"אי התירס": זה תירס, לא פופקורן
אם אתם צופים סקרנים וחושבים, שאוהבים קולנוע מאתגר, יתכן שתהנו מ"אי התירס" זוכה הפרסים של הבמאי הגיאורגי אובשווילי. אם אתם חובבי קולנוע הוליוודי, תפטרו את עצמכם מסרט הארט-האוס הגיאורגי השתקני הזה
"אי התירס" ("Corn Island") שייך לסוג הסרטים שהופעתם הופכת ליותר ויותר נדירה על מסכי בתי הקולנוע - ארט-האוס במלוא מובן המילה. ממדינה "אקזוטית" (גיאורגיה), זוכה הפרס הגדול בפסטיבל קולנוע אירופי מוביל (קרלובי וארי), כמעט נטול מילים, ומחייב קריאה של רבדים אלגוריים. לקהל הסקרן, הקשוב, והנכון להתנסויות קולנועיות לא שגרתיות, מזומן מפגש עם יצירת אמנות המכילה רגעים רבי עוצמה.
עוד ביקורות סרטים ב-ynet :
זהו הפיצ'ר השני של הבימאי גיאורג אובשווילי. העלילה מתרחשת בטריטוריה נתונה במחלוקת - נהר האינגורי, המהווה קו גבול טבעי בין גיאורגיה ואבחזיה. בעקבות פירוקה של ברית המועצות, התרחשה מלחמה בין 1992-93 כשמצד אחד נמצאים הגיאורגים ומנגד הבדלנים האבחזים בתמיכה רוסית. האי המוזכר בשם הסרט נמצא, אם כן, בלב איזור הסכסוך מבלי שהוא יהיה שייך באופן מובהק לאחד הצדדים.
המרכיב האלגורי השני קשור לתופעת טבע ייחודית: בעונת החורף נסחפת אדמה מההרים לכיוון הנהר ויוצרת איים קטנים שישרדו עד החורף הבא. האדמה על איים אלו פורייה להפליא, והיא מושכת איכרים שקובעים על האיים הקטנטנים את משכנם למשך החודשים הבאים. הם בונים בקתות, שותלים יבולים, ומחזור הטבע קוצב את זמן שהותם. כאן מצוי המרכיב של היחס בין האדם וכוחותיו התמירים של הטבע. היכולת לפעול בכפוף לשינויים מחזוריים, במסגרת אורח חיים מסורתי שבו הטבע נותן ולוקח.
המרכיב השלישי הוא המרכיב האנושי המצוי בנקודת המפגש בין השניים הראשונים. יש בו גם את אלמנט של תנועת הטבע ביחס לאדם, וגם פוטנציאל העימות והפגיעה בין בני האדם. "אי התירס" מתחיל עם דמותו של איכר אבחזי זקן (איליאס סלמן) העולה על אחד האיים הקטנטנים ומתחיל להתארגן לקראת חודשי העבודה. לאחר שהוא מסמן את קווי המתאר של הצריף שהוא יבנה, הוא מביא לאי את נכדתו (מרים בוטורישווילי) - ילדה על סף גיל ההתבגרות.
במהלך החודשים של השהות על האי יתחיל תהליך ההתבגרות המינית של הילדה. ליד האי הקטן חולפות סירות ועליהן חיילים המשתייכים לשני צידיו של הסכסוך הגיאורגי-אבחזי. לפעמים יש חיילים שעומדים על גדת הנהר ומסתכלים לעבר האי הקטן במשקפת. הילדה היפה תמשוך תשומת לב, וזו, כמובן, מביאה איתה גם סכנות. המלחמה, הטבע, וניצני הנשיות נקשרים האחד לשני.
"אי התירס" הוא סרט כמעט נטול מילים. חלק גדול ממנו מציג את העבודות אותן מבצעים הסבא והנכדה על האי. בניית הצריף, פעולות הדייג ויבוש הדגים, וכמובן העבודות הכרוכות בטיפוח החלקה הקטנה שהם יוצרים על האי. רוב זמן הסרט רק שתי דמויות אלו מופיעות, וכל זמן הסרט איננו מתרחקים מטריטוריה קטנה זו.
אין זה פשוט ליצור סרט שיצליח לעורר עניין בתנאים כה מוגבלים. הצלחתו של הסרט מעמידה אותו על רצף של סרטים אשר מחייבים התבוננות סבלנית על היחס בין האדם והסביבה, הפעולות האנושיות, והמתחים המתקיימים בין בני האדם - בין אם מדובר בקלאסיקה היפנית "האי העירום" (1960) של קאנטו שינדו, או "דלתה" (2008) של קורנל מונדרוצ'ו ההונגרי. כמו כן, עם הצטרפותו של אדם שלישי לאי - חייל גיאורגי פצוע (אירקלי סמושיה) - מתווסף אלמנט של מתח שהוא גם פוליטי וגם מיני.
הדרמה של האדם מול הטבע, כמו גם של היחסים בין הדמויות הספורות מחייבת ההקפדה על קומפוזיציות המסוגלות לבטא בלי מילים את המתרחש. אובשווילי והצלם ההונגרי אלמר ראגאלי מצליחים ללכוד דינמיקות אלו. תרומה נוספת ומשמעותית היא המוזיקה של המלחין הישראלי יוסף ברנדשווילי המופיעה לראשונה ברגע הראשון בו מוצגת הנכדה, וממשיכה ללוות את המהלך העלילתי והסמלי של הסרט.
"אי התירס" מאתגר במונחים של קולנוע קונוונציונלי, אך הוא סרט שאינו מאבד את העניין של הצופים. למרות שאין בו כמעט מילים, המהלך העלילתי שלו נותר ברור. אין הוא כתב חידה מעורפל, ומצד שני הוא מותיר מרחב לפענוח של הצופים. יכולתו לחבר בין שלושת המישורים האלגוריים מקנה עומק לפשטותו.
