"קינגסמן": בונד היה עושה את זה טוב יותר
השילוב בין מפקדה סודית של סוכני ביון בריטים לפרחח צעיר שמחפש משמעות לחייו, נשמע כמו המסלול המהיר לסרט אקשן משובח, אבל "קינגסמן: השירות החשאי" מתנדנד בין בינוניות לסצנות חביבות
מת'יו ווהן החל את דרכו המקצועית כמפיק, והצלחתו הראשונה בתחום זה היתה בשיתוף הפעולה עם הבמאי גאי ריצ'י על "לוק סטוק ושני קנים מעשנים" (1998). שלושת הסרטים שבהם עבדו יחד, הובילו לעבודת הבימוי הראשונה "Layer Cake" (שיצא ב-2005), גרסה משופרת לסרט הפשע הבריטי המסוגנן בנוסח גאי ריצ'י.
רוצים לדבר עם עורכי וכתבי ynet? כיתבו לנו בטוויטר
עוד ביקורות סרטים ב-ynet:
סרטיו הבאים הוכיחו משיכה הולכת וגוברת למחוזות של פנטזיה וקומיקס, ובכולם נוכחת תרומתה היצירתית של התסריטאית ג'יין גולדמן. נדמה כי עבודתם המשותפת היתה בתהליך מתמיד של שיפור. מ"אבק כוכבים" (2007), העיבוד הלא לגמרי מוצלח לספרו של ניל גיימן, דרך "קיק אס" (2010) - עיבוד משעשע לקומיקס הויג'לנטה האלים ופרוע של מארק מילר, ו-"X-מן ההתחלה" (2011) - הטוב בסדרת סרטי X-מן. מגמה זו נעצרת, באופן מצער, בסרטו האחרון "קינגסמן: השירות החשאי" ("Kingsman: The Secret Service").
נקודת המוצא מתאימה ככפפה ליד עבור ווהן, עדי כדי כך שרצונו לעשות את הסרט מוקדם ככל האפשר הוביל להחזרת המושכות של X-מן לידיו של בריאן סינגר. שוב עיבוד לקומיקס פרוע ואלים של מארק מילר, הפעם ב-"The Secret Service" (שיצא ב-2012). במקומות הלא מועטים שבהם העלילה סוטה מהקומיקס של מילר, ווהן וגולדמן מדגישים את ההתכתבות עם סרטי ג'יימס בונד של שנות ה-60 וה-70.
כמו בשני הסרטים הקודמים זהו סיפור חניכה. כניסתו של הגיבור לתוך עולם אלים ומופרע, כמו ב"קיק אס", והקדשת פרק זמן לא מבוטל לתהליכי ההכשרה של צעירים, כמו ב"X-מן ההתחלה" . זה בוודאי לא תורם להפחתת תחושת הדשדוש בסרט.
ה"קינגסמן" הוא ארגון סתרים של סוכני ביון בריטיים המחויבים לקוד הכבוד של הג'נטלמן הבריטי. בהתאם לכך המפקדה שלהם מוסווית בתוך חנות של חייטות עילית ברחוב סאוויל רו. האנגלית שלהם מצוחצחת, והם חובשים משקפיים שמזכירות את אלו של המרגל הארי פאלמר מ"תיק איפקרס" (1965). באופן ראוי ביותר מייקל קיין הוא "ארתור", מנהיג הארגון, ומי שיושב בראש השולחן של הסוכנים הנושאים כולם את כינויי אבירי "השולחן העגול".
מהצד השני נמצא צעיר שבמבט ראשון מייצג את ההפך המוחלט מהמסורת האבירית-ג'נטלמנית. גארי "אגסי" אנווין (טארון אגרטון) נראה כמו פרחח בריטי ממוצע- מובטל, חי בשכונה מפוקפקת עם אמו האלמנה, ומי שפעולותיו מביאות אותו להסתבכות בלתי נמנעת עם המשטרה.
אך "אגסי" הוא גם בנו של מי שהיה חבר בארגון ומת 17 שנים קודם לכן בנסיבות המובהרות בסצנת הפתיחה. הארי הארט (קולין פירת'), המכונה "גלהאד", ניצל בתקרית זו, ונושא הבטחה לסייע למשפחתו של הקולגה בשעת מצוקה.
כש"אגסי" נמצא כפסע מכניסה לכלא, הארט מתערב ומכניס אותו למסלול האימונים של הקינגסמן. הארט, המכיר בפוטנציאל של הצעיר, יעשה מעשה פיגמליון ויהפוך לחונך.
העלילה נעה בשני קווים שלא מתחברים היטב - תהליך ההכשרה של "אגסי" בטירונות הקינגסמן תחת "מרלין" (מארק סטרונג), סוג של שילוב בין רס"ר משמעת ו-Q מסרטי בונד. במקביל מתפתחת עלילת המזימה-חובקת-עולם שבה טייקון טכנולוגיה בשם ריצ'מונד וולנטיין (סמואל ל. ג'קסון עם ליפסוס מעצבן במיוחד), המתכנן פיתרון רדיקלי לבעיית החורבן האקולוגי של העולם ע"י המין האנושי.
סצנות האקשן מבוימות היטב - ווהן כבר הוכיח את מיומנותו בעבר. הרבה בדיחות בסרט מבוססות על הפער בין החזות האלגנטית של סוכני הקינגסמן, ובין האלימות הפראית שמתחוללת. המזימה של וולנטיין, מבלי להיכנס לפרטים מיותרים, מתמרנת את התנהגות הקורבנות ומובילה לכמה סצנות קיצוניות של אלימות גם בפרמטרים של הקולנוע העכשווי. שיאו של הסרט הוא אלימות קיצונית, שהופכת למפגן צבעוני המזכיר את סגנונו של אדגר רייט ב-"האקסים של החברה שלי" (2010).
מבחינה דרמטית יש לא מעט מתחים מעמדיים ותרבותיים בסרט - בין אגסי והקודים של הקינגסמן, בין אגסי והטירונים האחרים. ישנם גם מתחים בין התרבות הבריטית והאמריקנית. ולבסוף, המזימה של וולנטיין מכילה מימד של קונספירציה בשותפות עם אנשי האלפיון העליון בכל העולם.
מעבר לכמה בדיחות שעובדות לא רע, הפוטנציאל לא מתורגם לביצוע מעניין. בהתחשב בסרטיו הקודמים של ווהן, הצלחתו החלקית של הסרט מאכזבת.
