"בחורות טובות": אינסטגרם עם מלא פילטרים
דקוטה פנינג ואליזבת' אולסן הצעירות והיפות מככבות ב"בחורות טובות", ונתמכות על ידי השחקנים הוותיקים דמי מור, ריצ'רד דרייפוס, אלן ברקין וקלארק גרג. זה נראה מבטיח, אבל בכורת הבימוי של נעמי פונר (אמם של ג'ייק ומגי ג'ילנהול) היא דרמת התבגרות קלישאתית, שטוחה ומשמימה
לפני הכל חייבים להבהיר: בחורות טובות הוא סרט לטינאייג'רז, ואם לחדד - מהסוג שמחובר יותר לצד הנשי שלו. אם אינכם נמנים על קטגוריות אלה יתכן כי חוויית הצפיה שלכם תתפצל בין בהייה בדקוטה פנינג היפה לתהייה "מה זה החרטא הזה". כל זאת אם לא תירדמו הרבה קודם. מאידך, אם סיפורי התבגרות פוטוגניים של אמריקאים צעירים ויפים מדברים אליכם, סרטה הראשון כבמאית של התסריטאית והמפיקה נעמי פונר (הידועה גם כאמם של ג'ייק ומגי ג'ילנהול) יספק את הסחורה.
עוד ביקורות סרטים ב-ynet :
פנינג פרצה כילדה בסרטים "קוראים לי סם" ו"מלחמת העולמות" וגדלה להיות שחקנית מעניינת. אליזבת אולסן, היתה מוכרת בעבר כאחותן הקטנה של התאומות מרי קייט ואשלי, והפכה לכוכבת על בזכות עצמה ("גודזילה" מאחוריה, "הנוקמים: עידן אולטרון" מלפניה). שתי השחקניות הצעירות מגלמות את לילי וג'רי, שתי חברות הכי טובות בתקופת הקיץ האחרון של לפני הקולג'.
הן מבלות את הזמן במשובות נעורים כאלה ואחרות, כשעל כל הפאן הזה מעיב צל בתוליהן אותו הן נחושות לאבד. המועמד הפוטנציאלי לגאולה מגיע בדמות דיוויד, מוכר גלידה מסוקס (בויד הולברוק, "נעלמת") שהוא גם צלם חובב. הוא אמנם מוצא חן בעיני שתיהן, אך זוהי דווקא לילי המופנמת יותר שתופסת את תשומת לבו. לאחר חיזור סטוקרי מצדו ואיבוד בתולים מלא תשוקה וחף מבעיות, מתחילה להתפתח בינהם מערכת יחסים שאותה הם מסתירים מג'רי. כל זאת עד שמפנה בעלילה יעמיד את חברותן של הבנות במבחן.
אחת הבעיות המרכזיות בסרט היא הפשטנות שלו. ג'רי מגיעה ממשפחה של זוג הורים עם נשמה חופשית (דמי מור וריצ'רד דרייפוס בתפקידים קטנים להפתיע) ולכן היא משוחררת, פטפטנית, לובשת בגדים היפיים ומנגנת על גיטרה. לעומתה, לילי מגיעה ממשפחה וואספית עם אמא רופאה שלא מבינה אותה ונכנסת לה לחיים (אלן ברקין) ואב רופא שאותו היא תופסת בעת בגידה (קלארק גרג). ככזו, היא הדמות הכבדה יותר, וזו שמיועדת ללמוד באוניברסיטת ייל היוקרתית.
דייויד הוא האמן הרגיש והעמוק שמבקש מלילי, לפני נשיקתם הראשונה, להקריא כמה שורות של סילביה פלאת'. עכשיו נסו לדמיין את הסיטואציה היומרנית הזו בעולם האמיתי ואת התגובה לה היא היתה זוכה. בויד, המשחק את מושא תשוקתן של הבנות, הוא אמנם אמן פלסטי גם בחיים בנוסף להיותו שחקן, דוגמן ובמאי, אך בסרט זה הוא לא משאיר כל חותם אישי ומגלם את הדמות בחוסר כריזמה עד שתתקשו להיזכר בפניו עם סיום ההקרנה.
יופיו החזותי המלוטש של הסרט פונה בבירור אל דור האינסטגרם, זה הנוטה להציג את חייו דרך פילטרים
המשווים לכל חזות מתוחכמת והיפסטרית. קריצה נוספת לאותו קהל נעשית במאמצעות פס הקול המכיל את שיריה של הזמרת ג'ני לואיס (אחד מהם אף מושר על ידי דמותה של ג'רי) ודמותה המופיעה על פוסטר.
אך למרות התמודדותו עם נושאים כמו חברות העומדת למבחן, התבגרות מינית נשית, בגידה של אחד ההורים ומוות, התוצאה המתקבלת היא סרט שטחי ומלא קלישאות, המכיל לא מעט סיטואציות לא אמינות (כמו זו בה מפתיע דיוויד את לילי בעודה מתקלחת בביתה בו נמצאת גם אמה), עטוף באריזה מנצנצת. שתי השחקניות הראשיות עושות כמיטב יכולתן ומשחקות היטב, אך הבגרות והביטחון שהן מביאות מעצימות את חוסר האמינות בעצם הדמויות שהן אמורות לגלם.
