנדמה שאי אפשר ללכת כרגע לקולנוע בלי להיתקל בלפחות שלושה סרטים בכיכובו. הוא מעניק את קולו ל"מסווג", זאב שחצן שעומד בראש יחידת עילית בשם "רוח הצפון" שחוברת לפינגווינים במבצע מורכב, יומרני ומלא תקלות שמשמשות רקע לסיטואציות קורעות מצחוק בדרך ללכידתו של דייב וסיכול המזימה המרושעת שלו.
בהקשר זה, יש כאן יופי של סאבטקסט על משפחות אלטרנטיביות. בתחילת הסרט יש כמה דקות של סיפור מקור על איך פגשו הפינגווינים את פרייבט עוד לפני שהוא בקע מהביצה. קשה שלא לשים לב שההתייחסות כאן היא לפינגווינים זכרים שפשוטו כמשמעו מבקשים ללכת נגד הזרם, ולאמץ פינגווין אחר ולתפקד כמשפחה חדשה.
קצת כשם שב"מדגסקר" הראשון הדילמה של אכילת בשר נפתרת על ידי אכילת דגים, כי הדגים לא מצוירים חמוד ולא מואנשים, גם ב"הפינגווינים ממדגסקר" הפתרון לסוגיה מורכבת מתחמק ולא פותר אותה באמת.
התסכול של הנבל נובע מסוגיה אנושית רגשית, קנאה בגלל אי קבלה, והעדפה של מי ש"נראה יותר חמוד", כלומר "יותר טוב" על האחר. למעט ציון העובדה שהפינגווינים לא אשמים בכך שאנשים לא מחבבים את דייב, אין יותר מדי התייחסות לכך. המסר שעובר הוא שמי שחמוד, הוא גם מוצלח. מי שפחות חמוד, גם אם כוונותיו טובות, יגדל להיות תמנון עגום ושנוא. צחוק בצד, זו לא אמירה שכל אחד היה רוצה שהילדים שלו יפנימו.
