כך מוכרים דבש מעורבב כ"ישראלי טהור"

לכתבות וטורים נוספים של ד"ר אביחי שניר:

• המותגים הפרטיים לא יוזילו את סל הקניות
• הפתרון ליוקר המחייה נמצא בטירה, לא בברלין
• הדירות יקרות? גם גובה השכירות יזנק
• עדכונים שוטפים - גם בטוויטר של ynet
  

לפני למעלה מ-60 שנה, פיתח כלכלן אנגלי בשם ג'יימס מיד תיאוריה לגבי מוצרים שאינם זוכים לתשלום מלא עבור התמורה שהם מספקים. הוא הסביר את התיאוריה בעזרת משל על שני חקלאים, שאחד מהם מגדל תפוחים והשני מגדל דבורים.

בדוגמא שלו, מספקות הדבורים למגדל התפוחים שירות חיוני, בכך שהן מאביקות את עצי התפוח, אבל מגדל הדבורים אינו זוכה על כך לשום תשלום. לכן, אם יום אחד מחיר הדבש לא יכסה את העלויות, מגדל הדבש יפסיק לעבוד, ואז גם התפוחים יירקבו. מיד הסביר כי הפתרון הוא שמגדל התפוחים ירכוש את הבעלות על הדבורים ויעסיק את המגדל, וכך שניהם ירוויחו גם מהדבש, גם מהתפוחים - וגם מהוודאות שהדבורים יספקו שירותי האבקה.

בשנים שחלפו מאז, זכה מיד בפרס נובל והתיאוריה שלו נכנסה לכל ספרי הלימוד בכלכלה. למרות זאת, בינה לבין שוק הדבש בארץ אין הרבה דמיון. שוק הדבש בישראל אינו שוק של חקלאים בודדים שעובדים ליד מגדלי תפוחים, אלא שוק שנשלט על ידי שניים או שלושה משווקים גדולים. המשווקים הללו שולטים לא רק בדבש הישראלי, אלא גם בדבש המיובא. בגלל שיש מחסור בדבש ישראלי, למשווקים הגדולים יש אישור לייבא כמות השווה לכשליש מהכמות הנצרכת. אבל מי שינסה לייבא דבש לארץ ואינו נמנה עם אחד המשווקים הגדולים, ישלם מכס גבוה שיהפוך את הייבוא ללא כדאי.

הסיבה שהצרכנים בדרך כלל אינם יודעים שהם אוכלים דבש מיובא, היא שהמשווקים מערבבים את הדבש המיובא הזול עם דבש תוצרת הארץ, ומוכרים את המוצר הסופי כדבש איכות ישראלי. מגדלי דבש קטנים יחסית אינם יכולים להתחרות במחירים של הדבש ה"גדול", כל עוד כל המוצרים נמכרים כדבש ישראלי. בנסיבות אלה הם נאלצים למכור גם את הדבש שלהם למשווקים הגדולים במחירים נמוכים, כי אחרת המשווקים יביאו עוד דבש מחו"ל והם לא יצליחו למכור בכלל.

כוורת דבורים בגליל. המשווקים מערבבים את הדבש המיובא הזול עם דבש תוצרת הארץ ומוכרים את המוצר הסופי כדבש איכות ישראלי

כך נשמרת השליטה של המשווקים הגדולים על כמויות הדבש שנמכרות, ומי שמשלם את המחיר הם הצרכנים שמהם גובים מחירים מפולפלים. בכל זאת, כשוועדת קדמי היתה צריכה להחליט אם לבטל את המכסים על ייבוא הדבש, החליטו חבריה להשאיר את המכסים. הסיבה שהם נתנו להחלטה זו לקוחה הישר מהתאוריה של מיד, ומנוסחת במילים כמעט זהות לאלו המופיעות בספרי הלימוד בכלכלה. מסתבר שלפי דעתם של חברי הוועדה, אם יבטלו את המכסים, יפסיקו לגדל דבורים בארץ - ואז יסבלו כל החקלאים שצריכים את הדבורים בשביל האבקה.

כמובן שהטיעון הזה אינו רלוונטי למצב בישראל. רוב החקלאות אינה תלויה כיום בהאבקה, ולראייה מחירי זרעי העגבניות ושאר הירקות שנעים בין מאות לעשרות אלפי דולרים. קיימות כיום טכנולוגיות מתקדמות יותר, כך  שקשה לסמוך רק על האבקה לצורך הרביית הצמחים. באותם מקומות שבהם יש בכל זאת צורך בהאבקה, מקבלים מגדלי הדבורים תשלום נפרד.

אבל כשוועדה אחת, כמו ועדת קדמי, צריכה לפתור את כל בעיות המחירים בישראל, לא צריך להתפלא שבעלי אינטרסים מצליחים לבלבל אותה ולגרום לכל חבריה להאמין שמשל מספרי הלימוד הוא באמת המצב בשטח.

הבעיה היא שמהרגע שחברי הוועדה מקבלים החלטה להשאיר את המכסים על הדבש כפי שהם, קשה להם להמליץ על ביטול מכסים גם בתחומים אחרים.

התוצאה הסופית היא שגם אם המלצות ועדה כלשהי מיושמות, בדרך כלל קורים מעט מאוד שינויים לטובת המטרה המוצהרת. אחרי הכל, קשה להניח שועדה שמונתה "לפתור את כל הבעיות בתחום מסוים" תוכל לרכוש הבנה אמיתית בכל השווקים שאותם יש לסדר. לכן, כשוועדה כלשהי מקבלת החלטות, הן בדרך כלל לא מביאות לשיפור.

מי שמצפה שבזכות ועדת קדמי יירד יוקר המחייה; או שבזכות ועדת אלאלוף לא יהיה עוני בשראל - יצטרך להמשיך ולחכות. מי שעשה כסף גם קודם, יוכל להמשיך ולומר שעבורו הכל דבש.

הכותב הוא מרצה בכיר בביה"ס לבנקאות ושוק ההון במכללה האקדמית נתניה